בלי לומר שלום...

אייבורי

New member


כפרה, זה כשאני עם רסן [לאחרונה אני פשוט משתחרר בלי רסן במקומות אחרים]
 

betalfa

New member
לא נשמע שאת מגזימה מלא כלום

לא מכירה אף גבר או אישה שלא יחטפו קריזה ו/או יפגעו עד עמקי נשמתם אם בן הזוג, שקיבל הרגע פס (נדיר ביותר) מ-4 ילדים, לשבוע של סקי לא יועיל בטובו לפחות להפרד לשלום. זה יותר ממכוער, וזה לא משנה מי עיצבן את מי לדעתי. הוא לא קפץ לחבר ועוד שעה שעתיים יחזור ללבן את העניינים. אני חושבת שאל תחפרי בזה עכשיו כי זה ישאיר אותך במצוקה כל השבוע הזה. תחליטי עם עצמך שתגיבי איך שתרגישי לנכון כשהוא יחזור הבייתה, ועד אז את לוקחת את הזמן הזה לחשוב על דברים אחרים.
 

אמלי12

New member
מה עם להתקשר אליו?

יש לך טלפון? אולי כדאי שתלבנו את העניינים ולא תשארי תקועה עם התחושה הזאת כל השבוע.
 
היה כך

"הוא: לא אמרתי לך שלום כי את לא נחמדה עלי וקשה לי איתך..." אני: אם לא רצית להפרד ממני כמו בן זוג עם חיבוק ונשיקה אז לפחות כאדם לאדם, פשוט לומר שלום הוא: חזר על עצמו רק במילים אחרות אני: (עם קול חנוק ובציניות) נסיעה טובה (ומיד מנתקת)
 

קארניו

New member
נכון שמגיעה לך מדלייה על כך ששחררת אותו

ונשארת מאחור עם הילדים אבל לא באמת פירגנת לו ואולי אפילו נדנדת וטרחת להזכיר לו על ההקרבה שהקרבת וכו'. אז כשמוציאים את הנשמה הטעם של הסוכריה הופך ממתוק למר . ברגע שנתת לו את ברכתך לנסיעה היית צריכה לחרוק שיניים ולעמוד מאחוריה בלי להחמיץ פנים ולשחק את הקורבן האומלל . בפעם הבאה (אם תהיה) תחשבי היטב לפני ולא אחרי ....
 
אין כל צורך לשחק

קורבן אומלל, כשאתה אחד כזה, הלכה למעשה, בחלוקת התפקידים של אחד נהנה ופורק כל עול, והאחר אוכל את כל הזין <ארבעה (!) ילדים אחד מהם תינוק, לבד, בחופשת חנוכה, שבוע(!)>. תמוהה בעיני הציפייה ממנה להגיד "הווווווווו, טעימוש!" ו'לפרגן' בלב שלם כשהיא משלמת על כך בדמים שלה. הבחור בהחלט צריך להכיר תודה שקיבל פס בזמן של לחץ שיא, כי עצם לקיחת התיק של ארבעה ילדים, עם או בלי חיוך כנה, זה חתיכת פרגון. זה שהוא לא מלקק לה כדי להשתחרר, לא מחזק אותה לקראת התקופה בה הוא הולך להנות והיא הרבה פחות, לא דואג להשאיר אותה בהרגשה טובה, אלא למעשה די נוטש אותה עם כל הבלאגן, ועוד 'נעלב' - רק מלמד על מערך הכוחות בין השניים. לכן אין כל צורך להוסיף לה מלח על הפצעים.
 

קארניו

New member
בתגובה שלי השמטתי בכוונה

את חלקו של בעלה בסיפור והתייחסתי רק אליה. אין לי מושג למה הוא בחר לנסוע ולהשאיר אותה לבד עם פעוטות ובקלות יכולתי להזדהות איתה ולהאשים אותו , אבל אחרי שקראתי את הפוסט +התגובות השונות בחרתי להסתכל על הדברים מזווית שונה שמתייחסת רק אליה ולא אליו . לפעמים צריך לאזן בין הדעות השונות שנכתבו כאן.
 
לפעמים הדברים

הם כמו שהם. חרא. למה הוא בחר לנסוע, ושאר הפרטים לא ידועים וזה גם פחות קריטי. הוא בחר לנסוע, והיא, למרות העיתוי העקום, בחרה לאפשר <או שמא אולצה?>. הקושי שלה להישאר מאחור הוא אובייקטיבי לגמרי, מהסוג התפעולי המטמטם, אך היא לא התלוננה על כך שהוא השאיר אותה והלך להתפאנן, את זה היא הסכימה לבלוע למען לתת לו להתאוורר <שוב, הסכימה לבלוע =פרגנה!>. מה שכאב לה זה החזירות של ללכת לנשום אוויר הרים צלול בלי להכיר תודה על זה שהיא מאפשרת לו את זה על חשבונה. ולפי תיאור המקרה, אובייקטיבית זה לגמרי נכון, לא רק סובייקטיבית בהרגשה שלה. אז לא יקרה כלום והעולם לא יתמוטט אם פעם אחת כשמשהו עקום נגיד שוואלה. זוגיות זה בשניים, ואין מקום לנטרל אף אחד. אם כבר מתיימרים לייעץ בשנקל, אז לפחות להאיר לצד המנוטרל שמסרב לראות שהוא כזה, או להאיר לצד המנטרל שהוא מבטל שם מישהו. אבל גם נוטרלה, וגם לנטרלה עוד יותר בלהגיד לה "פעם הבאה, אם את כבר מפרגנת, אז עד הסוף"? מה? שתתבטל לגמרי? גם נדרסה וגם אסור לה להרגיש כאובה? מישהי כאן רוחבת על כאב וחולשה להנאתה כשהיא מזהה כאלה, וזו כבר לא הפעם הראשונה
 

קארניו

New member
אני רואה שקמת הבוקר במצב רוח קרבי

אז אני לא מתכוונת לשתף איתך פעולה ולהענות לפתיון שזרקת לי . 2 תגובות אלייך זה די והותר מבחינתי . מכל מקום תמשיכי לצייר אותך כאמפטית ולקשקש את ניתוחייך ולהתעלם מההגיון עליו אני מתבססת .
 
על זה כבר מזמן

וויתרתי. מציאת ההגיון אצלך זו עבודה לבטלה. לעומת זאת מניעת שפיכה לא מבוקרת של הארס והרעל על העוברים והשווים זו לגמרי משימה לאומית.
 

קארניו

New member
ניחא , מה שתגידי. כבר אמרתי לך שלא אכנס איתך

לחזית שפתחת נגדי כי זה חסר טעם . אבל לפחות תעצרי ותבדקי את השגיאות שלך בטרם תלחצי על העכבר . אז בתגובה הקודמת ויתרתי לך ולא הערתי על הרוחבת כשצריך להיכתב רוכבת אבל כשטעית גם בתגובה האחרונה במילה שווים במקום שבים אז מצטערת , לא יכולתי לראות בקלונה של השפה האהובה עליי . מילא , על כבודי שנכפש על ידך אני יכולה להבליג ואפילו לחייך אבל על כבודה של העברית אין אני מוחלת!
 
למעלה