יום טוב
אחרי שהתבשרנו שהחייל מגיע לי-ם לסיבוב סליחות הוא סימס ב- 10:45 שהם יגיעו לכותל ב- 11:30. שלפתי את האיש מהמקלחת באמצע הגילוח, דהרנו לתחנות דלק בסביבה למצוא אחת שפועלת וטסנו לירושלים. הכבישים ידעו שהם צריכים להיות פנויים לכבודנו, הרמזורים כמעט כולם היו ירוקים. הכניסות לירושלים שונות לגמרי מכפי שהיו בעבר, נסענו לפי שילוט של העיר העתיקה, איכשהו הגענו לרח' הילל ומשם לשער יפו- הדרך קלה. השעה כבר היתה אחרי חצות, ניסינו את מזלנו ואכן הוא המשיך לשחק לנו, ואיפשרו כניסה לעיר העתיקה ברכב. טילפנו לבן ואמרנו לו שיחכה לנו ברחבת הכותל. כשהתקדמנו ראינו קבוצות רבות של חיילים, ביניהם גם כסופים. הבן ניגש בדיוק ליציאה הנכונה מהרחבה והגיע אל הרכב. המפקד אישר לו לצאת איתנו ולהסדיר ענינים. היום הגיע איתי לעבודה. הייתי חייבת, אני לבד היום וחייבת לבצע הכל בעצמי. כיביתי את הדברים הכי בוערים, הגעתי למצב יציב ויצאתי איתו לפלאפון להחליף מכשיר שנגנב לו. כשחזרנו המשכתי בחיסול הדברים הדחופים ואז הלכנו לאכול ביחד צהרים. מאחר וכבר ראיתי מה הלו"ז עדכנתי את האיש שלי ואפילו הוא בא ואכל איתנו. כשחזרתי שוב לעבודה- המשכתי במה שלא סובל דיחוי. הבן הוציא מהרכב את המדים והנעלים, הרכיב את הנשק (שפירק להמון חלקים קטנים כשכל אחד מהם היה נעול במקום אחר), החליף למדי א' ואז הקפצתי אותו לאוטובוס. בעוד 3-4 שעות יגיע לעיר הקטנה שקרובה למוצב שלו. מקווה שלא יחכה הרבה מדי עד שיבואו לאסוף אותו. לחג ולשבת הוא לא יצא, אבל הוא ויתר על השבת של יום כיפור ובמקום זה יקבל כמה ימי חול במהלך שבוע הבא (אם לא יהיו ארועים שגורמים לביטול חופשות). הוא יפגוש פחות חברים, אך יקבל יותר חופשה.