בלונד ומוסר

לאה_מ

New member
אני בטוחה ../images/Emo13.gif

וקצת מגוחך, שילד בן 9 צריך להיות יותר אמפתי לסבתא שלו, מאשר היא מסוגלת להיות כלפיו, אבל שוב, במקרה הזה, ומהיכרותי הוירטואלית עם עומר, אני חושבת שזה הפתרון הנכון.
 

לורליי43

New member
אני לא כל כך מסכימה

כי גם אם השיחה החוזרת עם עומר, עוזרת לעומר, בסופו של דבר הסגנון של הסבתא, יגרור יחסים גרועים עם הנכדים. אם אני, כאשה בוגרת "סוחבת" איתי משקעים לגבי אמא שלי, משקעים שלא משתחררים למרות המודעות שלי והעבודה על עצמי, אז אני לא מצפה ליכולת דומה מילד. במקרה כזה, לא רק הסבתא נפגעת- גם הילד. אבל, זה תלוי גם בכל מרכיבי מערכת היחסים.
 
כן, רק לך ולי

לא היתה אמא שתגבה אותנו מול אמא בנקודות הללו.... ובכלל, אני חושבת שעומר יפגוש הרבה א/נשים שלא יעשו לו טוב במהלך חייו. התחלתי לחשוב שאולי כדאי להתייחס לסיטואציה כאל הזדמנות להעניק לו תחושה מודעת של גיבוי לזכותו לעשות מה שבא לו ביחס לצבעים והצורות של גופו....אני רק צריכה עוד לחשוב על זה, שזה לא יהפוך ל"גול עצמי"...
 

לורליי43

New member
ולסבתא לא אכפת שזה מה שקורה

ליחסים שלה עם נכדה? או שהיא עדיין חושבת שהיא בתפקיד המחנכת?
 

nonana

New member
גם אני חושבת כך

שהשיחה עם עומר תקל על העימות. אבל במקביל אולי שיחה עם האם תעזור לרכך את הסלידה שלה, ושהיא תביע אותה בפניך אבל לא בפניו.
 

ב ה י ר

New member
האמת היא שזה ממש מצחיק אותי...

ההתרגשות שלך מההערה של אמא שלך. או שאני כבר נעשתי אטומה להערות מסוג זה אני באה מבית דתי עד היום אין פעם שאני באה להורים שלי ולא סופגת איזה הערה על לבוש או איך בעלך מרשה לך ככה לצאת מהבית?(מבחינתם מספיק שאני לובשת מכנס וחולצה שקצת אני מתכופפת ורואים את פיסת גב או בטן זה אסון) הכל אבל הכל עובר לי ליד האוזן ובמיקרים חרגים אני אוהבת לעצבן אותם הכי מצחיק זה סבא שלי שתמיד יעיר לי בדרך מתחכמת :"אני חושב שהחצאית קצרה עלייך" ... לא מפריע לי ההערות האלו למעשה זה משעשע אותי והגעתי למסקנה שזה לא שייך לגיל , תמיד הם יעירו לי על כל ואין טעם להתעצבן או לריב אני אוהבת ומקבלת את הוריי כמו שהם.
 
אוי אני לא נמצאת כאן הרבה

אבל תודה על שירשור חיוכי לגמרי. למרות שליליה-הסאגה דלקמן אולי בחלקה לא היתה חיוכית עבורך... ואולי כן,כי הבאת אותה לכאן. וליליה-תודה בהזדמנות חגיגית זו,על פעלך בשבילי,אי שם..בדרך למעלה... ולבהיר- הזכרת לי שפעם,כשהייתי צעירה וטרום נאווה,היה לי חבר והלכתי לחפש עבודה. שניהם יחד כי עדיין לא קיבלתי אז את גן של ורדים כמובטח.(עד היום,בעצם..) באתי אז לאיזה מוקד לילה,לא זוכרת מה. (העבודה היתה במשמרות לילה) וישבו שם כמה בנות. והתפתחה שיחה. אני-בנסיון לברר תנאים הן-בנסיון להפיג את השיעמום. היתה אתי עוד מועמדת קיבוצניקית וגם אני באופיי מקיבוץ ג'ינג'י לא קטן בכלל... והבנות שם-או ההיא הספציפית היו,איך להגיד את זה-כמו פולסווגן.שנת ייצור חדשה אבל לפי שרטוטים ישניייים... כעבור שני רגעים שטחתי בפניהן את תחנותי עד כה...פשוט ,כי הן שאלו . סיפרתי להן את היות לי חבר וכולי.כי לא ראיתי למה לא לספר. ואז הפולסווגן שיחררה לחלל האויר את השאלה המדהימה- "וחבר שלך מרשה לך לעבוד בלילה?".... לא יכולה לתאר לך כמה השאלה הזו היתה שוק תרבותי בשבילי ובשביל הקיבוצניקית שלידי. הרגשתי כמו מפלנטה אחרת. מה שלמדתי עליו בספרים צנח לי כאן על הגליון קורות חיים שמילאתי... וגימגמתי לה אז בחזרה,סימולטנית עם נענועי ההסכמה מטעם הקיבוץ: "מממי שואל אותו בכלל?"... סליחה אבל זה מה שהעלה בי סיפורך. לא באורך החצאית עסקינן אלא במי מרשה מה ולמי ומי בכלל שואל...
 

ב ה י ר

New member
../images/Emo13.gif

ת'שמעי זה לא להאמין איזה פער תרבותי קיים פה במדינה הקטנטונת שלנו בכיתה יא' לביה"ס חילוני השוק שקיבלתי היה גדול אני זוכרת שכל הזמן חשבתי כמה מוזר שבמרחק כמה רחובות ממני חיים אנשים בעולם שונה לחלוטין ממני...עד היום זה לא נתפס לי.
 

אבא גאה

New member
תלמדי אותו לשכב עם נשים?

או שמא היא דואגת שתלמדי אותו משהו שאת באמת מבינה בו וזה לשכב עם גברים
 
למעלה