בוקר טוב חדשה פה

פר, לא ציפיתי../images/Emo192.gif

חזרת מהבירה נורא מהר ואפילו מפוייס. מוכן לעוד סיבוב? איך בא לך הפעם? אני רואה שאתה במוד קצת יותר רך. חומל משהו? המממ, אז אתה מאלה, מה? טוב, לעניינך. אל תעלב, אבל זה הרי ברור לך כאחד שראה דבר או שניים בחייו הוירטואליים, שברשת האינטרנטית זה לא באמת מעניין מישהו מה מצבך באמת בכל הפרמטרים שמנית, כל זמן שאתה מאחורי המקלדת. מה "שידוע לעולם" זה הדימוי שמצטייר מהמלל שאתה משחרר. סו פאר שלך הוא של "המניאק המיוסר", או "המניאק הממחזר" - זה החוזר לרכך את הסרפס, כדי להכשיר אותו לפעמים הבאות, כשיבוא לו... ככה שהקושיה באמת מיותרת. הרי ברור לך שבלי הפנטזיות, רק על סמך הידיעה מה מצפה לה, אף אחת לא הייתה נכנסת איתך לחדר להתדיינות חפוזה. או אם אף אחד אחר. ככה אנחנו, בני תמותה, בנויים. רואים שברירי טייפ קסט ויאללה אודרוב, לעבודה. משלימים את תמונה, לפי מיטב עיוורון עינינו. ככל שהסימנים מודגשים יותר. הינה אתה, כמשל -הרי גם לך אין מושג ירוק, לא לגבי, ולא לגבי זו שכתבה את הפוסט, ובכל זאת אתה יורה דבר ראשון שעולה בך אסוציאטיבית בראש. בנית תמונה ואתה מגיב אליה בדיווח ישיר מהציפור. ההיא, בנפש. חמלה היא איבר לרוב מוזנח ולא מפותח במרבית הגופים המסתובבים סביבנו, ועל כן היא מצרך נדיר. כולם נורא רוצים לקבל, עדיף בחינם, ונורא מתקשים לשחרר מעצמם אל האחרים. אל תעלב או תכעס על אחרים אם זה המצב גם אצלך. ואם זה בכל זאת מייסר אותך - יש פה כמה חברים שיוכלו לסייע בריכוך הקושי.
 

אייבורי

New member
../images/Emo13.gif

פיהוק קל, בלה בלה בלה אני מבין שזמזמת שוב בחצי עמוד. יאללה נעלבתי, את יכולה להרגע.
 
../images/Emo9.gif יאללה פסדר

גם אני נעלבתי
. אז, תבוא גם מחר, כן? יהיו קטעים (מקבילים).
 

nowonder

New member
מאחר ואני לא נוהגת

להתווכח ויכוחים חסרי טעם. הם עושים לי קמטים במצח, אני אוותר מראש על הדיון איתך בעניין הדקויות שבין חמלה לבין אמת, ועל ההבדל שבין להעיר לך על אופן ההתבטאות שלך לבין להעלב בשמו של מישהו אחר.
 

nowonder

New member
כמובן

שכחתי את ההבדל הזה גם. על ההבדל בין אין הרצון בויכוחים עם מישהו שכבר התווכחת איתו בעבר על אותו העניין בדיוק ולא הגעת לשום מקום (ע"ע ויכוח עקר), לבין התחמקות.
 

אייבורי

New member
../images/Emo25.gif

אנשים עם אפים ארוכים נוטים לראות אפים ארוכים אצל כולם. מין תכונה אנושית כזאת.
 

rarariot

New member
זו תגובה מעולה

לתגובה המקורית שלך. אולי אז היית מבין את כוונתי.
 
כל עכבה לטובה

הייתה תמיד אומרת סבתי, עליה השלום. לא תמיד הסכמתי עם האימרה הגורפת והפסקנית הזאת. אבל במקרה שלך זה פשוט כך. במקרה שלך, הטבע הציב אתגר שמעמיד כעת את הזוגיות שלך לבחינה מחודשת. את הכוחות שלך ושלו לחיות את המציאות המורכבת באופן בוגר ובשל, ולא כמשחק מגניב ב"זוגיות מדהימה" ומתוקתקת לפי הלו"ז של המגניבות החברתית. הוא מציב לבחינה את הטענה שלך שבאמת עבדת קשה, ומזמן להציץ ולבדוק האם לא עבדת פול טיים בניוטרל. מה שעוד הטבע כרגע מאלץ את שניכם לבחון זה את מידת המחויבות אחד לשניה ואת מידת הבגרות ויכולת לרוץ למרחקים ארוכים, גם כשקשה. של כל אחד ואחת מכם לחוד, וגם שניכם כזוג. לפני שנכנסים לסרט של אמא, אבא, ילד - חשוב לבדוק את כל אלה, אבל בדרך כלל אנשים לא ממש עושים את זה, כי חיים על אוטומט, "באופן ספונטני". ולפעמים, באמת אין לדעת עד שנתקלים במשבר אמיתי שיש עימו דילמה אמיתית, כמו כאן. להביא ילד לעולם, בדרך כלל, זה לא "קונץ". מזדיינים, נהנים, מבשלים תשעה חודשים ברחם על אש בינונית - ואופלה - יוצא התבשיל "המושלם". ככל שזה "קל" יותר ברמת ההשגה הטכנית, ככה זה נתפס כדבר "טרויאלי". גם ההריון, אך גם "המושלמות" של הילד. אבל ילד הוא לא דבר של מה בכך. הוא לא רק "צעצוע מגניב" ומספק אישית וחברתית, שמלבישים בגדים ממותגים ויוצאים איתו לסיבוב הופעות בחבר'ה. הוא סוד כמוס שרב בו הנסתר על הגלוי. והוא אדם שיש לקחת עליו את מלוא האחריות, להעניק לו ולספק את צרכיו בכל מצב. לא רוצה לבאס, או להוריד את הרוח מהמפרסים, אבל לפעמים "התבשיל" שכל כך רוצים לבשל עלול לצאת "לא לגמרי לפי המתכון". ומה אז? כדי לגדל ילד צריך להיות "מוכן" לו. לרצות אותו. להיות מסוגל לקבל אותו. לא רק על המתיקות שלו, אלא גם על כל המגרעות שבו, ויהיו. בשל רגשית. ועל-פי רוב גם לרצות אותו עם מישהו מאוד מסוים. או שלא, כשרוצים בעיקר את הילד עצמו. במישור הזה, "חוסר השלמות" שלך היא נס. לא פחות. היא הופכת את הדבר "הטרוויאלי" למשהו שעושים אותו במלוא הכוונה והתכוונות, נפשית ופיזית. ממש. זה מאלץ אותכם לבחון: א. עד כמה רוצים ילד משותף. ב. עד כמה רוצים ילד עכשיו. ג. עד כמה מוכנים "ליהרג" בשביל זה, עכשיו או בעתיד. בסדר הזה. אתם כרגע במצב של משבר על הגילוי. רק גיליתם שצריך קצת יותר להתאמץ, וכבר החלק הזה שבר אותכם. אותך - כי זה "משבש" לך את "תוכניות" החומש, הרשומות אצלך ביומן מאז היותך בת כך וכך שנים. אותו - כי זה לא סתם לזיין וגמרנו. כי זה כבר "לא מגניב". כי זה כבר דורש מאמץ. אמיתי. להפוך למבוגר אחראי. כמו שזה נראה מכאן, שניכם עדיין לא באמת מוכנים לתהליך הזה או לכל מציאות מורכבת אחרת. שניכם עדיין צעירים וצריכים להתבגר. בואי תעזבי כרגע אותו עם הצורך שלו לקחת זמן לחשוב. בואי נדבר עליך: תהליך הפרייה מלאכותית הוא תהליך רווי תסכולים, לעיתים מטיש, סוחט. צריכים לבוא אליו מוכנים נפשית וטכנית (ברמת הידיעה של מה צפוי ונדרש לעבור), כפרוייקט, ולדעת שזה סיפור שעלול לגזול מאה אחוז של תשומת לב אישית וזוגית. אם אין לך, בתחושה שלך, כוחות לניהול מצב של "משבר מתמשך", כי "כבר נתת את כולך" בסטוץ לא מחייב מצידו - למה הלחץ להיכנס עכשיו דחוף בהול לתהליך מורכב וקשה שכזה? תרפי. מי שבאמת צריך כאן זמן ומשום מה לא לוקח זו את. את צריכה לעשות עם עצמך חסד ולעצור את הדהירה הפרועה הזאת כאחוזת אמוק. לקחת זמן לעכל את הידיעה שאצלך זה לא דיפולט. שצריך לעשות מאמץ. שזה עלול לא להצליח מייד, שזה עשוי לא להצליח בכלל. שאלף ואחד דברים ואפשרויות. את צריכה זמן להשלים עם "חוסר השלמות". לאסוף את הכוחות שתצטרכי למשימה. איתו או בלעדיו. ילד לא עושים בלחץ. ילד עושים בחדווה ושמחה, באהבה והתכוונות. ילד עושים כששני ההורים שלמים עם זה, ושלמים זה על זה. שחררי. השלימי משימות חיים שדורשות את מלוא תשומת הלב. אין באמת שום לחץ כרגע, חוץ מזה שאצלך בראש. ואם בחלוף הזמן הוא יחליט לפרוש מהמרוץ - הרווחת. את צריכה בן אדם מתמיד, שלא נשבר מכל משב רוח של אי נוחות. שיוכל לעמוד לצידך מחוייב, כשאת מתמודדת עם משימה מכאיבה, מטישה, מורטת עצבים ומתסכלת, איתן ותומך. זיכרי כי את זו שתעבור את כל הטיפולים ועניינים בסופו של יום עד שייצא התבשיל המתוק, שאני מאחלת לך מכל הלב
לחבק בחלוף הימים. עם האבא הזה, או האחר. פשוט תרפי.
 

czar

New member
אחרת לגמרי - המשך

לא חושב שהוא חכם רגשית יותר מידי, לא חושב שהוא פליטיקלי קורקט כמו שצריך אבל.... ההתמודדות עם ההודעה היא לא רק שלך אלא גם שלו, את המודדת עם זה בחרישה באינטרנט והוא בהסתגרות....וזה בסדר גמור וניתן להבנה. נכון שהיית מצפה מבן זוג שיש לידך ויתמוך ובזה הוא נכשל, לא יודע האם זה מצביע משהו לעתיד, אבל את יכולה לנסות להיבן אותו. יתר על כן, אין לך זמן רב להתמודדות, סלחי לו, נשקי אותו ותעשי הכל להצליח.....אני אהיה כן וישר, לא רופא אני אבל סתם אחד ועוד אחד, רוצי עם נסיונות התעברות מהר ותתרכזי עכשו רק בבריאותך.
 

נומלה

New member
טיפולי פוריות

זה דבר ארוך בזמן ומתיש נפשית שלא ברור בכלל איך יגמר. טיפולים כאלה הם משא כבד על היחסים הזוגיים לא רק בהתחלה אלא עכשיו לאורך זמן ארוך. בנוסף לכל הדברים הטובים שאמרו לך יש פה בתפוז פורום של "הורים בטיפולי פוריות". תמיכה תהיה חשובה מכל כיוון אפשרי. בהצלחה.
 

nowonder

New member
אני חושבת שאת מערבבת כאן

את כל הפחדים והכעסים והעלבון מהמכות שנתנו לך החיים לעיסה בלתי אפשרית. מה הפלא שאת סובלת. הבגידה הראשונה שלו, לא קשורה למה שקורה לכם עכשיו. זה לא את שבנית והשקעת אלא אתם. וזה לא הוא שהורס, אלא הנסיבות. קשה לי להאמין שהוא כינה אותך "פגומה" אבל אני יכולה להבין איך בתוך כל הבלגן הרגשי שלך, זה מה ששמעת ממנו. לפני שאת מתחילה טיפולי פוריות, אני חושבת שאתם צריכים ביחד למצוא דרך להבין אחד את השני, כי די ברור שהכל כאן הפוך ומבולגן. לכו לטיפול זוגי. תמצאו כלים ביחד להתמודד עם "ההפתעה" הזו, שהחיים זימנו לכם. ואם אתם לא מצליחים למצוא את הכלים האלו ביחד, כנראה שעדיף שלא תביאו ילדים לעולם יחד, כי זו רק "הפתעה" אחת מיני רבות שעוד צפויות לכם בחיים. קשיים יכולים לקרב, והם יכולים להרחיק. אתם צריכים להבין למה במקרה שלכם, הם מרחיקים.
 
למעלה