בלונד ומוסר

בלונד ומוסר

עומר רצה הבהרה של שפיצים בשיער. אז הבהרתי לו (עם קרם חמצן ושקית קטנה של אבקת הבהרה - משיגים ילד קורן מאושר ב- 11 ש"ח, שלוש דקות עבודה וכמה שפיצים מולבנים בקדמת הראש). אממה - אמא שלי שמעה את זה ויצאה מדעתה ממה שנראה לה ההפקרות המוסרית (עוןד מעט תלמדי אותו לשכב עם נשים), ההדרדרות הפוטנציאלית (אם הוא ירצה לקפוץ מהגג גם תתני לו? והערכים הקלוקלים שאני מקנה לילדי. זה עשה לי דה ז'ה וו לטקסטים מילדותי, שרווחו גם בביתי וגם בבתים של חברות שלי, של מעמד בינוני אשכנזי עירוני בשנות השישים של המאה הקודמת, טקסטים מכוננים ומעצבים במהותם, שבזכותם אני מי שאני היום (בהפוך על הפוך). זה נורא בעיני להפוך קווצת שיער מובהרת לעניין ערכי ומוסרי אולם את אמא שלי (שהיא אשה רבת מעלות, אגב) אני כבר לא "אתקן". אני רק מודאגת קצת מזה שהבן שלי חשוב למסרים הללו (מהיום ועד שיצמח וייגזר השיער היא תמשיך מן הסתם לומר לו ש"זה גועל נפש"). זה קשור בעיני גם לשרשור של "זה לא נורא" ו"משפטים שאומרים לילדים". התקדמנו כברת דרך משמעותית מחברת הילדות שלי ושל כולנו, אולם עדיין מבצבצות שאריות שעולות כאן לדיון לפעמים. סתם, שיתפתי.
 

הילהל

New member
אני מניחה שדעתך תהיה הקובעת

אמא שלי מגיעה מבית דתי, שיש בו אבא דומיננטי ומאוד ביקורתי. כל חייה היא שמעה ממנו הערות על דברים כמו איפור, אורך החצאית והשיער. כשהיינו ילדות היא "חיסנה" אותי ואת בת דודי מפני ההערות הללו. לפני שניגשנו לבית סבא וסבתא היינו משחקות לנו במין סימולציה של "מה יגיד סבא" (פנינים כמו "מה לבשת היום? זו הפיג'מה שלך?" או "למה לא הסתרקת? את נראית כמו קופיף מאפריקה") ויחד התגלגלנו מצחוק. זה היה מוציא את העוקץ מההערות שלו. והעובדה שידענו שמבחינת אמא שלי אנחנו בסדר גמור - לקחה מההערות של סבא את הכוח הפוטנציאלי שלהן. כמובן, לא תמיד זה עבד ולא תמיד היא ידעה לצפות את מוצא פיו (מי ידע שהוא יגיד לי ולאבא שלי בחיוך "או! הנה הצד השמן של המשפחה"...). אבל אני ידעתי לגשת אליה עם אמירות שפגעו ולנטרל אותן בבית. אני מניחה שאת תדעי לנטרל את כוח האמירות של אמך בדרכך שלך. האמת? אני סומכת עליך במאה אחוז!
 
להילהל ויסמין

האמת היא שאת מסע ההתחסנות עברתי אני מול אמא שלי כילדה. עומר די מחוסן אבל עלול בהחלט להעלב כי הוא בכ"ז מאוד מאמין במוצא פיה, כי היא סבתא חמה וקרובה אליו מאוד. אני חושבת שזה נורא, ההערות האלו ועומר יודע את דעתי עליהן. הוא גם יודע ממני שקצוות של שיער הן לא אידיאולוגיה אלא קצוות של שיער, ודי טפשי מצד סבתא לייחס לשיער יותר ממה שמגיע לו. והוא גם יודע שבגבול אי הפגיעה בגופו (פירסינג, קעקועים וכיו"ב) - הוא יכול להתנסות בדברים שהוא רוצה, גם אם אני לא הייתי נניח עושה משהו דומה. זה הוא ותדמיתו ולא אני. יסמין, את סבתא אי אפשר לשכנע. אשה דעתנית ונחרצת. היא גם גזורה מחברת טרום-קום המדינה, שהיא חברה דוחה למדי (למרות המיתוסים) בדפוסיה הבין אישיים, בשפת הדיבור, בתיוג והמילים הפוצעות, בשפה בכלל, בביטויים. אני לא יודעת בנות כמה אתן אבל אני שייכת לקצהו של דור שכל הוריו היו בני שכבת הגיל ההיא ולחברה צברית במקור ששייכת גם לקבוצה החברתית הזו. חוויה מכוננת, אמרתי? אני מדברת לעיתים עם חברות בנות גילי ועם רקע דומה מהבית ושומעת סיפורים דומים על ההתייחסות והשפה בבית אמאבא.
 

irisgh

New member
אמא שלך דעתנית ונחרצת?

ממש לא הייתי יכולה לנחש מההכרות הוירטואלית איתך
 

nonana

New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

ואלה פגעת בול חחחחחחחחחחחח.
 

יסמין@

New member
ואם

הבן שלך יאמר לסבתא שהוא נעלב מדבריה - זה יכול לגרום לה לחשוב שוב? סוף סוף, הרי היא אוהבת אותו ובוודאי לא רוצה לפגוע בו. היא לא תחשוש לפגוע בו וגם להכעיס אותו? ואם זה לא ילך בכיוון הזה, אולי אפשר ללכת לכיוון אחר. כלומר, לומר לבנך: סבתא שלך אישה מיוחדת, היא חמה ואוהבת אותך וכו' וכו' אבל היא גם אישה מאוד דעתנית ועקשנית ויש לה דעות שמרניות בכל מיני נושאים. אז אם היא תעיר לך על השיער וכו' נסה להבין אותה - היא כבר לא יכולה להשתנות. ואתה יכול לומר לה: סבתא, זה השיער שלי. זו הבחירה שלי. מכל מקום, שיהיה בהצלחה.
 

יסמין@

New member
ליליה,

נכון שאי אפשר לתקן ולשנות אימהות בוגרות... מצד שני, את צודקת, הילד עלול להיעלב. אני בשום פנים ואופן לא הייתי מסכימה אם אימא שלי היתה אומרת לבת שלי על משהו שקשור אליה "זה גועל נפש". לדעתי, אולי כדאי שתאמרי לה שכדאי שהיא תכבד את הילד ואת בחירותיו, כדי שהוא לא יכעס עליה. כלומר, תראי לה את הצד התועלתי, כלומר הלא תועלתי שבהתנהגותה: הילד יכעס עליה. וסבתות פולניות בד"כ לא רוצות שהנכדים יכעסו עליהן... אולי את יכולה לשאול אותה: אם זה כל כך מגעיל אותך, אולי את מעדיפה שנבוא כשקווצות השיער יגדלו"?.... (מה יש, זה מצווה להפעיל מניפולציות-מסחטת רגשות-ואיומים מרומזים על אימהות פולניות
)
 

יסמין@

New member
אגב, וברור

שיש אימהות פולניות בכל העדות
(כלומר התכוונתי ל"פולניות" במובן המטאפורי של המילה)
 

לורליי43

New member
להפתעתי, אמא שלי כן ספגה שינויים

גם אני זוכרת מילדותי, כל מיני דעות נחרצות על מראה והופעה. גם אני שנאתי את זה וזה לא תרם למערכת היחסים שלי עם אמי. באופן מפתיע, היא יודעת היום להתייחס אחרת לנכדים- צבע בשיער, פירסינג בטבור- הכל עובר חלק באופן מפתיע. ואם לא- אז אני יודעת להעמיד אותה במקומה. אם אמא שלך היא אשה רבת מעלות, אולי תשאלי אותה על מה בדיוק "יושבים" לה כל הדברים האלה, שכל כך גורמים לה לאבד את שיקול דעתה. אולי עוד יתבהר לה שהיא סוחבת את זה מבית הוריה ושגם היא שנאה את זה. חוץ מזה אני תומכת ב"הפעלה הפולנית" שהציעה איריס
 
עם חיילת מעידן כינון המדינה

לא מדברים שיחות נפש
אבל את מסקנותי על מה זה יושב יש לי והן לא רחוקות מדברייך.
 

לורליי43

New member
אז בקרב כמו בקרב../images/Emo8.gif

על משפטים כאלה הייתי נלחמת בצורה מאוד רצינית. בטח ובטח אם היא אומרת דברים שפוגעים בילדים. הייתי עושה הרבה מאמצים כדי לשנות את זה והשלב הראשון הוא פניה לנושא הכבוד לאדם באשר הוא- את זה בטוח היא מבינה. כבוד אלייך כאמא שלהם (וזו שמחליטה) וכבוד לנכדים.
 

tonti

New member
זה כמו שפעם נחרדו

מחור שני באוזן או צמיד על הרגל רחמנא ליצלן
.
 
אני עוד הייתי בדור שלפני....

כששמתי קצת תכלת מעל העיניים בגיל 13, אמר לי איזה דוד שלי ש"את מאופרת כמו זונה". תחשבו על זה.... אצלינו המלחמה היתה על הקרעים בג'ינס, הליכה יחפים ברחוב וכיו"ב.
 

לאה_מ

New member
אני חושבת שעומר שלי כמעט היחיד

בכתתו שעדיין שומר על צבע השער המקורי שלו... קשה לפעמים להתמודד עם "יציאות" של סבים/סבתות, ואני מאד מבינה את מה שאת אומרת על הדור שאליו שייכת אמך, ודוקא בגלל זה, ההצעה שהכי נראית לי ממה שעלה כאן, היא זו שפונה דוקא לעומר - זו סבתא שלך, אלה היתרונות והחסרונות שלה, בוא נחשוב יחד איך אפשר לענות לה על האמירות האלה, אבל היא עדיין אוהבת אותך, על אף הסלידה שלה מהשפיצים הבלונדיניים שלך.
 
מסכימה

אגב, זו שיחה שחוזרת על עצמה כי גם לעומר צריך לרענן ש"זאת סבתא". צריך עבודת אחזקה שוטפת על המסר....
 
למעלה