בטחון עצמי

[יופיאל]

בטח נולדת ב...

חודש אדר כי נראה לי שאת מחוברת מאוד ליסוד המים ואם נולדת בחודש אדר , אז המזל שלך לפי התאריך העברי הוא דגים... מעניין לבדוק , לא?

 

[איש מידות]

את בטוחה?????????????

זה יותר מדי ברור שאת מזל דגים אכן.

 

[tilayo]

אהבתי מאד את מושג גוב האריות

שלום לך. מושג יפה הבאת ללקסיקון מודעות עצמית. באמת אני מכיר כל כך הרבה אנשים שאילו היו מוכנים להיכנס לגוב האריות שקוראים לו הנפש כל כך הרבה דברים בחייהם היו נפתרים אבל משום מה האנשים שאני מכר מאד אטומים וחושבים כי רק בדרך החומריות וחוסר ההתעסקות ברוחניות ייפתרו את בעיותיהם. אבל אני טיפוס שמאמין בחיה ותן לחיות ולכן אני לא מנסה לשנות אף אחד. סה``כ הפסד שלהם לילה טוב עם הרבה אור ואהבה אייל

 

[sha1]

התחלתי לקרוא את הכל מההתחלה...

ומצאתי לגעת בנקודה חשובה. כותב אתה איש מידות שאתה ממליץ לנתח את האווירה בבית, את הדברים השליליים שצברנו. דבר אחד חרוט לי בזכרוני, חרוט טוב מאוד, כך שפשוט התמונה ההיא מתגלה לעיניי ברגעים אלו, היה זה בוקר של יום אחד, שההורים עמדו בין החדר שלי לסלון. אמא רבה עם אבא! התווכחה אתו, צעקה. התעוררתי. מעבר לקיר שמעתי אותו מדבר ואותה מגיבה בקול רם יותר, חשתי בתוכי את האווירה הרעה שקיימת ברגע זה, את הלחץ שילדה בת 5 או 6 מרגישה כשמשהו לא טוב שורר בחדר השני. התחלתי לבכות והכל נפסק, נרגע, הם לא מדברים, שקט בבית, מתח, רואים את זה, כל אחד ישן במיטה אחרת, חייתי וחוויתי תקופה לא קלה בין ההורים, הרבה מריבות, הרבה סכסוכים, לא קל, היום כשאני חושבת על עצמאות, לצאת מהבית, לחיות חיים משלי, אני דואגת, מה יהיה איתם מה יקרה אם אני אעזוב, כאילו שאני עוד התקווה היחידה שבבית שאני אשאיר מאחורי ישאר עוד זוג או לא.

 

[איש מידות]

שירה.......

על הרבה דברים אוכל לענות. אבל כאן נגעת במהות. גם שלי. ייקח לי קצת זמן לענות. הממת אותי. איש. אחד.

 

[sha1]

איש מידות?!

דבר אלי, איפה אתה?

 

[איש מידות]

פה ושם בארץ ישראל

שירה... אני פה. מתבונן. לא... לא נאלמתי ולא הלכתי למקומות עלומים. באמת באמת ההודעה שלך האחרונה היתה שוס. על ההורים. אספר על כך... בטח מחר נעבור להילוך גבוה יותר. האנרגיות.. את יודעת... ) אשמח מאד אם תעוררי שוב שאלה כמו לפני מספר ימים, שהניבה חגיגה של ממש. באהבה. כמו תמיד. איש. אחד.

 

[איש מידות 2]

פרסומת לזוגיות?

שירה יקרה. . החלטתי להגיד משהו בנושא, למרות שעדיין לא השתחרר לי העניין האמיתי שלשמו פקחתי עיניים גדולות על ההודעה שלך. שוב משהו אישי עלי. ההורים שלי היו דוגמא ומופת לזוגיות. מדהימה. אהבה ענקית. מסירות ונתינה ללא גבולות אגו. - אני לא בטוח שלילדים זה עשה טוב. משום מה הם גדלו עם הרגשה שהם נשכחו אי שם בדרך. זקוקים לאהבה אינסופית ובלתי מושגת. - ההתפרקות של אמי לאחר מותו של אבי היתה טוטאלית. יגון שאין לתארו. זוגיות מחורבנת מול זוגיות מושלמת? בחר את הרצוי. באהבה, איש. אחד.

 

[לגעת בְּמהויות]

על נגיעה במהויות...

נגעת במהות הבעייה שלי... ... מה אומר ומה אדבר?!... אז, איך יכולה להגיב כאן?!

 

[לגעת בְּמהויות]

ואת יודעת מה עוד, שירה?

לב לבו של העניין מבחינתי... זה שאין לי אומץ. אין לי אומץ לעמוד מאחורי הרגשות שלי. ללכת איתם... טוב, אין ספק שהיום יש לי יותר אומץ מאשר פעם... אבל זה רחוק רחוק מהרצוי... איך עושים אומץ?

 

[איש מידות]

עם אומץ לא הולכים למכולת

לגעת במהויות... אני מנדנד ברגליים כזה..ואוטוטו צריך ללכת לעבודה... אבל לא יכולתי להמנע מלכתוב על זה. אם את רואה קצה קצהו של אומץ... תמשכי חזק. הוא מסתתר עמוק מתחת לאחיו, הפחד. זה שמחניק אותו ועוטף את האומץ בכל מיני עטיפות של ``מה יקרה אם`` ``מה יגידו``, ``מה? - אני? בחיים לא`` ועוד אמירות בונות כאלו. דברנו הרבה על הפחד... לא מספיק. הוא מצמית. לב ליבו של העניין הוא לא האומץ. את זה יש לך. באהבה רבה. איש. אחד.

 

[sha1]

איש אחד חכם אמר לי....

מה יקרה אם תנסי להמשיך עד הסוף, אל תוותרי, תראי מה יכול לקרות מה יהיה הסוף. דע לך איש מידות, גיליתי היום שנטעת בי מן אימרה שתוביל אותי ותעזור לי לחדור את חומת הפחד, מה יקרה אם אלך הלאה מה יכול להיות. נסעתי היום עם אבא שלי למישהו שמעולם לא ראינו שנינו, הוא ביקש שאבוא איתו והסכמתי באופן מאוד ספונטני. אחלה עד פה, אחלה! הגענו, פתחתי את הדלת ופתאום. פרץ הפחד. אוף מה עכשיו להיכנס? עכשיו מה נראה מישהו שלא ראיתי אף פעם, הביישנות אוכלת אותי פה. איזה מן חשש זה, חשש די חזק, חנוק לי בגרון. פתאום נזכרתי, איש אחד חכם אמר לי: מה יקרה אם תלכי הלאה, לכי עד הסוף, מה כבר יכול לקרות? ואז אני עניתי: שום דבר לא יכול לקרות, רק חוויה של עשר דקות לא יותר, בסוף היה מאוד נחמד, אנשים מאוד נחמדים וזהו. תודה איש מידות, אני אצעד עם אימרה זו לאורך כל הדרך שאצטרך אותה.

 

[sha1]

סליחה יופיאל מלאכי...

התודות מופנות אליך בהודעה ``איש אחד חכם אמר לי``, טעיתי.

 

[לגעת בְּמהויות]

על אומץ ועל פחד...

קראתי והרהרתי בכך.. כבר יותר מיממה.. ועכשיו יכולה להגיב לזה... (וגם אני כרגע במצב של ``מנדנדת ברגליים כזה.. ואוטוטו צריכה ללכת לעבודה``... אבל עכשיו זה ``בא`` לי) כן, נכון זה פחד. אלא שצריך לדעת להבדיל בין לא לממש משהו כאשר מפחדים מההשלכות - כשהפחד הוא מורה נבוכים המזהיר אותנו מפני סכנות לעומת פחד שאין לו מקום בפועלינו.. לא תמיד ההבדל ברור. לא תמיד - אם מפחדים לעשות משהו אז צריך לאזור אומץ ולעשות, אולי דווקא הפחד מגן עלינו שם. לא תמיד צריך לעשות את מה שמתחשק... מתי יודעים מה נכון ומה לא, זאת השאלה!...

 

[איש מידות 2]

אז זהו. חזרנו למהות?

שמה הבטן מדברת. באותה נקודה שלא יודעים מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור, מאמינים בבטן. את יודעת ``לגעת``, יש תרגיל נחמד בכל מיני סיגנונות שבו אתה עומד במרכז מעגל של 4 אנשים שאתה לא בהכרח מכיר, עוצם עיניים ומוריד את המודעות למטה לבטן התחתונה, ונותן לעצמך ליפול. אתה חייב להאמין שיהיה בסדר, אחרת אתה עושה כל מיני עיוותים עם הגוף ולא מצליח לשחרר אותו... ואח``כ... בנקודה מסויימת אתה יודע שיתנו לך ליפול. ואתה לא יודע מתי בדיוק זה יקרה. ככה גם בסוג הפחד שהתייחסת אליו. אמונה בעצמך תוביל אותך בשביל הזהב אחרי שתסיר מעצמך את הפחד. אולי זו המהות של ``אני בסדר``? שוב אני מתחבר למה שכתבת. בקטעים מאד מסויימים של החיים שצריך לקחת החלטות הכי עקרוניות, ואין לך אורים ותומים שייעץ לך. רק אתה וההחלטה שלך וההשלכות של ביצוע ההחלטה. קשה. אבל הדברים נראים אחרת מהצד השני של הגבעה. באהבה. איש. אחד.