שבת שלום, החייל בבית../images/Emo23.gif
כל פעם אני קוראת את סיפורי האי איגיון הצבאי ואני פשוט משתוממת, וחושבת לעצמי - מה הם שם חושבים להם בצבא, אז זהו שהם כניראה לא חושבים. והסיפור שלנו: אתמול ג'וני גרין מצלצל אלי בבוקר (חשבתי שכדי לברכני...), אמא, תקשיבי, אני בדרך לחר"פ בצריפין לביקורת, ואין לי טלפון, כי נעלם, אני מדבר כרגע משל חבר, טובף החמ"ל של הרוזנת ניכנס לפעולה - צילצלתי לרוזן - תשמע אתה עוד בבית, ג'וני בדרך לחר"פ נטול טלפון, תתקשר למס' ... של החבר ותחבור אליו בצריפין ותתן לו את בנייד. וכך היה, ועד כאן הכל נישמע הגיוני, ומכאן הסיפור הופך להזוי, ג'וני ואביו באוטו בדרכם לתחנת האוטובוס הקרובה שממנה יקח את האוטובוס לעיר הגדולה בדרום, ממנה יקח את האוטובוס לעיר יותר קטנה בדרום, ומה מישם??? אייך תגיע לבסיס עצמו? - לא יודע... אין לו את הטלפון שלו שבו המספרים של המ"כ ושל חברים, המ"כ ומפקדו יודעים שאין עליו טלפון, כי עזרו לו לחפש, (הם ירדו לשטח והתבקשו להניח את הניידים בקופסא, כשחזרו הטלפון של ג'וני לא היה...) אז לאן יסע הבחור מהעיר הקטנה? אין לו מושג, בסך הכל טירון של פחות מחודש בצבא,... טוב, אבא רוזן החליט, קודם כל אוכלים, ואחרי זה נוסעים, ג'וני ישן במשך הנסיעה (וזה היה מצויין) ואבא הביא אותו עד לבסיס שנימצא בחור, כשהוא סיפר לי אני ממש רעדתי מפחד וגם מעצבים, מסתבר שג'וני היה מגיע לעיר הקטנה, ולוקח אוטובוס לצומת מסויים, בצומת יש : אבק ובדואים מסביב, ומה היה עושה שם???? המרחק לתוך הבסיס הוא לא קטן? אני פשוט משתגעת מהטיפשות ומהחוסר מחשבה, יש איסור מוחלט על נסיעה בטרמפים, אז מה היה עושה? אין לו טלפון (ונניח שהוא לא קיבל מאיתנו), ואת זה ידעו מפקדיו, וסתם נימצא במקום בלי יכולת לעשות כלום... אם היה נוסע בתחבורה הציבורית היה מגיע בשעות אחה"צ המאוחרות, לקראת החושך... עומר יקירתי לא אוהבת שכותבים דברים לא יפים על מפקדים, אבל דחיל'ק - קצת לחשוב? אין לי פתרון מה היו צריכים לעשות, אולי להגיד לו, קח את כל הדברים ואל תחזור אחרי החר"פ לבסיס אלא סע הביתה (במילא אמור היה להגיע חזרה בערב ולצאת הביתה בבוקר), אולי לדאוג לתת לו נייד של מישהוא אחר עם מספר להתקשרות כשמגיע לעיר הקטנה, נכון שהוא גם לא חשב מה יהיה, אבל בשביל זה יש לו מפקדים שאמורים לחשוב על הדברים האלה, הוא טירון של פחות מחודש, דרך אגב, כשהגיע לבסיס המפקד שלו היה די בשוק לראות אותו ב- 14:30 כבר חזרה, ועוד יותר היה בשוק כשהבין שהאבא הביא אותו. בעוד כמה זמן צריך להיות ביקור מפקדים, ואז אני אספר את זה, כי זה בעיני רשלות פושעת, לא רוצה לחשוב מה יכול לקרות... וחוץ מזה מצטרפת לעומר בהילולה את ניפלאות הסקייפ, אתמול דיברנו עם המטייל, ולפני שניה בעודי כותבת את הפוסט הארוך הזה, פתאום אני רואה סימן שהטייל מקוון בסקייפ, קראתי לו ופצחנו בשיחה נחמדה, אז הפוסט מסתיים בחיוך... וחוץ מזה עוד מעט אנחנו יוצאים לחגוג את היובל להיווסדי עם אחי ומשפחתו במסעדה נחמדה, ומחר מתוכנן המשך הפסטיבל, שבעלי הזמין אלינו את כל החברים שלנו עם תוכנית אומנותית שהיא קצת הפתעה עבורי...
האדום שלנו כבר בבית, אחרי סיבוב הסנפה ראשון, רצה לעוד אחד. שבת שלום לכולם
