אין כל צורך לשחק
קורבן אומלל, כשאתה אחד כזה, הלכה למעשה, בחלוקת התפקידים של אחד נהנה ופורק כל עול, והאחר אוכל את כל הזין <ארבעה (!) ילדים אחד מהם תינוק, לבד, בחופשת חנוכה, שבוע(!)>. תמוהה בעיני הציפייה ממנה להגיד "הווווווווו, טעימוש!" ו'לפרגן' בלב שלם כשהיא משלמת על כך בדמים שלה. הבחור בהחלט צריך להכיר תודה שקיבל פס בזמן של לחץ שיא, כי עצם לקיחת התיק של ארבעה ילדים, עם או בלי חיוך כנה, זה חתיכת פרגון. זה שהוא לא מלקק לה כדי להשתחרר, לא מחזק אותה לקראת התקופה בה הוא הולך להנות והיא הרבה פחות, לא דואג להשאיר אותה בהרגשה טובה, אלא למעשה די נוטש אותה עם כל הבלאגן, ועוד 'נעלב' - רק מלמד על מערך הכוחות בין השניים. לכן אין כל צורך להוסיף לה מלח על הפצעים.