בטחון עצמי

[לגעת בְּמהויות]

) ) ) ) )

היי...... ..בלי מילים....

 

[לגעת בְּמהויות]

אופס, הסמיילים יצאו לי הפוכים!!!!!

 

[איש מידות 2]

קורא שוב ושוב

ועכשיו זה נראה קצת אחרת. כשריח האקוואריום עולה באפי. אני קורא את הנידוי ואת הביקורת וההרגשה של להיות מושא ללעג. מהר כ``כ אתה מגיע לדרך ללא מוצא. ומה עם הילדים שלי? איפה אני בתור הורה בכל העסק הזה? האם יש שביל זהב להורים על עשה ואל תעשה? נותנים את הנשמה, בהבנה שאנחנו מיישמים את לקחי ההורים שלנו עצמנו, ויודעים שאין מה לעשות. יגיעו עם תלונות בסוף. נתנו לי יותר מדי חופש, הגבילו אותי מדי, העבירו ביקורת, לא כיוונו אותי מספיק. נדונונו לביקורת גם מהם.... אני חושב שהתובנה דיי פשוטה. טוב לך = טוב להם וההפך. אתה לא יכול להיות הורה מושלם אם לא טוב לך. אין חיה כזו. והורה מושלם הוא הורה שמרגיש שלם עם מה שהוא נותן לילדים. ואתה מרגיש טוב אם אתה שלם בנתינה שלך לילדים. וסוגרים מעגל באהבה רבה מאד. איש. אחד.

 

[sha1]

טוב, החזק בידי ונלך...

מלכתחילה לא נכנסתי לפורום הזה עם פחד,לגלות את עצמי,את הנפש שלי את הדבר הקשה - אני לא תופסת את זה כמפחיד, זה דווקא יכול להיות מעניין, לגלות מי הייתי כילדה, לקחת את כל הפאזל הזה ולחבר אותו, לדעת מי אני, מי הייתי, פשוט אין לי מושג מאיזה חלק קטנטן להתחיל, מאיפה?!.(דרך אגב אני כבר תקופה לא מבוטלת נמצאת במן חשבון נפש עם עצמי) כך שנראה שזה הזמן להתחיל ולחקור. במעון?,טוב לא זכור לי שנכנסתי לגן מפוחדת וכעוסה על הורים שנטשו אותי, נראה שהסבירו לי היטב את המצב וחוץ מזה שהמעון היה שני רחובות מהבית. עם הפחד של הסביבה החדשה יש הרבה על מה לדבר, עוד מאז כנראה זה התחיל חוסר תקשורת עם ילדים, תמיד בצד לא משתתפת בשום פעילות, כדי לא להתבלט שלא יראו אותי מדי - גיל 3!!!,לך תדע מה כבר יכולתי לפרש על הצד השלילי, א י ן ל י מ ו ש ג!!, גם היום אני משתדלת לא להתבלט יתר על המידה, אלא רק איפה שצריך וכדאי, בצורה יפה וחכמה, עם המילים הנכונות בכל מקום, כמובן שהיום אני יותר פתוחה, פחות חוששת מתגובות של אנשים, יותר מדברת כשצריך.... אבל איפה שהוא אני עדיין מפריעה לעצמי, עדיין לא מרשה לעצמי להעיז יותר ממה שאני באמת מסוגלת ובעיקר כנראה בחברה או בכלל, עוד לא הגעתי לעצמי ממש כדי לדעת ותאמין לי שיש בי רגש ורגש בלי סוף, נראה שמספיק לעוד המון אנשים שאין בהם או שרוצים עוד קצת.

 

[איש מידות]

פרח

את יודעת... באיזשהו מקום אני מקנא בך. את כמו פרח עדין - סליחה על המליצות - שאוטוטו הולך להיפתח. עוד קצת מים ושמש מחממת וסביבה אוהבת, והפרח ייפתח. ותופתעי בעצמך מעוצמת הרגשות והכשרון שיפרצו להם. רק... תני לזה לקרות. כמו שכתבנו על נושא הפחד. אנחנו נאבקים הרבה בחיים שלנו כדי לשלוט בפחד, וכדי לא להגיע למצב שהוא ישלוט בנו. בכלל, החיים שלנו בנויים מהרבה מאבקי שליטה. והמאבקים האלו גורמים לפרחים, שאינם רגילים במאבקים, לחשוש. לחשוש מה יגידו. לחשוש לאבד שליטה. והם הופכים לפרחים מוקפאים. מחייכים כשצריך, אומרים דברים יפים כשצריך, לא זזים יותר מדי. עד שקורה משהו שמערער את הבאלאנס. אם זה עירור פנימי - לא טוב לו לפרח בפנים, והוא מחליט לשנות את חייו, ואם זה עירור חיצוני - שמכריח את הפרח להשתנות. אני מבטיח לא להביא דוגמאות אישיות יותר מדי בעתיד, רק דוגמא לעירור חיצוני כזה, כפי שכתבתי כבר בפורום הזה. לפני חצי שנה גילו לי סרטן. עשו לי ניתוח ואחרי כמה חודשים הייתי בחודש של הקרנות (זה בסדר... היום אני נקי). תחושת ה... איך להגדיר את זה... שחרור? כן. אולי שיחרור מכבלים. אני מקווה לא לשכוח לעולם את השיעור הזה. הרגשה שעכשיו מותר הכל. לא - לא אנרכיה. אלא לא-עוד הרגשה שלא נעים. שאני לוקח את העניינים שלי לידיים, ומפסיק להשקיע אנרגיה בלהיות נחמד. וזו לא היתה החלטה. זו היתה הרגשה! אנשים לא הבינו למה יש לי חיוך על השפתיים. האיש הולך עם סרטן בגוף ומחייך????? זהו. עוד דבר קטנטן - ילד בן 3 לא בדיוק מבין את הצורך של ההורים שלו לשלוח אותו למעון. ו... התחברתי מאד לפחד שלך. באהבה, איש. אחד.

 

[sha1]

קודם כל...

תהיה בריא, עד מאה ועשרים. שנית, נכון אמרת, אני בדיוק כמו פרח עדין שאוטוטו הולך להיפתח, נכון וזה מפריע לי מאוד, אני לא ילדה קטנה אני בת 25 היום יכולתי להקים משפחה בגילי, להשתפשף יותר, הכל אצלי יותר לאט ואני נאבקת בכל כוחי להגיע ליותר, לגבוה יותר, להיות כמו כולם, תאמין לי שהיו לי מחשבות לפעמים שאני חריגה בחברה, בעלת מום ולא אומרים לי את זה. אני יודעת שילד בן 3 לא מבין את הצורך של ההורים שלו לשלוח אותו למעון, אך לא לזה התכוונתי. הכוונה שלי היתה שאני לא יודעת מאיפה מגיע הפחד הזה להיפתח אל החברה להיות כמו כל הילדים, לא להיות מופנמת כזו, תראה את כל הילדים האלה מסתכלים עלי, נגיד 80 עיניים מסתכלות עליי, הפחד הזה, קולות העידוד כשאתה כבר עושה משהו טוב ופתאום מישהו צועק יאללה קדימה, יופי ואחריו מתווספים עוד ילדים ועוד אחד והמולה ואז אני נוטשת את הזירה שכמעט ניצחתי בה כמעט והוכחתי שגם אני יכולה, השארתי למישהו אחר לנצח, במשחק ההוא וזהו, הגיע השקט, עכשיו הם מתמקדים במישהו אחר, לי נותר להירגע מהלחץ הזה.

 

[איש מידות]

80 עיניים - ואללה מפחיד

תארת בצורה מאד מאד יפה את הפחד הזה... בואי נעזוב שניה את המעון. נלך קצת עם הרגשות שאת מרגישה עם הילדים. מה יש שמה? למה את לא הולכת עד הסוף, ושניה לפני, כשכולם מבינים ש-SHA1 יכולה, את נוטשת? מה יקרה אם תמשיכי עד הסוף? את יכולה לספר על הרגשות שיש לך בנקודה הזו? איש. אחד.

 

[sha1]

את האמת...

אני פשוט זוכרת את המקרה הזה כאילו זה היה אתמול. אין לי שום דבר עם הילדים, רק ההמולה זו שהרתיעה אותי, הרעש העצום שכולם מעודדים, ש ק ט, אני יכולה גם בשקט לנצח ותאמינו לי זה יהיה יותר טוב, אבל מה לעשות ילדים, חייבים להתפרק, בעצם זה רק משחק. אני לא הולכת עד הסוף כי תפס אותי הפחד, הרתיעה (יותר נכון), קשה לי, מתנתק לי פה משהו, קשה לי להגדיר ממה אני נרתעת כל כך, אני מנסה, אולי פשוט כי כל 80 העיניים האלה וארבעים הפיות ה``קטנים`` גילו אותי, אתה יודע מה נזכרתי בכלל במשהו שלא חשבנו עליו, איך בכלל קמתי מהכיסא ואמרתי לגננת שגם אני רוצה להשתתף במשחק, הצבעתי, קמתי, העזתי הפעם בלי לדעת אפילו, נעמדתי, הקרב מתחיל, אני מתקדמת לא רע בכלל, שומעים את זה אח``כ מהילדים מהעידוד שלהם פתאום הבנתי איפה אני נמצאת וויתרתי, ברחתי. התישבתי על הכיסא וההמשך ידוע..היום אני יודעת שאם הייתי ממשיכה הייתי מנצחת - בטוח!!!! ואולי אפילו הילדים היו אוהבים אותי יותר, למרות שלא כל כך דחו אותי שם, ברור שיש העדפות על גבי ילדים אחרים ואז אתה או אני או כל אחד אחר יהיה טוב יותר מהשני.

 

[sha1]

אני כל הזמן רוצה להזדהות ו...

שוכחת, נכנסת לטראנס הרגשות שמוציא ממני הכל, פשוט נפלא מה שרגש יכול לעורר ולעשות. קוראים לי שירה כך תקראו לי. תודה.

 

[יופיאל]

שירה יקירתי

מדהים לראות איזה תהליך את עוברת פה אני דיי מזדהה עם כל הסיפור שלך , כי גם אני דיי ביישן והייתי מאוד ביישן ומופנם כשהייתי בבית ספר. את מזל דגים במקרה? סרטן ניחוש שני... אני יודע על עצמי שאני יכול לבלות שעות עם עצמי לבד , אבל הרצון האמיתי היה תמיד להיות עם אנשים , ובאיזשהו מקום , כשלא מצאתי את מקומי בבית ספר , והרגשתי כל כך שונה ולא שייך , אמרתי לעצמי ``מה אני צריך אותם בכלל , עדיף לי להיות לבד``. וכך חייתי לי בעולם משלי , עולם יפייפה של אגדות מלאכים ופיות , ולא שיתפתי אף אחד בעולם הפנימי שלי עד גיל 17. אפשר להגיד שעד אז אף אחד לא ידע מי אני באמת. ברגע שהתחלתי להפתח התחילה גם דרכי הרוחנית... הנקודה היא שבגלל שלא הייתי מקובל , החלטתי שהם לא מקובלים אצלי וסגרתי את עצמי בפני שאר העולם. החומות שבניתי היו מאוד גבוהות וחזקות , וגם היום אני עדיין מפרק אותם. אם אני סוגר את עצמי בפני אחרים אז נכון , לא יכולים לפגוע בי , אבל גם לא יכולים להתקרב אלי, ומה שאני באמת רציתי זה שמישהו יתקרב אלי. הפחד הזה , להפתח ולהיות חשוף... אולי בגלל שאנחנו פגיעים , אנחנו מפחדים להחשף... אבל השמחה האמיתית מתבטאת רק כשאנחנו חושפים את עצמנו ומראים לכולם את האור ששוכן בתוכנו, וזו ההרגשה הכי טובה בעולם! תעשי תרגיל קטן לפני שאת הולכת לישון - תראי את עצמך שוב בתור ילדה קטנה , והפעם תקומי ותצתרפי למשחק ותראי את עצמך מנצחת וכל הילדים שמחים ומריעים רק לך , ואת מאושרת ומוקפת בכולם.. תזכרי טוב טוב את ההרגשה הזאת , ותתחילי לעשות דברים יגרמו לך להרגיש ככה גם בחיים... באור ואהבה , יופיאל המלאך

 

[sha1]

מלאך, זה מלאך!

קודם כל נגעת לי ללב, ממש העלת מן חיוך הבנה שכזה על פני. דבר שני האמת שאני לא מבינה כמה מדהים או קשה התהליך הזה שאני עוברת פה, בשבילי הוא מן שחרור כזה, מנסה להגיע לנקודת ההתחלה, לראות מאיפה מתחילה הבעיה, אם זו בכלל ההפנמה או דבר אחר לגמרי כמו שכבר אמרתי פעמים רבות אין שום מושג. רק דעו לכם דבר אחד!!! מלאך ואיש מידות יקרים, בכל פעם שאני ממש עם עצמי בלי אף אחד גם בלעדיכם, אני כל כך מנסה להגיע אל עצמי לפני 22 שנה ללכת כמה שיותר אחורה, לשנים הקטנות, להתחלה וק ש ה לי נורא, כאילו הרבה חלקים מחוקים מהזיכרון, כן כן! הם היו שם איפה שהוא אני בטוחה, אבל מה הם היו, אני שואלת, מי הם ואף אחד לא צץ אפילו צצים פתאום דברים אחרים, מקרים אחרים שכן כלולים במן משבר, ההתנתקות מאבא`לה מגיל 3 ומעלה, ופתאום. משבר. משהו חסר. כבר הרבה שנים. משהו חסר. פתאום אני נזכרת, מי היה לוקח אותי לכיסא הנדנדה להרגיע אותי בלילה מפרך חסר שינה, מי - פתאום מובן הכל, זהו אחד המשברים, הקרע הזה, הפתאומיות הזו משהו חסר, משהו חסר. חסר.גיל ההתבגרות הגיע ופתאום אין יותר אבא שירגיע, (אני פשוט בוכה עכשיו, הלחיים שטופות דמעות), אין אבא, אבא ישן, אני כבר ישנה טוב, ילדה גדולה. וגם כבר אין כסא נדנדה. יש לציין שלא פעם שאני כל כך מנסה לשבת עם עצמי ולחשוב, לחתור בשנים האלה, וזה חוזר לי. מה שכן גם את זה אנסה מלאך, לראות מה יקרה אם אקום ואצטרף למשחק ואראה את עצמי מנצחת, כפי שאמרתי, נראה לי שיאהבו אותי יותר, אולי רק לכמה דקות או יום אחד, ילדים נו, ילדים.

 

[איש מידות]

עצב של פרידה

שירה יקרה.... הדמעות.. מה לעשות... שוטפות גם אותי. את מחברת אותי, וכמוני כל מי שקורא, אל העצב הפרטי . אצלי זה עצב של פרידה מאדם אהוב. שלא היתה לי החוכמה להפרד ממנו בתהליך של אבל. תחווי את החוסר. את ה-VOID שאביך השאיר אחריו. תנשמי את הגעגועים אל מי שלא היה לידך. העצב, ואחריו הפחד, יהפכו ליועצים הכי טובים שלך. תמשיכי. אל תוותרי על שום נים של עצב. לכי עם זה רחוק כמה שאפשר. ואח``כ...כמו שיעצה לגעת - תעשי מקלחת ארוכה. תתחברי למגע המים. גם שמה מתחת למים בוכים טוב. את מקסימה. את פשוט פרח. באהבה. איש. אחד.

 

[sha1]

שלא תבינו אותי לא נכון....

אבא שלי חי וקיים, שיהיה בריא. פשוט יום אחד התעורר בי הרצון הזה לחקור, לגלות מה מפריע לי, נראה לי שאפילו המשהו הזה בעצמו ניסה להתעורר מתוכי בעצמו לא רצה להיות קיים יותר וניסה לצאת החומה לגלות מאיפה הוא בכלל נולד, ואז הגעתי לזה בין היתר שזו ההתנתקות הזו מהחום המרגוע הזה המפלט הזה אצל אבא, ילדה של אבא אין מה לעשות.

 

[איש מידות]

עד מאה כעשרים

ההתייחסות היתה לפרידה ככלל. לא פרידה לעולמים חו``ח

 

[איש מידות]

שירה מקסימה. לילה

הולך לישון עם ההודעה הזו שלך. סלחי לי אם אענה אחרי שאעבד אותה לילה טוב.

 

[sha1]

?hello, is enybody inthere

 

[איש מידות]

משו קטן קטן

מוטו ששומעים אותו הרבה - הפתרון לכל תהייה אצלנו, נמצאת בפנים. לא בעצות. רק צריך להקשיב לקול הפנימי. יודעת מה? - את מוכיחה בצורה מדהימה את הנכונות של האמירה הזו. יש לך את זה. באהבה. איש. אחד.

 

[sha1]

תודה, תודה...

אני יודעת שניחנתי בתכונה הזו, לדעת להקשיב לכל הפנימי, נוכחתי לדעת שיש בי יכולת אינטואיטית לא מבוטלת. אך מה שחבל זה שלא ניכחתי לפתור לקול הזה הפנימי את הבעיות שלו את הדילמות, המחבואים שלו.

 

[איש מידות]

ועוד לא השבת....

על השאלה של יופיאל. גם אני סקרן. האם את באמת מזל דגים. או סרטן.

 

[sha1]

לא ולא...

ניחוש שלישי.... ט ל ה!!