אבל רון,
בוא נניח שיש לי תכונה מסוימת "מולדת" - למשל, ביישנות. עם השנים, החינוך, הסביבה והחוויות שעברתי, נעלמה הביישנות לחלוטין. כיום אני לא ביישן איך שלא תסתכל על זה. עכשיו, אני צריך הבהרה ממך. האם אתה מסתכל על האישיות כעל Snapshot של הרגע הראשון בחיי, או שמא אישיותי מתפתחת עם השנים? אם היא מתפתחת, הרי שכיום באישיותי אין זכר לביישנות - והמוחצנות והאסרטיביות שלי שתיהן תכונות שנוצרו על ידי חינוך. אם אתה מתייחס לאישיות כאל הקפאה של העבר, אז התנהגותי היום אינה תואמת את אישיותי; אבל מצד שני, זה קצת מיותר להתייחס לזה כך, כי ודאי תסכים איתי שזה לא ממש מעניין אם בשנה הראשונה לחיי הייתי ילד ביישן, נכון? אני אציע לך תיאוריה לא בלתי-סבירה, ונראה. נניח שלכולנו יש את כל התכונות שאתה יכול להעלות על דעתך. ונניח שלכל תכונה אצלנו ניתנים שני "מדדים" בלידה - אחד הוא מידת התכונה עצמה, והשני - מידת השינוי האפשרי באותה תכונה. נניח שעם השנים, תכונותינו משתנות כל הזמן, כאשר יש תקופות יותר "מעצבות" (כיתה א´, מעבר לתיכון, טירונות, קורס קצינים ופיקוד אחריו) - והכל בהתאם לאותם מספרים. תכונה א´ עלתה מ - 60 ל - 70, תכונה ב´ ירדה מ - 20 ל - 10, וכן הלאה. עכשיו נניח שכל התכונות שלנו הן ברות שינוי. לכל התכונות שלנו יש אפשרות להשתנות בעקבות מה שאנחנו רואים, שומעים, חושבים וחווים. במקרה כזה, הרי תסכים איתי שלחינוך יש חלק מאוד נכבד בשינוי האישיות?