בוקר טוב חדשה פה

chenby

New member
מה זה מופלאה, זה לא מילה

היום היא נשואה למישהו שמתאים לה הרבה יותר! הם חמים, ואוהבים, יש להם 2 ילדים מהממים, המשפחות שלנו קרובות - חוגגים יחד את החגים -אז אין את כל הבלאגן אצל מי עושים את הסדר.. תמיד עושים יחד. כיף,הכל בסדר. כל דבר קורה בזמן, גם אם אני מתה להתחתן, זה לא אומר שאני צריכה לקחת את הבחור הראשון שיסכים.. אני רוצה שזה יקרה מעוד סיבה או שתיים, ואם אין לי בן זוג כרגע, אז מה יעזור לי להתווכח עם המציאות ולחשוב שאני צריכה שיהיה לי חבר? הרי אני רוצה והחיים מראים משהו אחר, אולי יש בהם משהו עכשיו שמתאים לי ואני גם רוצה? אולי הפירות של היום הם בגלל האמונות של אתמול - אז לשנות אמונות בשביל הפירות של מחר.. ולהנות ממה שיש עכשיו. כי תמיד יש עכשיו משהו טוב בחיים שלי. של כולנו. ואם נתמקד בו, רק נגדיל את הטוב בחיים שלנו. הרי ואני כל הזמן אומרת את זה- ברגע זה עכשיו, בשנייה הזו, הכל בסדר. וגם בשנייה עכשיו, לכן אני מזכירה לעצמי לחזור לכאן ועכשיו, כי עכשיו תמיד תמיד הכל בסדר, גם אם בעלי עזב אותי, אני אחזור לשנייה עכשיו - רגע, וואלה, הכל בסדר. את מבינה? הכל סבבה! החיים קורים, מעניינים, כשכל אדם משוחרר ממני, קרוב ככל שיהיה, ואני אוהבת אותו ככל שאני אוהבת, והוא מחליט לעזוב, זה רק אומר שהוא ממשיך את המסע שלו - ולי יש את שלי. וכשהוא משוחרר מראש, אני יכולה להפרד ממנו בשמחה (כן , יש דברים כאלה) ואז גם יהיה נעים להפגש שוב בהמשך המסע, או גם לא, כי אני כל הזמן פוגשת עוד . המסע שלי כל הזמן ממשיך. וגם כי עכשיו תמיד הכל בסדר.
 
מקצה שיפורים

יש הרבה דברים חשובים במה שאת חוזרת ואומרת, אבל יש למנטרות למיניהן הרבה נקודות טורפה שיש לי עליהן ביקורת, אך אין לי כרגע כוח להתייחס לעומק. יום אחד עוד אעשה זאת, אבל. היא נפגעה כי היא גילתה שהיא "לא מושלמת". זה כמו לאכול מעץ הדעת. זה מוחלט ובלתי הפיך. היא העמיקה להיפגע כי כשהוא גילה שהיא "לא מושלמת" הוא נטש אותה כתגובת דיפולט. ואז חזר בו. אבל עם רעשי רקע קשים שלא ניתן לעבור עליהם על סדר היום. היא מבינה שהחוזה המקורי עלול או כבר משתנה מבחינתו ומבחינתה, ובכל זאת. היא נפגעה כי כשהיא גילתה "שהוא לא מושלם" בהקשר אחר, שהייתה לו בו שליטה, אבל "שחרר" ולא שלט (מעד/טעה) היא "סלחה" לו, הגם שעבדה קשה בשביל זה, עד שאין לה כבר כוחות לשום התמודדות אחרת. אבל כשהוא מגלה "חוסר שלמות" שלא בשליטתה, אלא חלק מהמהות שלה, חלק ממנה, "כשלון" הגוף ולא כשלון הרוח, הוא "מאשים" אותה, ובמקום "לסלוח" או להכיל ולתמוך - מתאכזר, דוחה ומתנכר. היא בעצם נפגעה משיבוש במאזן מחוות הקבלה ההדדית ללא תנאי וה"סליחות", כפי שהיא רואה אותו בעיני רוחה. יש כאן כמה אמיתות. ואלה הן לא התוכניות. אחת האמיתות היא שמרוב פגיעה היא לא רואה את עצמה, ו/או את טובתה, באופן צלול. לפני הגילוי היא רצתה ילד. ממנו. עכשיו. אלה היו התוכניות. האמת הקשה של אחרי הגילוי היא שהמציאות שלה הרבה יותר מורכבת ממה שידעה, והתוכניות, שממש לא השתנו/התעדכנו כפי שדורש המצב במציאות, לא יכולות להתממש "ביי דה בוק" או כמו בחלום. הבעיה המרכזית של המוח האנושי שהוא מתעדכן לאט יחסית למה שהמציאות מכתיבה, והרבה פעמים "מסרב להאמין", במיוחד כשזה משהו שלילי. הוא נתקע על משהו, או גורר אותו תוך כדי ריצה ומעכב את התגובה העניינית האולטימטיבית. רק מעטים הסופר עלים שנקיים לחלוטין או כמעט לגמרי מהרעשים הקודמים ויכולים לפעול בצורה מיטבית ו"נכונה" בכל מצב. מרביתנו אנושיים, וכדי להיפרד מהתוכניות שהיוו לנו עוגן או לעדכן אותן בהתאם, אנחנו צריך להשלים עם השינוי במציאות / מצב חדש. וזה תהליך שלוקח זמן. זמן שלא תמיד אנחנו מפרגנים לעצמנו, "כי אין לנו זמן", וכך רק מחבלים בעצמנו ובאיכות חיינו יותר. אמת נוספת שאני רואה פה היא שכל אחד מהחלקים ב"תוכניות" שלה דורש רוויזיה, וקבלת החלטות בהתאם: ילד - האם היא באמת מוכנה לעבור את מה שדרוש לעבור בשביל שיהיה לה ילד? עכשיו היא במצב של אמוק להדביק את התוכניות. אבל מוטב לעצור ולשקול את השאלה בצורה מושכלת ומפוכחת כשיש לה את כל הנתונים והסיכונים ביד, ולא מתוך לחץ "לאבד אותו אם לא יהיה ילד". איתו - האם היא מוכנה לעשות ילד איתו, ככה "כמו שהוא"? לא יציב ומסתייג. אגב, רוב הסיכויים שלא מדובר במפלצת, אלא בילד מבוהל בדיוק כמוה. יתכן וקצת עזרה תסדר לו את הראש. יתכן ולא. ושאלת השאלות האם להתחיל את כל התהליך עכשיו, לפני שענתה לשאלות הקודמות תשובות מספקות. בהחלט לא מעט דברים בו זמנית על הראש. וזה שהבעל לא עוזר עכשיו, לא בהשלמה, לא בהפנמת השינוי ולא בצורך לעדכן תוכניות - בשום חלק, זה בטוח.
 

נומלה

New member
ראיה קצת אחרת.

לדעתי בסיפור הזה הבעל דוקא פתוח איתה ומשתף אותה בהתלבטות הכנה שיש לו. היא זו שלא מסוגלת להכיל אותו. היא זו שנהית מרירה ונסוגה אל תוך עצמה בתגובה לצורך שלו בחשיבה על הנושא. היא כותבת שנוצרה מרירות ואין אינטימיות והכל בגוף שלישי אבל נראה לי שזה נדחף על ידה בתגובה לכך שהוא מראה שגם לו יש צרכים להתמך. אז זה מאוד קשה אבל להביא ילד בטיפולי פוריות היא צריכה להפוך את התגובות שלה על הדברים. יהיו הרבה עליות וירידות והצורך שלו בחשיבה לפני התחייבות להקדיש את X השנים הבאות לטיפולי פוריות נראה לי מאוד אנושי ואחראי. יתר על כן זה יהיה כבד גם עליו ולא רק עליה. היא כרגע ממש לא "רואה" את הצד שלו בענין אלא רק את הצד שלה.
 
הוא פתוח באותה מידה שהיא מקבלת

הוא אמר, במילים פשוטות, "לא סגור שרוצה אותך אם את לא מסוגלת להשריץ על המקום", והלך לחשוב עם עצמו חודש מחוץ לבית. הוא לא אמר, "אני לא סגור על זה שצריך להיכנס לתהליך עכשיו. או בכלל". חזר עם החלטה שהוא אוהב אותה. אבל מתקשה לאכול את החלק שגם היא מקשה לבלוע. הלחץ על "הילד", כפי שאני רואה את זה מגיע דווקא ממנו. בעצם האקט של ללכת לצד לחשוב - הוא שערער את הבטחון שלה בקשר. יכל לחשוב על הכל תוך כדי, בלי דרמה. להתגבש בתוך עצמו, ואז לחתוך לכאן או לכאן. ההתנהלות שלו לא בוגרת, מבולבלת, מבלבלת. וברור שגם היא לא טלית שכולה... בעצם, כבר אמרתי הכל בתגובות האחרות.
 

נומלה

New member
זאת האינטרפרטציה שלך

ברור לגמרי שהוא לא טלית שכולה תכלת מזה שכבר הוא בגד פעם אחת. בנושא טיפולי פוריות המשפט שכתבת הוא הפרשנות שלך למה שהוא אמר. טיפולי פוריות הם מעמסה גדולה. הם יכולים להמשך שנים ארוכות שבהן לא מתעסקים בשום דבר אחר מחוץ לשאלות של מדידת חום, החזרת ביציות, שגעונות הורמונאלים ונדנדה בלתי פוסקת של "נקלט" "לא נקלט". למה זה לא לגיטימי לשאול את השאלה האם אני רוצה להכנס לזה? אולי יש פתרונות נוספים? (אימוץ למשל) ולא. אי אפשר לחשוב תוך כדי. אם הוא יבוא אחרי שנה ויגיד לא מתאים לי גם על זה תהיה לך ביקורת "איך הוא עושה לה את זה". הבטחון שלה בקשר התערער כי היא הניחה מראש שמה שהיא רוצה גם הוא רוצה וכשהתברר לה שזה לא בהכרח המצב זה ערער את הבטחון שלה בקשר. האם זה אומר שאין לו גם "זכות" להביע את התלבטויותיו בקשר הזה?
 
יש הבדל גדול בין להביע התלבטות בנוגע לסוגיות

שעולות בקשר, לבין להביע התלבטות בקשר עצמו בשל הסוגיות שעולות בו. אני מקווה שאת מרגישה בהבדל. מהסיפור שהיא מספרת - אחרי הגילוי הוא ניתק מגע לחודש, כי רצה לחשוב האם הוא רוצה להמשיך איתה בכלל, לאור המצב החדש. לא תתערער? ומסכימה איתך, שבכל שלב שהוא, כשזה היה עולה על הפרק, זה היה מערער אותה. אני נורא מצטערת, אבל בשלב שבו זה "מתפוצץ" וכמו שזה קורה לי זה נשמע כמו "קצת קשה אז נשברים". כמו חוסר יכולת להתמודד או חוסר רצון. אילו היה בן 35-40 בלי ילדים והעניין של להתחיל עם הילודה היה קריטי מבחינתו, והתהליך כולו היה נתפס כ"בזבוז זמן יקר" - מילא. אבל בן פחות משלושים? לפני שבכלל ניסו? זה שזה יכול להיות "גדול עליו" - לגיטימי. השאלה היא לאן לוקחים את ההרגשה הזאת, וכיצד מטפלים בה. והכי חשוב כיצד מתקשרים אותה לבת הזוג. כפי שזה מצטייר, יתכן שכרגע הוא תופס אותה כבעיה, ולא את המצב...
 
זאת גם לא "האמת"

אלא אחת הפרשנויות האפשריות
הוא רצה להביא ילד. הם ניסו יחד כמעט שנה. אם לא רצה לא היה משתתף בזה מלכתחילה. יתכן והיא מאוכזבת ובפאניקה לגלות שהוא נוטש את התהליך המשותף. אבל אולי בעלה מתנהג ככה כי רצה ,כמוה, "שכבר" יהיה להם ילד, והם, מבחינתו, "נכשלו" עד עכשיו, "בגללה"? ואז, יתכן שאם יחזור לתהליך תיכף ומייד תהיה זאת מבחינתה מחוות התחייבות שלו אליה, והוכחה של אהבה בלתי מסוייגת שהתערערה מנטישתו? למשל? אם את שואלת אותי, "לעשות ילד" הוא הדבר האחרון שהם נלחמים עליו עכשיו. זה רק טריגר. האמת הכואבת היא הרבה פעמים רב מימדית, ועל-פי רוב לא גלויה לעין.
 

נומלה

New member
את מניחה הנחה

שאולי נכונה ואולי לא ובונה עליה מגדלים לשמיים. אין לך מושג (כי היא לא כתבה) האם בעלה רצה כמוה ילד. אין לך מושג אם בעלה באמת חושב את המחשבות שהכנסת לראשו במילה "אולי" ואין לך מושג מה הצד שלו בכל הענין. תחת הנחות אחרות לגיטימיות באותה מידה כמו ההנחות שלך מתקבל ניתוח שונה או אפילו חמישה ניתוחים שונים.
 

nowonder

New member
כך או כך

(כלומר, גם אם זו האמת (ואני לא חושבת שזו אכן האמת)) יש מקום לחמלה. זה כואב מאוד מאוד מאוד לאישה לגלות שהיא אינה יכולה להביא ילדים לעולם. עבור מישהי שמאוד רוצה להיות אמא, זה בהחלט גורם לה להרגיש חצי אישה, פגומה. זה נוגע במקומות הכי עמוקים, והכי חייתיים, והכי מפחידים. זה כואב מספיק כדי לטשטש את סדרי העדיפויות (כמו שקורה לאישה כאן). אני לא מבינה למה להכאיב בכח. האישה הזו לא פועלת מתוך רוע, היא אינה ילדה קטנה ואנוכית. היא אדם פגוע וכואב. גם עיצות צריך לדעת לתת.
 

אייבורי

New member
שמתי לב

שיש לאחרונה תופעה מעניינת השתלטות עויינת ומוחלטת על נושא החמלה פעם האמת הייתה אבסולוטית ומצאתי לא מעט אנשים שידעו את כל האמת, כאילו היא תקועה להם בישבנם. אבל היום העסק התרחב יש אנשים עם שליטה מלאה על החמלה והחלק הכי מרתק הם לפעמים נעלבים בשם אחרים. אין ספק שמדובר פה באישה כואבת, אומללה ובעיקר שעושה סלט מחייה.
 
יש הקובלים

על חוסר החמלה או סובלנות לכאבו של האחר, ויש העוינים לחוסר אונים של אותו כאב ואומללות. לעיתים העוינים מתבלבלים וחושבים שהם נמצאים בשני קצוות מנוגדים של אותו מקל עם החומלים, בעוד שהם לא. הקצה השני של העוינות הוא הרחמנות - שני המצבים לא סובלים את הכאב ואת חוסר האונים, רק שהאחד מבקש נחרצות לבטלם ולסלקם, והשני, באותה הנחרצות, לרככם, לפייסם או להתבוסס בהם. הקצוות לנצח בזים זה לזה נחרצות
, מנסים להגן על חוסר היכולת שלהם להשלים עם הכאב באותה שיטה שבה הם נוהגים לטפל בכאב עצמו, ומלינים ו/או דוחים את המונופול לכאורה של הקצה האחר על מוחלטות הרגשתו או השימוש בכלים כאלה או אחרים להכחשת והדחקת חוסר השליטה האבסולוטית על החיים. אלה החומלים לחוסר השלמות האנושית מרגיזים את אלה וגם את אלה ביכולתם לקבל את הכאב, ולתת לו מקום מבלי להישבר. הם מרגיזים כי הם באמצע הבלתי נסבל, כי הוא נשגב ועם זאת בלתי מושג, ומזכיר במקצת את הקצה המנוגד והשנוא. שני הקצוות, או הקרובים להם בסקלה, מרגיזים/מעליבים את החומלים בחוסר היכולת שלהם לקבל בהשלמה את הכאב ואת הסבל. עם הזמן הם לומדים לקבל גם את זה. ככלות הכל, הם משלימים שעולם על הדרים השונים בו רחוק מלהיות מושלם
, וכי גם לאנשים עם "המונופול על האמת", הגם שהם מעוררים אנטגוניזם, מגיעה החמלה על הכאב שהם חשים בחוסר היכולת לקבל אותו (כאב).
 
מצד אחד זה אמור להיות כאילו חבל

כי השקעתי בטיעון.
אבל אתה לא באת לשמוע טיעונים, או להאריך בדיונים אלא לגמור וללכת.
אתה את שלך בשרשור הזה כבר עשית. וכל הרעשים מסביב הם סתם עיכובים בדרך לדלת יציאה מהחדר. כרגע הדבר היחיד שחשוב זה לרכוס בזהירות את המכנס, פן לא תתפס הציפור בשיני הרוכסן. כל הקשב שלך מופנה לשם עכשיו, וזה אפילו לגמרי הגיוני שתתעלם ממסיחי הדעת בדמות רעשי רקע בנושאי מוסר. מצד שני זה חודר אליך, בלי שתרצה. הזמזום המוסרני. אתה הרי לא בחור מהסוג הזה, לא מפלצת
. גם לך יש רגשות. ויש לך תמיד גליל טישו בתיק. עבור אלו שירגישו מרומים, לא מסופקים או לאלה שיש להם צורך להסיר מעליהם את נוזלי הגוף שפלטת לעברם בדרך זו או אחרת. ואתה דווקא מוכן לתת בנדיבות. אפילו מוכן להשאיר את כל הגליל, אם צריך, ממש ליד הדלת. כך שאם אתה שואל, וגם אם לא, אני לא מופתעת שלא הצלחת להבין :) דווקא הייתי מופתעת אילו היה ההפך. ברגעים אלה נמסר מהנהלת תפוז על הקבלה שלך למשרת מרצה במועדון שמיזוגן מקים באוהל אלטרנטיפי "בחזרה למקורות" בכניסה לפורום. אתה זכאי גם ל
גולדסטאר. גש לקחת בקבלה.
 

chenby

New member
די

הוא כבר לא פה... אפשר לוותר על להזכיר אותו.. מבחינתי בכל אופן :)
 

אייבורי

New member
כן לציפור

צר לי שנעלבת אבל את באמת לא ברורה, באמת לא הצלחתי להבין את שרצית לומר. וסתם בשביל הקושיה, בשביל מה הצורך לפרט פנטזיות עלי ? הרי ביננו, אין לך שום מושג בנוגע לציפורים, רגישותי פליטותי ואף בדקתי היטב, שום טישו לא מסתובב אצלי בתיק.
 
למעלה