בינוניות

[נועה1984]

בינוניות

האם אתם מרגישים שהחרדה החברתית גורמת לכם להיות בינוניים ולא לממש את הפוטנציאל האמיתי שגלום בכם? בכל תחומי החיים? (לימודים/ צבא/ עבודה/ זוגיות..) כלומר במקום להיות טובים במה שאתם עושים החרדה גורמת לכם להיות בינוניים בלבד. בגלל קשיים שחוסמים אתכם (תרתי משמע, באופן שהוא מורגש בצורה פיזית כמעט). אצלי אני מרגישה את זה בעיקר בעבודה. בלימודים למזלי, היות ורוב המבחנים הם בכתב, סיימתי תואר באוניברסיטה בהצטיינות. על הדף אין לי בעיה "לחפור" (קוראים לזה "אמנות החירטוט בשפת העם..) והלחץ לפני מבחנים היה נומאלי, לא משהו חריג. אין מה להשוות את זה לקושי הנפשי שחוויתי במהלך התואר. שיחות קבוצתיות למשל. זה היה נוראי, למרות שהיה לי הרבה מה להגיד לא הצלחתי להוציא מילה. עכשיו אני מרגישה שזה כבר בשלוש עבודות בהן הייתי, ההרגשה היא שמעריכים אבל פחות. אני מתוסכלת מכך שאם לא הייתה את החרדה על כך המשתמע מכך, היו יוצאים ממני דברים אחרים - הייתי מצליחה יותר בעבודה. עם החרדה הזאת אני מרגישה שאני לא עונה על הציפיות של עצמי.

 

[psychol]

בינוניות

היי נועה 1984, הדברים שאת כותבת בהחלט מובנים. כמעט תמיד יש השפעה של ח"ח על התפקוד התעסוקתי ועל המימוש העצמי בקריירה. ההשפעה פועלת על שני צירים במקביל - זה החברתי (והזוגי) וזה התעסוקתי. ההתמודדות עם חרדה חברתית דורשת התגייסות נחושה, עם מאבק עיקש ונחרץ בחשיפה למקורות החרדה והפסקת ההימנעויות. זה לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי. כתבתי לא מעט מאמרים על חרדה חברתית, פחד קהל והשפעותיהם על הקריירה - ניתן למצוא באינטרנט. מוטי כהן, פסיכולוג חברתי-תעסוקתי מומחה ופסיכותרפיסט מומחה בפסיכותרפיה קוגניטיבית-התנהגותית

 

[משוחרר19]

בינוניים?

לפעמים אפילו פחות מבינוניים. אצלי החרדה פשוט תוקעת, תוקעת אותי בכל דרך שאני בוחר בחיים. אם זה לימודים, עבודה, זוגיות, בילוי וכל דבר אחר. אני בטוח שללא החרדה הייתי מצליח לעשות דברים הרבה הרבה יותר טוב.

 

[stagadish2]

been there, done that

ירדתי ל-4 יח"ל בין היתר בגלל שככה אני לא צריכה להגיע לשיעורים. פחות זמן בבית ספר = פחות הפסקות להעביר לבד = יאי!

 

[yardeni21]

מזדהה לגמרי

בתקופת הלימודים יסודי-חטיבה-תיכון הייתי תלמידה מצטיינת אצלי החרדה פרצה פחות או יותר בתקופת הצבא חתמתי ויתור על קצונה כי ידעתי שלא אהיה מסוגלת להעביר שיעורים מול אנשים.. לא מיהרתי להרשם ללימודים האקדמאיים כי אני מתכוונת להכנס באמא של החרדה הזאת, בכל המשאבים שיש לי- ורק אז אני אחליט להיכן אני פונה. אני מאחלת לך המון בהצלחה ומבינה כמה שזה מתסכל שאת רואה אנשים ואת יודעת שהם פחות טובים ממך בכישוריהם, אבל רק בגלל שאין להם את החרדה הזאת הם מרשים לעצמם להתקדם.. ואנחנו נשארים מאחור כמו האבק שלהם אל ייאוש!

 

[vtback]

אני לא יודע אם זה באמת אשמת החרדה

גם רוב האנשים בלי חרדה הם בינוניים. אבל זה בהחלט פוגע במיצוי של הפוטנציאל שלנו. הטוב נהפך לבינוני והבינוני לגרוע.

 

[ar29041]

חחח אומנות החירטוט אהבתי ../images/Emo6.gif

 

[Gunji]

בינוניות....

האמת גם לי הייתה תחושה כזו פעם אבל כיום התגברתי על רוב הבעיות שהיו אז מו לדבר עם דמות סמכותית

הבעיה היחידה שקיימת אצלי ואני חושב שתזדהי\ו איתה היא פרפקציוניזם כלומר לצפות לעשות כול דבר בצורה מושלמת ולא להיות ממוצע בינוני....בעיה שגורמת לא פעם לביצועים נמוכים ומטה בגלל כול הלחץ הנלווה הצפייה הזו אגב באה לידי ביטוי כשאני במגע עם אנשים ושופט אותם דיי מהר(את עצמי כבר פחות) כלומר אם אני רואה איזו התנהגות או משהו לא במקום ישר פוסל אותם וממעט לדבר איתם או להתקרב אליהם.

 

[Lichy87]

כן

בגלל החרדה אנחנו גם משתדלים לבחור במצבים קלים ונוחים יותר כדי להישאר במקום בטוח, אבל מצד שני גם משמרים את הבינוניות הזו. צריך ללמוד לקחת סיכונים בכל תחום, להעז, להסתכל לחרדה בעיניים. וזה באמת מאוד קשה כי אנחנו נאלצים לוותר על המצב המוכר והבטוח, וזה דורש הרבה התנסויות וסיכונים.

 

[נסחפת עם הגלים]

לגמרי לגמרי מזדהה../images/Emo201.gif

אני באיזה שהוא מקום מרגישה שהאדם שאני בחברת אנשים הוא ממש לא אני האמיתית והאותנטית והצדדים החיוביים, הכשרונות, חושה ההומור הכל לא בא לידי ביטוי, זה מאוד מתסכל

 

[x factor1]

לגמרי

בכל מקום שהייתי ובכל תחנה בחיי , תמיד העריכו אותי פחות. ולא בגלל שהייתי פחות טוב , למעשה ברוב המקרים הייתי טוב יותר מאחרים , אבל תמיד מצאתי את עצמי נחבא אל הכלים. ובימנו אין ממש הערכה לנחבאים אל הכלים , אלא לכאלה הנחשבים "פלפלים" וכרישים (למרות שברוב המקרים מדובר בסרדינים במקרה הטוב). ובדיוק כמוך , התחום היחידי שאני מרגיש עליונות זה בלימודים. מזל שלפחות כאן אין צורך להיות סחבק עם כל העולם כדי לקבל ציון טוב, אלא פשוט נבחנים רק עפ''י הידע , ולא עפ''י פרמטרים אחרים שאינם משקפים את היכולות.

 

[נטע....]

לגמרי מרגישה כך

ובדיוק לפני חודשיים בערך כתבתי על זה בבלוג שלי. וגם כאן, הזכרתי את זה, את העובדה שאני בת 36 ועדיין עובדת עם שכר מינימום. (טוב נו, לא שכר מינימום ממש אבל הבדל קטן מאוד בין השכר שלי למינימום) והאמת היא שזה מוסיף עוד חרדות מפני העתיד. עכשיו אבא שלי עדיין עוזר לי כלכלית אבל אני לא יודעת איך אני אסתדר בעתיד, כשהוא כבר לא יוכל לעזור לי. לא יודעת איך חיים משכר מינימום. איכשהו אני אהיה חייבת להתגבר על החרדה ולדאוג לעתיד הכלכלי שלי.

 

[נוגה171]

...

אני מרגישה שאני ממוצעת בלי שום יכולות כלשהן, עד שכבר מצאתי עבודה זה לא הסתדר בסוף.

 

[חמצוץ אדום]

לא בהכרח

משום מה בטחון עצמי מופרז נחשב בעיני אנשים בכלל ומעסיקים בפרט כאחת התכונות המסמלות יכולת גבוהה. את האגרסיביות ורוע הלב שלהם הם מלבישים בתחפושת שנקראת "אסרטיביות". אני מבין את זה בתחום המכירות אך בכל תחום אחר מה רע בקצת ענווה? אבל אני מאמין שאם נשקיע לאורך זמן יתברר היתרון שלנו. בכל מקום שהייתי בו אין ספק שמהראיון האישי נראיתי כחלש אך לאורך זמן הוכחתי את עצמי בין כלפי המעסיק ובין כלפי העמיתים לעבודה/צבא. בקצרה לפי דעתי אולי בתחילה (ראיון, תקופת הסמכה שבה בוחנים אותך כל הזמן...) זה עלול בלי ספק להוות בעיה אך בטווח הארוך, אא"כ את עובדת במקום שדורש מגע במינון גבוה עם אנשים, ובמקרה כזה הייתי ממליץ לך לשקול את דפוס פעולתך, אינני רואה סיבה שלא נצליח להתקדם כמו ואולי יותר מכולם בתחום התעסוקתי.