בוקר טוב חדשה פה

[בובת פורצלן 26]

בוקר טוב חדשה פה

לא יודעת לאיפה עוד לפנות מקווה למצוא פה אוזן קשבת אני בת 26. את בעלי הכרתי בגיל 21 בטיול בדרום אמריקה (ישראלי).בגיל 23 (אחרי שנה של "לגור איתו") התחתנו מאהבה מאוד גדולה. עוד כשעברנו לגור ביחד התחלנו לדבר על הבאת ילד לעולם. מאוד רצינו ילד... שנינו רצינו ללמוד לימודים גבוהים ולכן שנינו היינו אמורים להשלים בגרות ולעשות פסיכומטרי. סיכמנו שברגע שאסיים להשלים בגרויות ואתקבל לאוניברסיטה אם נראה שאני מסתדרת עם הלימודים ואם נראה שהמצב הכספי מאפשר אז נעשה ילד... שנה אחרי שהתחתנו נקלענו למשבר זוגי. בעלי בגד בי (סטוץ חד פעמי). הוא גם זה שישר אחרי שבוע התוודה בפניי על זה. עברנו משבר אמון מאוד חמור. אפילו נפרדנו. לפי התכנונים שלנו זו בדיוק הייתה התקופה שבה התחלתי ללמוד באוניברסיטה והכול הלך טוב והיינו אמורים להתחיל לעבוד על ילד..לקח לנו שנה לשקם את הזוגיות שלנו. שנה קשה ביותר. נתתי אז כל מה שהיה לי (וכך גם בעלי) בשביל שזה יצליח. נאבקנו בשיניים. וזה הצליח. לפני שנה כשהקשר שלנו כבר היה משוקם ויציב ואני כבר הייתי שנה שנייה באוניברסיטה התחלנו לנסות לעשות ילד. אחרי הבגידה שלו אמרתי לעצמי שרק כשאסלח לו ואבטח בו לגמרי שוב רק אז אכנס להריון... במשך שנה ניסינו... וניסינו.... וניסינו וכלום. אני לא נלחצתי שנינו צעירים בריאים... בעלי התעקש על בדיקות. הסכמתי בשבילו. עשינו... הסתבר שיש לי בעיית פוריות (בעייה בשחלות). צריך טיפולי פוריות... וגם אז לא בטוח שזה יצליח... בשבילי זה היה שוק מוחלט.. פתאום מבת 26 בריאה הפכתי לחולה... לפגומה... הרופא המליץ להתחיל כמה שיותר מוקדם בטיפולי פוריות כי 1. המצב שלי יכול להתדרדר ואז זה בכלל יהיה בלתי אפשרי. 2. לך תדע כמה זמן זה יקח יכול לקחת שנים. חשוב לי רק להדגיש שבין הרגע שבו שיקמנו את הזוגיות שלנו אחרי הבגידה של בעלי ועד לרגע שבו קיבלנו את תשובות הבדיקות הזוגיות שלנו הייתה מצויינת. מלאת אהבה. מלאת תוכניות לעתיד. עוברים שבועיים. אני חורשת את האינטרנט להבין מה בכלל מצפה לנו. ואז בעלי בא ואומר שהוא רוצה שניקח פסק זמן. ???????????????????? אני חסרת מילים. הוא מנסח את זה בצורה יפה שזה צעד רציני וקשה וארוך טיפולי פוריות והוא צריך קצת זמן עם עצמו לפני אבל בפועל מה שאני שומעת זה שהוא לא בטוח שהוא רוצה להיות עם אחת פגומה כמוני. שבגללי צריך להוציא עכשיו כסף על הטיפולים. שבגללי זה יקח הרבה זמן. שבגללי אולי נצטרך לאמץ. ושבגללי החיים שלנו לא הולכים כמתוכנן (זה שהוא בגד הוא שכח). אני לא נאבקתי בהחלטה שלו, לא היה לי כוח. נפרדנו... פסק זמן כמו שהוא קרה לזה. סוכם שנדבר אחרי חודש. החודש עובר. מדברים. אומר שהוא רוצה לחזור. שהוא לגמרי איתי. שהוא אוהב אותי. חוזר. או קי. אמרתי לעצמי זכותו לחשוב וזכותו להטיל ספק. או קיי. מאז שחזרנו עברו כבר חודשיים. עוד לא התחלנו טיפולים. העניין הוא שלי זה מרגיש כאילו חזרנו שנתיים אחורה לבגידה שלו. שוב אין בנינו אמון. שוב אין תקשורת. שוב אין אינטימיות. שוב יש מרירות. שוב יש כאב. שוב נהרס קשר טוב. ושוב הזוגיות שלנו במשבר. הנקודה היא שהוא לא עושה כלום בשביל לשקם אותה ואילו אני כל מה שהיה לי נתתי אז כשהוא בגד. אין לי יותר כוחות. אין לי.... וככה הזמן חולף... ואני מרגישה שאני חיה עם שותף לדירה אם אח... ולא זה לא מפריע... כשהוא בגד בי נלחמתי על הזוגיות הזו ועכשיו כבר לא נשאר לי מה לתת ולו לא נראה שהמצב מפריע.... שתבינו אם מישהו יסתכל מהצד הוא יראה זוגיות סבירה פלוס אבל בהשוואה למה שהיה לנו זה פשוט זוועה. נמאס לי לשהוא מחרבן ואני צריכה לנקות. הוא זה שהיה צריך פסק זמן. הוא זה שהרס מה שבניתי והשקעתי בו. ועכשיו הוא לא מנסה אפילו לתקן...

 

[בובת פורצלן 26]

ולא זה לא מפריע = ולו זה לא מפריע

 

[ל מ ה כ כ ה]

אם הוא לא עושה שום מאמצים

אין עם מי לדבר. תקראי קצת בפורום הזה- הרבה נישואים ומערכות זוגיות התחילו בקול תרועה והסתיימו בענות חלושה אבל בצורה ברורה. לדעתי אין הרבה מה להוסיף מעבר לכך, נשמע שאת לא רוצה להרפות כי היו לך תוכניות גדולות אבל צריך לקרוא את מפת המציאות. שחררי לחלוטין, בלי לנסות וללחוץ, פשוט תרפי- אם משהו יבוא אח"כ מיוזמתו אולי תשקלי מחדש...

 

[שילה1]

ראשית-את לא פגומה!לנשים רבות יש בעיות פוריות,

והיום יש טיפולים מעולים לצורך כך,במימון קופת החולים! התחושה שלך ממש לא במקומה. בקשר לבעלך-יש לברר איתו את ככונתו לעתיד.והיה וזו שלו לא עולה בקנה אחד עם שלך-להסיק את המסקנות,ומהר. את צעירה,החיים לפנייך!

 

[מריוס זכריה]

בגידה שניה...

מה שלא תעשי, יש חשש סביר שבעלך ישבר בהמשך הדרך. לגבי הבגידה הראשונה: את אמנם נהגת בתבונה ורוחב לב, וניסית לתקן את הקשר. אלא שאני חושש שלא הבנת לגמרי למה היא קרתה בכלל. הייתה מן הסתם סיבה! היה איזה שהוא סדק ביחסים שלכם, ואת לא הבנת מה הוא והתעלמת ממנו. הסדק שב והופיע במה שאני הייתי קורא לו "הבגידה השניה". כי כן, גם זאת סוג של בגידה. התגלה כאן שוב שיש לו ספק בקשר! ולא - זה לא בגלל טיפולי הפוריות! הם רק גורם מאיץ ששופך אור על הסדק. בעלך כנראה לא מאמין שהוא מוכן להשקיע בקשר הזה את הכל... אז אני לא יודה מה הפריע לו בקשר שלכם אז ועכשיו. אבל אני יכול בהחלט להבין שמה שלא הפריע לך בתהחלה, והפך לבגידה ראשונה "קטנה", הפך עכשיו לסדק ענק מבחינתך. מאחר ואני לא רוצה לשלוח פה כל אחד לטיפול זוגי (למה לא, בעצם?) - אגיד רק כך: אילו היית בתי, הייתי אומר לך: אל תבני בית על יסודות רעועים. הקשר הזה לא יחזיק מים. ואני מצטרף לדברי שילה, שאמנם עדיין לא יודעת לשרשר הודעות, או שנח לה להתעקש להיות אחרת, אבל היא צודקת בזה שאת לא פגומה ושזה עוול לעצמך להתסכל ככה על הדברים!

 

[שילה1]

לנושא הסיפא-../images/Emo6.gif

 

[I C E M A N 7]

ובזה הרגע

הוכחת שנח לך להיות אחרת

 

[chenby]

יקירתי

הוא לא מחרבן ואת לא צריכה לנקות, את צריכה להתחיל לקחת אחריות עלייך - לא עליו או על הזוגיות שלם, אלא עלייך - הוא בגד בך, בשנייה היית מוכנה לשקם (שזה סבבה) את מוכנה לעשות הכל... הוא עושה בחירות משלו... זה לא צריך להכעיס אותך, זה רק בא בשביל שתבדקי מולך - האם זה בסנכרון עם הרצונות שלי? אם עכשיו קריטי לך יותר ילד וטפולי פוריות וולהוציא את הכסף הזה - בזמן שאת עושה תואר - זה החלטה שלך. לבעלך אין את הרצון הזה כרגע להוציא את הכסף, או לעבור יסורים - אולי בגלל שהוא עדיין בלימודים בעצמו. מה הלחץ שלך? אם לא יהיה ילד עכשיו לא יהיה לעולם? מה את לוקחת 100 אחוז אמת כל מה שהרופא אומר לך? האם יש לרופא מונופול על ניסים? על גוף של מישהו אחר? על התודעה של מישהו אחר? על האופן שבו כל אדם מחליט בעצמו אם הוא בריא או חולה (זה רק סטייט אוף מיינד) יש לך רחם, כל מערכת הרביה שלך קיימת. זה לא שחלילה הסירו לך איזה חלק, כלומר שיש מצב (לדעתי) שדרך טיפול דווקא לא קונבנציונלי, אולי תוכלי להפעיל אצלך איזה טריגר שמחזק את מערכת החיסון? הרי כשאנחנו מרגישים טוב, כשאנחנו שמחים, אנחנו תמיד מרגישים בריאים, וזה לא סוד שכל רגש מוציא איתו הורמונים שונים בגוף, התעמלות\סקס\שוקולד\אושר- מוציאים אנדורפינים.. גורם לנו להרגיש יותר שמחה וסיפוק.. אין משהו קבוע, ובטח לא רופא יקבע על חייך - אלא אם תקחי כל מילה שלו בסלע.. 0אישית אני ממליצה לך לברר על טיפול מדהים שקוראים לו המסע - http://www.thejourney.co.il/ את מאוד צעירה, והתחתנת צעירה עם חבר שאיתך מגיל מאוד צעיר. שתדעי לך שאחותי ניסתה להביא ילד עם בעלה הראשון (היו יחד 9 שנים) והם לא הצליחו. מירח הדבש כבר נראה לי שהם התחילו לנסות להכנס להריון וזה לא קרה. בסופו של דבר הם נפרדו, היום אחותי נשואה למישהו שמתאים לה הרבה יותר וגם יש לה 2 ילדים שאחד מהם היה לא מתוכנן אבל יקר יקר.. כלומר - שזה הגיע טבעי בלי להתאמץ. בלחץ דברים מתפוצצים ואת מנסה גם ללמוד לתואר, גם להביא ילד, גם לשקם נישואים (לא לרגע מסתכלת מה את באמת רוצה- אולי יותר לאיזה מענה חברתי את רוצה לענות) אם כרגע אין לך אמון בו, והוא רוצה לנוח , אז לי נראה שינוח. אולי תנוחי גם את קצת ותפסיקי לנסות לשלוט בכל מהלכי החיים ולתת להם גם לקרות קצת. עובדה שמה שאת מנסה לשלוט בו לא עובד לך - אולי השליטה שלך היא בסך הכל על עצמך ולעולם לא על אף אחד אחר? אולי זה הזמן להשקיע בך קצת, מי שרואה אותך כפגומה זאת את בלבד ולא בעלך צריך קצת זמן עם עצמו לפני אבל בפועל מה שאני שומעת זה שהוא לא בטוח שהוא רוצה להיות עם אחת פגומה כמוני זה לא בפועל - בפועל הוא אומר שהוא צריך זמן, בפרשנות שלי אני חושבת שהוא לא בטוח שהוא רוצה להיות עם אחת כמוני.. תהיי מדוייקת, אין לך לעולם מושג מה האחר חושב- יש לך רק מסקנה ופרשנות על מה שהאחר חושב. ופה השליטה שלך היא שגויה -כי את פועלת מתוך חוסר אמון שנוצר בגלל שפירשת משהו וקראת לו בפועל. שחררי שליטה, ותני לדברים לקרות. אם את לא מרגישה בטוחה בקשר, תעזבי, אבל כל עוד את נשארת ומחכה למשהו שישתנה, את הולכת להתאכזב יקירתי. תתחילי לעשות צעדים למה שאת רוצה, תתחיל לבדוק עם עצמך איפה העובדות ואיפה הפרשנויות שלך (99 אחוז זה פרשנויות אגב) תבדקי עד כמה באמת יש לך שליטה על החיים -וברגע שתביני שאנחנו יכולים לתכנן תכניות ואלוהים ימשיך לשבת ולצחוק, אז תוכלי להתחיל לצחוק איתו ולהיות סקרנית לאיזה הפתעות הוא הולך להביא לך.

 

[מריוס זכריה]

צודקת מאוד, ובכל זאת הערה קטנה

בעלה יכל לומר: אני לא בטוח שאני רוצה טיפולי פוריות עכשיו. בואי נחכה עם זה כמה זמן. אבל זה לא מה שהוא אמר! (לדבריה, כמובן) הוא אמר: אם ככה, אני רוצה פסק זמן מהקשר!!! זה לא אותו דבר. את צודקת במאה אחוז לגבי פרשנויות. אבל יש גם אספקט של "ניהול סיכונים". לפני שאני עולה למטוס, אני רוצה לראות שהוא נראה בסדר. מטוסי אלעל בדרך כלל נראים בסדר. אבל אם הייתי באפריקה והיה בא אלי איזה אחד לא מוכר עם מטוס קל מחליד שקשור במסקינג טייפ (בגלל שבדיוק לפני כמה חודשים הוא כבר התרסק), יכול להיות שהייתי חושב פעמיים לפני שהייית עולה איתו למטוס... אחרת אפשר לגלות בגובה העננים שהמטוס לא משהו... יהיה קצת יותר מסובך לרדת אז, לא?

 

[lovlyone1]

צרמו לי מס' דברים

האחד -אינך פגומה,לכל אחד יש בעיה כזאת או אחרת. יש המון נשים עם בעיות פוריות,אז צה כולן נחשבות ומקוטלגות כפגומות?-ממש לא. עם אורך רוח דברים מסתדרים. הדבר השני שצרם לי הינה האמירה של בעלך שבגללך תצטרכו אולי לאמץ. מאד צרם לי. אין דבר גדול ונהדר יותר מאימוץ. אדם שחושב שאימוץ זו בעיה,הינו צר אופקים {לטעמי},אבל זכותו להתעקש על ילד משלו. יש אנשים שמצבים כטיפולי פוריות קשים להם. יש משברים שלא מאחדים בני זוג אלא מפרידים ומרחיקים אותם יותר ויותר. חישבי על מה את רצה מבן זוג,והאם ההכלה אכן קיימת או יכולה להתקיים בקשר שלכם.

 

[inbar dadon7]

בוקר טוב

אני יכולה לעזור לך !!!! תפני אלי באופן אישי לאי מייל [email protected] מחכה לך ענבר

 

[seeyou]

"בהשוואה למה שהיה לנו זה פשוט זוועה."

זה ברור אחרי כול משבר המצב לא חוזר למצב הקודם כול ריב אפילו הקטן ביותר גורם לסדק ביחסים במיוחד שאת בובת פורצלן. באהבה אמיתית מקבלים את הבן-בת הזוג גם עם ה"מגרעות" לערכתי,האהבה שלו כלפיך היא חלקית במקומך לא הייתי בונה מגדלים באוויר. יוסי

 

[האחות תרזה]

דחו את טיפולי הפוריות

לעניות דעתי כדאי לכם לדחות את הטיפולים עד לסיום הלימודים. מהמעט שאני יודעת, הטיפולים יכולים להיות מעמסה נפשית רצינית, יש השפעה חזקה של ההורמונים הגורמים לביוץ על מצב הרוח וכו'. את צעירה, בתקופה רגישה, אולי תדחי את תחילת הטיפולים לשנה וחצי, ואז גם תדעי איפה את עומדת עם אישך. יתכן שהכניסה לתוך המערבולת של הטיפולים, האכזבות, המתחים והציפיות הקשורים בטיפולי הפוריות מרתיעה אותו, כרגע. תני לכם יותר זמן...

 

[אייבורי]

אל תדאגי

שום דבר לא יעצור אותך מהשגת ילד. והבעל, הוא סתם פיון במשחק.

 

[rarariot]

כמה שנאה...כמה מרירות

 

[chenby]

להפך

האמת כואבת.. לא משנה לה איך בעלה מתנהג, העיקר שירצה להביא ילד.. זה המסר שלה.

 

[rarariot]

אמת זה דבר סובייקטיבי כידוע

אז זה מה שבחרתם לראות מכל הסיפור שלה, בסדר. אני ראיתי מסר אחר, הרבה כאב ותחושת אשמה (שהוחמרה בעקבות התגובה שלו לבעיית הפוריות שהתגלתה) ובעיני התגובה של אייבורי לא כ"כ "אמיתית" אלא לא אמפטית בעליל ומציגה את ה"אמת" בצורה מאד חד צדדית. אין ספק שהיא צריכה להתחיל להסתכל על המציאות כמו שהיא ופחות על המציאות כפי שהייתה רוצה שתהיה, אבל אני לא חושבת שהיא מנסה לרמוס אותו ואת הרצונות שלו בדרך לילד "בכל מחיר" כפי שאייבורי תאר זאת. שניהם דיברו על ילדים, שניהם תכננו תכנונים, המציאות טפחה על פניהם, בעלה הגיב בצורה מאד פוגעת - אבל יאללה, בואו נטיח בפניה כמה היא לא בסדר בזה שהיא עדיין רוצה ילד ונפגעה מתגובת בעלה.

 

[chenby]

הסיבה שהיא

נפגעה, זה כי היא פתאום לא בשליטה. היא תכננה תכניות, והחיים מראים לה שלא כל התוכניות יוצאות לפועל. אז מה התגובה? להפגע. למה להפגע? איך להפגע יעזור לה? אולי היא תרפה, אולי היא תבין שיש זמן לכל דבר, אולי היא תלמד לפתח סבלנות ולדחות סיפוקים. היא רוצה כבר להכנס להריון היא רק בשנה שנייה, איך היא תסתדר גם עם לימודים, גם בעלה לומד, גם להביא ילד, גם לגדל אותו, גם לפרנס את הבית, והכל למה? כי היא תכננה את החיים שלה לפי א,ב.. גם אחותי עשתה את זה.. בגיל 22 אני אתחיל ללמוד, בגיל 25 אני אתחתן, בגיל 26 ילד ראשון וכן הלאה.. אז בגיל 22 התחילה ללמוד - משהו שהיא לא התעסקה בו ולו יום אחד- והוא בכלל לא מעניין אותה.. (והיא למדה 10 שנים!) העיקר שאני אעמוד בתכניות. בגיל 25 התחתנה, עם חבר שלה מהתיכון, היה להם ירח דבש משעמם והיא בכתה חצי ממנו, מיד ניסתה להכנס להריון, והופ, אין. לא נקלט, אובססיבית לבדיקות הריון, התוצאה באופן קבוע שלילית. ולאט לאט היא התחילה להרגיש שמשהו חייב להשתנות ניסתה קודם כל את העבודה - התפטרה. עבודה שהיא נהנתה בה מאוד, היה לה טוב שם, היא היתה בת בית במקום, אבל מתוך החלטה -זה מה שמפריע לי בחיים - התפטרה. לא, זה לא היה זה.. עדיין משהו מפריע לי, טוב אולי זה הלימודים, אני אתחיל ללמוד במכללה אחרת, אני ארשם למשהו חדש.. אבל לא, עדיין משהו מפריע לי.. ואז היא פתאום הבינה שהיא ובעלה הם כמו זוג אחים, יחד מגיל 15 אין טיפת משיכה או ריגוש, והיא רק בת 26 ודנה את עצמה לחיים של שעמום.. אז היא עזבה את בעלה. מסתבר שזה היה זה.. פתאום כל החלומות על הריון, הכי רחוק ממנה, כל התכניות שהיא תכננה - קרסו ביום אחד. למה? כי החיים קורים! אין לנו שליטה על זה. יש לנו רק ורק ורק שליטה על איך אנחנו מגיבים לחיים. לאנשים שמולנו, לעצמנו, לעולם, למחשבות שלנו, לגוף שלנו, זהו. השליטה היחידה שלנו היא בתגובה שלנו. וכמו שאני אמרתי כבר לא פעם, תגובה זה תוצר של רגש, שהוא תוצר של פרשנות למחשבה\גירוי חיצוני שהגיעו לתודעה של כל אחד מאיתנו. את הרגש קשה מאוד לשנות כמעט בלתי אפשרי, לכן התגובה היא תוצר מיידי של רגש- את הפרשנות אפשר לשנות, אפשר להתחיל להתבונן על החיים ועל העולם בצורה חדשה, לפרש בגישה חדשה, ואז הרגש יהיה אחר ומיד תבוא תגובה חדשה - שתביא גירוי\תוצאה\מחשבה - חדשים לגמרי. שינוי אחד קטן שיכול ליצור הבדל עצום! וזה תלוי בכל אחד מאיתנו לעצמו. קוראים לזה אחריות - היכולת לבחור את התגובה שלי - או באנגלית response ability וזה המסר שלי. התוכניות שלה התשנו. זו העובדה, כל השאר זה הפרשנות שלה למציאות הזאת, והאמת כואבת. זו האמת היחידה היא אובייקטיבית לחלוטין - התוכניות שלה התשנו. עכשיו שתבדוק לאן היא רוצה להגיע - ומה היא הולכת לעשות. ולעשות. (אגב בעלה- הוא רק מראה, הוא הגירוי.. היא התגובה.)

 

[rarariot]

אין לי מה להוסיף...

מסכימה עם כל מה שכתבת.

 

[rarariot]

אגב,

הסיפור של אחותך הוא דוגמה מופלאה לדברים שנראים על פניהם שליליים ובעצם מסתבר שהם לטובה. מזל שהיא לא נכנסה להריון או שהייתה עשויה להתעורר רק בגיל מאוחר יותר, ובמצב מורכב הרבה יותר.