בלתי נסלח

מקסימה וציפורת הנפש - למרות היותכן מקסימות

אמיתיות, בתגובתכן לעיל יש יותר מקורטוב של התנשאות.
 
כיף כיף האם אפשר לקבל הסבר על הקביעה שלך

"יותר מקורטוב של התנשאות" האם מי שנוהג או חושב אחרת ממך הינו מתנשא?
 

maxima

New member
כיף כייף...התנשאות????אני בת 60 +

ופעם ראשונה בחיי מאשימים אותי בהתנשאות איפה את רואה התנשאות אל ברור לי
 
מהיכרות אישית עם ציפי ומקסימה

אין בהן שמץ של התנשאות.נהפוך הוא .....הן בהחלט מיישמות בחיי היומיום את ענין הסליחה. התפעלתי מהיכולת הזו שהתבטאה גם בכתיבה הוירטואלית.
 
תודה מרי יקרה, וכמו מקסימה גם אני לראשונה

מקבלת תואר של מתנשאת ולא ברור לי מדוע
 
ציפורת ומקסימה,

יכולתי לפתוח ולכתוב שמאחר ושירשרתן אלי וכתבתן את שכתבתן אז..... אבל, אני לא מהמתנצחות והמתנגחות ולכן רק אכתוב, ברוח הימים האלה, שאם לא הובנתי ו/או הבנתי נכון - אני מתנצלת!
 
ועוד בענין הסליחה

אמי היקרה שתחיה. אישה טובת לב שחיה בשלום עם כולם. יש לה חברה טובה טובה כחמישים ש' .גם קרובת משפחה וגם שכנה.השנה קרתה תקלה בגלל התערבות של הבן של החברה באיזה ענין.אמי מאוד נפגעה ונהיה נתק בין שתיהן.בנתיים אמי עברה ניתוח-החברה לא ביקרה אותה בבית חולים וגם לא בבית.אמי הזדקקה לסיוע שלנו בהחלמה וביקרנו המון.באחד הימים שביקרתי אותה שאלתי אותה:"מה קורה ?והאם הן השלימו?"ואז היא התפרצה בבכי קורע לב שהדמעות זלגו לי מכאב ואמרה:"בחיים לא הייתי ברוגז עם אנשים? מה עשיתי לה?.רק ארגיש יותר טוב ואלך לבקש ממנה סליחה" באותו רגע החלטתי ללכת לחברה של אמי ולשוחח איתה. בשיחה החברה ציינה שגם היא נפגעה מאמי.......אמרתי לה שחבל על חברות כזאת יפה ובגלל שטויות להתנתק.השורה התחתונה היתה :"אליה לא אלך כי נפגעתי" כמובן שלא פירטתי לאמי את השיחה רק ציינתי שגם היא נפגעה ממנה. כעבור שבוע אמי הלכה על הליכון לבית החברה ....ובבכי ביקשה סליחה ממנה ותם הברוגז. והנה אמי מבשרת לי אתמול שהחברה חולה[בפתאומיות גמורה]במחלה הנוראית והמצב קשה.הכאב גדול[ גם לי] וכמה טוב שהיא יכולה לבקר אותה באהבה גדולה. בקיצור חברים יקרים........הכי טוב לסלוח ולחיות בשלום ולא לסחוב מטענים קשים.בסופו של דבר אנחנו אורחים לרגע בעולם הזה ומה שישאר מאיתנו זה הערכים שהתנהגנו על פיהם. בעיני זה המעשה האצילי של אמי היקרה.למדתי המון מהמעשה הזה. גמר חתימה טובה לכולם.
 

ben 911

New member
מרי, זה סיפור עצוב.

באמת חבל שאנו מגיעים לכדי כך. אבל את יודעת...בסה"כ הננו בני אנוש. מעט מאד אנשים נוהגים בענווה בתמימות וביושר. הגאווה היא היא סיבת הסיבות ומקור הצרות. דוד המלך אמר: " ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם." בא לאמר שאני כלום, אני אפס, למרות שרביט המלוכה.
 
../images/Emo45.gifהגאווה והאגו

עוד שיתוף אישי אחד ודי
.... זה קרה לפני מס' שנים בתקופת החגים ,ומרגישה מעין הנצחת הזכרון . בסוכות הלכנו כרגיל להתארח בחג אצל אמי יחד עם חלק מאחיי.אחרי הארוחה......פיצוחים, שתיה חריפה ושיחה ערה שהתפתחה לויכוח ואי הסכמה בין בעלי המנוח ואחי.....בלהט הויכוח נאמרו מילים אישיות והערב הסתיים לא הכי נעים. למחרת אחי נעדר מהארוחה ובכלל מהישיבה בחברותה איתנו. לקראת מוצאי החג והתארגנות לחזרה הביתה.בעלי קרא לאחי לשוחח איתו בחדר ואמר:"אם פגעתי בך אני מתנצל ומבקש סליחה" הסליחה כמובן התקבלה. חודשיים לאחר מכן....התגלתה המחלה אצל בעלי. מי הגיע לבקר בבית חולים בבהלה ודאגה?אחי היקר שסייע לי רבות במהלך התקופה ולאחר מכן. כשהחלה הדרדרות במצבו [לקראת יום כיפור]הוא לא הפסיק לבקש סליחה מכל מי שחשב שפגע בו [גם כשלא פגע].
 

maxima

New member
מרי...סיפורי חיים מרגשים...שמראים לנו

כמה חשובה לא רק הסליחה אלא הדיבור , השיחה, והבהרה של דברים שנאמרו
 

s h o o s h a

New member
היכולת לסלוח

יש מצבים שנשארים איתנו לכל ימי חיינו מאז התרחשותם. מדובר באירועים טובים ומשמחים שקרו, אבל גם כאלו שלא. יש מצבים שפשוט בלתי אפשר בהם לסלוח! יש מקרים שהפגיעה כל כך קשה ועמוקה, לעתים מעליבה ומבזה, משפילה, כל כך חודרת וחותכת, דוקרת ופוצעת, במקרים כאלו, אין שום מקום לסליחה ומחילה. לא מסכימה עם האמירה שלך ש'מי שחי עם הכעס בתוכו פוגע בעיקר בעצמו' לא במקרים שדוגמא להן הבאתי עכשיו. כי לסלוח למי שפוגע בך באופן אנוש הוא לטעמי לפגוע בעצמך שוב ושוב ושוב. לא בכל מקרה יש טעם לשמור טינה למי שפגע בנו ויש לא מעט מקרים [ודוגמאות לכך הובאו כאן למכביר] שבהן אמירת או בקשת סליחה 'סידרה' את ההדורים. אבל אין הדבר נכון בהכללה גורפת. כאמור, 'מי שחי עם הכעס בתוכו פוגע בעיקר בעצמו' הוא במקרים לא מעטים לא נכון ויוצר עבורו אפקט הפוך של פגיעה עצמית מתמשכת.
 
לדעת לסלוח

אם באמת אפשר לסלוח ולהפסיק לכעוס על אנשים שבאמת.. באמת פגעו בנו ? ישנן מריבות וויכוחים שבאותו רגע נראים כאסון שלפעמים בגלל זה מתנתקים, נפגעים, לא מדברים ומריבות כאלה אפשר לסחוב שנים... וכשעוברות השנים הפגיעה מתפוגגת ואיננה אבל הברוגז הזה נשאר ולחזור אחורה אי אפשר וזה נמשך שנים על גבי שנים.. חושבת שצריך לעשות חשבון נפש כל אחד עם עצמו ולבדוק מה הדברים החשובים ומה לא... למי לסלוח... ממי לבקש סליחה... ומי יישאר שם לתמיד... זה שלא ארצה לסלוח לו לעולם ויש לי אחת כזו... שלא אסלח לה לעולם... היתה לי חברה, אהבתי אותה, חשבתי שהיא חברה בלב ובנפש יום אחד התנתקה... אתם יודעים למה? גם אני לא... אילו ידעתי למה התנתקה, למה התרחקה... אילו דיברה איתי אולי הדברים היו מסתדרים... אולי פגעתי בה ולא ידעתי... אז הייתי מתנצלת מבקשת את סליחתה... אך הצורה של ההתרחקות של ההתנתקות הטוטאלית שלה... פגעה בי ואני פשוט מחקתי אותה מהחיים שלי... זו הפעם הראשונה בחיי... ברוגז ... בעצם אני לא ברוגז... כי בשבילי היום היא אוויר... שקופה... לא אסלח לה לעולם
 

טומי*

New member
לא תמיד אפשר לסלוח...

ישנו איש אחד שלא אסלח לו לעולם. איש שהיה חבר קרוב במשך שנים רבות, עבדנו יחד במ.ד.א. הוא גרם לכך שיפטרו אותי, ועל כך לא אסלח לו לעולם. חוצמיזה במשך השנים סלחתי לרבים שפגעו במתכוון או לא. חתימה טובה !
 

ben 911

New member
אז לפעמים כשאי אפשר לסלוח..

אפשר בהחלט לשכוח... חבר ילדות (ההכרות הראשונה הייתה בגיל 16) היינו נוהגים להסתובב יחד 24 שעות ביממה. זה לצאת לטיולים ביחד בילויים יחד...הכל יחד. וכדי לא לפספס אחד את השני היינו אפילו ישנים פעם אצלי ופעם אצלו.. החבר'ה אפילו התחילו לחשוד שאנו זוג אוהבים.
אני הייתי הראשון להינשא, והוא היה מגיע אלינו ונשאר מדי ערב עד השעות הקטנות.. לאחר שהוא נישא..הוא הפסיק לבוא. הפסיק, ניחא. הסיפור הוא שכזוג הם רכשו דירה וביקשו ממני איך לא? החבר הכי טוב לחתום להם ערבות להלוואת משכנתא. כמובן שחתמתי כי האיש היה רציני, עובד תמיד שפרנסתו מצוייה. לא דאגתי בקטע הזה. אבל כשאני החלפתי לדירה יותר גדולה וגם משכתי משכנתא..ביקשתי ממנו לפרוע את חובו ולחתום גם לי ערבות...להפתעתי הגמורה הוא סירב לחתום במצח נחושה.. זה הטריף לי את השכל...ניתקתי איתו כל קשר. אז כיום לאחר הרבה שנים...לא יודע אם אני עדיין סולח אבל מה שבטוח שאני שוכח.
 
למעלה