בחזרה לעינייננו ....
טוב היגענו לעין גדי ..... נכנסו לבית הארחה מיקי ניגש לקבלה וקיבל מפתח לחדר אבל בגלל שירד גשם אף אחד לא יצא להראות לנו איפה החדר אז כמובן בגלל שמיקי היה קשוב כשהיא הסבירה לו איפה החדר נאלצנו להסתובב בגשם קרוב לחצי שעה בחיפוש אחר החדר האבוד ...... מה חשבתם שמצאנו
מה פתאום
חזרנו לקבלה רטובים לגמרי ושוב קיבלנו הנחיות רק שהפעם הקשבנו ... מסתבר שהחדר היה ממש מתחת לאפינו
לא לא אל תטעו בזה לא נגמר הסיפור ..... נעמדנו מאושרים מול הדלת וכל כולנו ציפייה .... פתחנו את הדלת הידלקנו את האור ו.....
חשכו עיניי לא לא כי היה הפסקת חשמל ... הלוואי וזה היה זה ..... לפחות לא הייתי מביטה בזוועה שניצבה לפניי ..... החדר היה מאובק , המיטות היו מעיין אילתור של קרשים שמוסמרו אחד לשני, הארונות התפרקו, המטבח שהיה בתוך החדר שינה שמעליו הייתה הטלוויזיה שמתחתיה היה שולחן ובפינה חלון היה מסריח והכי הכי הכי הכי גרוע היה הדבר הבא .... עד אותו רגע עוד חשבתי שאפשר לחיות עם זה אבל .... נכנסתי למקלחת (אם אפשר לקרוא לזה ככה מבלי להעליב את כל שאר המקלחות ) ואם עד עכשיו חשכו עיניי אז באותו רגע התעוורתי לחלוטין ..... הדבר הזה היה משהו מתוך סרט אימה או משהו כזה .... האריחים היו מעלי עובש, הרצפה (נדמה לי שזה מה שזה היה ) הייתה מכוסה שכבה של משהו ..... והדבר שגרם לשבירה המוחלטת שלי .....
מיקי, אין שמפו ... כן כן הבנתם נכון הייתי מסוגלת לסבול הכל אבל המחסור בשמפו ועצם הידיעה שלי לא היה שמפו פשוט שבר אותי טוטאלית ..... מה חשבתם שזה סוף הסיפור
עוד לא הבנתם שום דבר לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה (במקרה שלי צורחת ) אז זהו שאני עוד לא שרתי אז תרגעו זהו לא סוף הסיפור
שירן
