בוקר טוב בנות

אני מאוד מסכימה עם המשפט ../images/Emo45.gif

ולכן פניתי ללימודי הוראה, למרות שאין בהם משכורת טובה במיוחד ואני לא אהפוך לעשירה תודות להם... אבל זה לא מעניין אותי גם.
 

hayapollak

New member
מלאכי

חינוך ילדים זו שליחות וזכות. והשכר העיקרי בו הוא שכשילד מתגייס לצבא - הוא זוכר את המורה שתרמה לעוצמות שלו ולערכים שלו ועזרה לו להיות איש עם ערכים כמו אהבת הארץ ואהבת החברים. ייעוד מצויין יש לך- יישר כח.
 

שירה1973

New member
עם חינוך ושליחות לא קונים במכולת

צר לי להיות נביאת הזעם (תפקיד לא חביב עלי במיוחד....) אבל אני חסידה גדולה של כנות, גם אם לפעמים זה עולה במחיר של "לא נעים לשמוע/לקרוא".... דווקא בפורום הזה, שמיועד לצמיחה רוחנית, אישית, נשית ואנושית - אני מבחינה מדי פעם בנטייה לדבר בסיסמאות או בקלישאות. אני מקווה מ א ד שאף אחת לא נפגעת ואם כן אז התנצלות אישית לכל אחת, אבל עדיין - לדבר על תפקיד של הוראה ולהגיד שמדובר בשליחות ולכן אפשר לבחור בחירה מ ו ד ע ת במקצוע הזה בלי להתחשב בגורם הכלכלי - - - סליחה בנות אבל בעיניי זו או תמימות או התייפייפות. אני אומרת את זה בדיוק מהמקום של אישה שסיימה לימודי חינוך מיוחד (בסמינר הקיבוצים, כמוך אני חושבת מלאכי, לא ?) ואני אומרת לכן בוודאות מוחלטת: משכורת של מורה בתחילת דרכה היא 3000 שקלים נטו. כן, קראתן נכון. שכירות ממוצעת היא כ- 2000 שקלים. הבה ננסה להפחית מהמשכורת של מורה את השכירות, את הקניות החודשיות של מוצרי צריכה, את התשלומים החודשיים של החשבונות השונים, ומי שתוכל לספר לי איך לכל הרוחות חיים ממשכורת כזאת, תזכה בפרס כספי נכבד (אותו אספק לה כאשר אזכה בלוטו ממש בקרוב). אני מאד מכבדת את אסנת על הכנות שלה, כי בדיוק כפי שהיא כתבה בשירשור אחר והודתה שהיא לא חושבת שהיתה מסוגלת לעשות את הסבת המקצוע שלה, את השינוי של ה-180 מעלות באורח החיים שלה, לולא היתה לה הידיעה ולולא היה לה הבטחון שבעלה ממשיך לפרנס את הבית. כי זה בדיוק כך: אם אין לך רשת בטחון שאת יודעת שפרושה מתחתייך ואת יודעת שיש מישהו נוסף שמביא תלוש משכורת הביתה מדי חודש, אז כל המלים היפות בנוסח "שליחות" "ייעוד" ואחיותיהן ללקסיקון - כולן מתגלות במהרה כמילים מאוד ריקות ומאוד עצובות, כאשר אין לך מהיכן לשלם את החשבונות. צר לי, אני לא רוצה לייאש אף אחת בדרכה למצוא את הייעוד שלה, אבל אני חושבת שיש מקום לצמיחה אישית ו/או רוחנית רק מתוך ראייה פרקטית של המציאות, והראייה הפרקטית היא שכאשר את צריכה לפרנס את עצמך, את תעשי מה ש צ ר י ך ולאו דווקא את מה שאת ר ו צ ה.
 

hayapollak

New member
שירה

אני יודעת שאת מאד פרקטית. המשפט שהבאתי - לך אחרי האושר והוא כבר יביא לך את העושר זהו משפט שבעיני משקף צמיחה ואמת אז אינני מבינה על מה את כועסת ומתרעמת. אני מבינה שלמדת חינוך מיוחד,אני מבינה שזה לא ענה על צרכייך החומריים יחד עם זאת - לעסוק בחינוך ובעיקר חינוך ילדים זו בעיני זכות ושליחות. ואת יודעת מה, יותר מזה עם כל הכבוד לא כל מי שהופכת להיות מורה היא גם דמות מחנכת או אישיות ראויה לחינוך, בדיוק כמו שלא כל שופט,עורך דין ... ודי לחכימא ברמיזה.... וכשאני מדברת על חינוך והוראה כמקצוע אני לא שוקלת את כמות השכר.. אלא את התכונות שלך שאת מביאה לתוך המקצוע. אם מחפשים צמיחה והתפתחות - חסרים מורים שלמדו,המשיכו לתואר שני,דוקטורט,יצאו לשליחות בעולם..הפכו למרצים באוניברסיטאות, הפכו לאנשי רוח ,כתבו ספרי חינוך וכו' או בכלל עשו הסבה למשהו אחר....... ברור שהשמיים הם (לא) גבול ואף אחד לא מגביל את השכר ל-3000 ש"ח ,כל מה שאמרתי זה שלדעתי לעסוק בחינוך והוראה זו שליחות וזכות. ממה ומכמה לקנות במכולת כל אחד עושה את הבחירה שלו והנה לך עוד קלישאה - כל עבודה מכבדת את בעליה. למה לכעוס?
 

שירה1973

New member
למה הבעת דיעה שונה משמעותה כעס ?

למה את מניחה שאני כועסת, כאשר בסך הכל אני מביעה דיעה שטרם הובעה כאן בפורום.... ? חיה, אני לא כועסת (אני עסוקה ומוטרדת מדי מכדי להרגיש כעס כרגע, אם להודות על האמת), אבל אני חושבת שמותר ואף רצוי לפעמים דווקא להצביע על הדברים הבעייתיים במקום כזה או אחר, במקום להסתפק רק בליטוף הדדי (עד כמה שאני כן אוהבת ליטופים). אני פרקטית כי החיים לימדו אותי להיות פרקטית. אדם עצמאי שאינו נתמך על ידי הסביבה חייב ללמוד להיות פרקטי, או שהאפשרות השניה היא שהוא לא יהיה, פשוט כך. פרקטיות היא לא מילה גסה בעיניי, והיא בוודאי שלא עומדת בניגוד לצמיחה (רוחנית או כל סוג אחר), אבל משום מה כאן בפורום התחושה המתקבלת **אצלי** (ואני מדגישה אצלי) היא שלפעמים אסור לדבר על הפרקטיות.... אין מקום לפרקטיות, כי מתמקדים בסיסמאות שהן אולי מקסימות והן אולי בהחלט נכונות במידה כזו או אחרת - - - אבל לפני שמגיעים אל הסיסמאות צריך לקום בכל בוקר, מדי יום ביומו, ולעסוק בקיום הפיסי שלנו. הקיום הרוחני מותנה בקיום הפיסי, מה שלא נעשה לא נוכל לשנות את העובדה הזאת... רוב האנשים העשירים בעולם הם אנשי עסקים, שזה ללא ספק תחום לחלוטין לא "רוחני" בעליל... אפשר לספור על כף יד אחת את אנשי הרוח שהצליחו להתעשר ממשלח ידם, ואני אישית מקנאת ללא בושה בכל סופר מצליח למשל, שספריו מצליחים לפרנס אותו בכבוד. אבל בינינו, כמה כאלה יש בארצנו הקטנטונת למשל...? אחד הספרים הכי משעשעים בעיניי זה "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", ראשית כי זה אחד הספרים היותר בנאליים שהתחלתי לקרוא בחיי (כן, הגעתי לעמוד השלישי והתייאשתי, ההמשך היה כל כך צפוי שלא הצלחתי להפסיק לפהק) ושנית - כי כל כך מצחיק אותי הפראדוקס הזה, על האיש שמדבר ספר שלם על צניעות, וחיפוש האמת, והתוכן והמהות, ויתור על החיים החומריים ועל החפצים המיותרים ובסופו של דבר - האיש מגלגל מליונים מכך שהוא מסתובב בעולם ומפרסם את משנתו המדברת על חיי צניעות.... זו רק אני, או שעוד מישהו שם לב לאירוניה כאן....? אין בי שום כעס חיה, מצטערת אם כך את חווה את המילים שלי, כמו שכבר הקדמתי ואמרתי והצגתי את עצמי: אני לא תמיד הולכת עם הזרם, ואין בי שום הסתייגות להיות האחת והיחידה שתתייצב גם בתוך קבוצה של אנשים ותגיד את דעתה, גם אם היא לא זוכה לאהדה בקרב הקבוצה.... אז במקרה זה - זו דעתי.
 

hayapollak

New member
שירה

קראתי קראתי שוב, את זו שהזכרת את המושג נביאת זעם, לא אני וכן מתשובתך הרגשתי שאת כועסת, לא עלי אמנם אבל מתשובתך בנושא של חינוך והוראה והשכר המשתלם ממנו הרגשתי שאת כועסת וזו היתה תחושה שלי. בכל מקרה ולגופו של עניין הנושא מבחינתי הוא מה עדיף - מה מתאים לי יותר - לעסוק בעבודה שאני לא אוהבת ולא מרוצה ולהרוויח שכר הולם יותר מאשר לעסוק בעבודה שגורמת לי אושר וסיפוק ולהשתכר ממנה פחות.כמה זמן אפשר וצריך לשרוד כך. ובהקבלה לכל נושא אחר בחיים כמו למשל לחיות עם בן זוג שאפשר לחיות לצידו ברווחה כלכלית אבל אני לא אוהבת אותו או למצוא את האושר עם בן זוג שאולי מבחינה כלכלית לא יכול לספק לי עושר.כמה זמן אפשר וצריך לשרוד כך. לדעתי וזו דעתי שלי - בסופו של דבר אנחנו הולכים עם הלב והקול הפנימי שאם מתכחשים לו לאורך זמן אפשר להגיע גם למחלות לא עלינו.כלומר בעיני - האושר והרצון שלנו הוא שקובע. ברור לי שיש תשובות לכאן ולכאן ואינני מתיימרת לשפוט את דעותיהם של אחרים אלא להקשיב בלבד.
 

שירה1973

New member
חיה בוקר אור

עכשיו אני כבר כן כועסת, ואני גם אגיד לך למה. מכעיס אותי כאשר מישהו ק ו ב ע עבורי שאני כועסת, בשעה שאני ממש לא. הביטוי "נביאת זעם" הוא ב י ט ו י חיה, ואני מסרבת להאמין שאישה חכמה ואינטילגנטית כמוך (כן זו מחמאה אבל זו גם האמת, במקרה) לא מכירה אותו. נביאי זעם היו קיימים מאז ומעולם, והכוונה היא לאו דווקא ל כ ע ס אלא לכך שהם הביעו דיעה שונה מזו שהיתה קיימת בחברה, והם הביעו על פי רוב דיעות קצת שחורות יותר. לכך התכוונתי כשאמרתי שאני לא רוצה להיות נביאת זעם (וההמשך). לא כעסתי, הבעתי את דעתי שהרגשתי שהיא קצת סותרת את אווירת הקלישאות שהתחוללה כאן כאשר דובר על בחירת מקצוע/יעוד וכו'. מן הסתם, לגבי ההשוואה של החיים במחיצת בן זוג מדברת אלי כפי שידוע לך, אבל אני חושבת שההשוואה הזאת אמנם יפה כשלעצמה אבל לא רלוונטית לגבי עבודה או מקום פרנסה. אפשר בהחלט לחיות ללא בן זוג, זה אמנם קשה לפעמים והלב מתגעגע לאהבה ולזוגיות אבל אפשר להעביר חיים שלמים ברווקות מזהרת. בלי משכורת כלשהי, לעומת זאת, אני משערת שאף אחד לא יוכל לחיות, ועל כך אין ויכוח בינינו אני משערת. לצורך העניין, אם אני מאד אוהבת בעלי חיים ומצאתי תפקיד מקסים ומלא סיפוק באחת מהאגודות הדואגות לרווחת החיות, והתפקיד הזה מספק לי 2000 שקלים בחודש - - - אז אפשר להמשיך ולדון על כמה נפלא זה לעסוק במשהו שאוהבים ומרגישים מסופקים בו, ואפשר להמשיך ולדון על כמה זו שליחות ויעוד והכל נכון וכל מילה אמת - אבל בנות, הבה נוציא את ראשנו מהחול ונודה באמת: אף אחת כאן, ואני חוזרת ואומרת: אף אחת, לא תהיה מסוגלת להתקיים ממשכורת של 2000 שקלים בחודש אם לא יהיה לה בן זוג/ אמא-אבא/שכנים/תומך עשיר או כל גורם אחר בחייה, שיאפשר לה להמשיך ולעסוק במה שהיא אוהבת, בשעה שמשכורת נוספת וגדולה פי שתיים (לפחות) נכנסת לחשבון הבנק שלה. כל מי שלא מסכימה עם הראייה הזאת מוזמנת לעשות זאת בחפץ לב ומבחינתי זה אומר רק דבר אחד: היא מעולם לא נאלצה לעמוד במצב בו אין לה כסף לשלם חשבונות בסוף החודש. ואני מאחלת לכולן שהמצב הזה יישאר עבורכן תמיד בחזקת מסתורין נעלם. מצטערת שלא אוכל להישאר כאן היום, הבית שלי עדיין בשלבי ארגון וסידור, עברתי אתמול סופית לבית החדש והבלאגן עדין חוגג. שתהיה שבת שלום
 
לא קראתי ולא אקרא את הספר הזה

ולו בגלל מה שציינת כאן. זה בדיוק מה שאני חושבת ובכלל אני לא מתחברת לספרים שנכתבים להמונים. ולענין הפרקטיות. אני לא יודעת למה את חושבת או מרגישה שבמעגל שלנו יש טאבו על פרקטיות כי לפחות אני יכולה להעיד על עצמי שעם כל הכבוד לרוחניות ולעיסוק שלי, הפרקטיות מאוד חשובה. ואני מניחה שכל מי שמתפרנס היטב ובכבוד ממקצועו, חושב גם על הפרקטיות.
 
נכון, לא קונים איתם דברים במכולת...

אבל כשלומדים הוראה, אומנם מתחילים מלמטה אבל כל כך יש לאן להתפתח ובהחלט מתכוונת להתפתח, במיוחד במסלול שלי- היצירתי, שנותן לי כיוונים שונים לפתיחת חוגים שונים וכו'. אם הייתי רוצה להרוויח מיליונים, הייתי עושה מה שאחותי עשתה ועוברת לארה"ב ומה שקורה שם זה שהיא לא רואה את בעלה שכל השבוע עובד קשה קשה והיא גם עובדת קשה כפרילנסרית ועם הילד, ובספק אם נהנית מכל המרתון הזה. אז כן, לא יהיה לי קל מבחינה כלכלית, במיוחד לא בהתחלה, אבל זה שווה אם אני אעשה משהו שאוהבת בכל ליבי, ואולי זה נשמע דפוק- אבל גם אצליח להשפיע על דור העתיד במידה מסוימת, ומספיק לי ילד אחד שיגיד עוד כמה שנים שהייתה לו מורה לחיים וזאת אני הייתי ושהצלחתי להשפיע עליו- ומלאכתי בוצעה.
 

שירה1973

New member
מלאכי, את מדברת על מליונים

ועל התעשרות - ואילו אני ממש מדברת על דברים אחרים והרבה יותר בסיסיים. איני יודעת בת כמה את, איני יודעת היכן את מתגוררת והאם את צריכה לשלם שכירות למשל, אז איני יכולה להתייחס ישירות אליך בדבריי אז לצורך העניין בואי ואספר לך על חברה שלי שסיימה אתי בזמנו את התואר וכיום עוסקת בחינוך מיוחד. היא מרוויחה את הסכום בו נקבתי, וחיה בדירה עם שותפה כיוון שאינה מסוגלת לחיות לבד מהמשכורת. ההורים שלה נתנו לה רכב והם משלמים עבור אחזקתו (כי אין באפשרותה לשלם את ההוצאות הכבדות של רכב), ובנוסף - הם תומכים בה בסכום קבוע מדי חודש, כדי שהיא תוכל להסתדר ולגמור את החודש. וכן, היא מלמדת גם שיעורים פרטיים ועוסקת בכל מני עבודות אחרות שקשורות איכשהו לתחום אותו היא למדה. יקירתי, אני בת 33. אני לא גרה אצל ההורים ואני לא רוצה (וגם לא מסוגלת מסיבות כאלה ואחרות) לגור עם עוד 2 אנשים זרים באותה דירה. אין לי תמיכה מההורים ואני משלמת לבדי את כל הוצאות הרכב שלי. בעבודת המזכירות בה אני עובדת אני מרוויחה 6,200 שקלים נטו מדי חודש. החודש קיבלתי משכורת מדהימה של 7500, כולל דמי הבראה. חלק גדול מהמשכורת הזו הלך על העברת הדירה (רק על ההובלה אני מוציאה 1500 שקלים). אז שוב אני מדגישה ואומרת: אני לא אדם תאב בצע ואני לא חיה את חיי מתוך מטרה להרוויח כמה שיותר. אני אדם בעל דרישות מאד צנועות: להיות מסוגלת לקנות את הגבינה שעולה שקל יותר ולא לעשות חישוב כמה לחם מותר לי לקנות; לצאת לחופשה באיזה צימר בצפון פעם בשנה (כשלא מפגיזים את הצפון), ולקנות לעצמי איזה דיסק או ספר טוב פעם בכמה שבועות. אני לגמרי לגמרי מזדהה איתך ברצון להשפיע על חייהם של אנשים, אני לגמרי מזדהה איתך בתקווה שגם אני אצליח מתישהו לתרום את תרומתי הצנועה לאנושות, אבל כל מה שאני אומרת זה שכדי ליישם אידיאלים מסויימים בחיים, צריך קודם כל ששאר הצרכים הבסיסיים ביותר שלך יתקיימו, אחרת אין אפשרות להגיע אל המדרגות הגבוהות יותר של הרוחניות. כאשר אדם מוטרד ללא הרף מקיומו הבסיסי ומודאג מהטלפונים של הבנק שמאיימים להחזיר לו צ'קים - האם את באמת חושבת שיש לו את הפריבילגיה לחשוב על תרומתו לאנושות....? כי אני אישית סבורה שלא.
 
כרגע גרה אצל ההורים, אבל זה זמני

בהחלט, אני והחבר מתכננים לעבור תוך שנה +- וכן, למרות שזה קשה כי הוא קצין בתחילת דרכו ולא מרוויח הרבה, בטוחה שנסתדר- עובדת ב-2 עבודות כמטפלת ובחנות צעצועים וזה לא סתם כי אני מנסה להרוויח כמה שיותר כדי שבעתיד יהיה לי קל יותר, ובהחלט מתכוונת לפנות לכמה כיוונים, למשל בהוראה מדובר בעבודה מהבוקר עד הצהריים ואפשר אחרי הצהריים לקיים חוגים שקשורים ליצירה, שיעורים פרטיים וכו' ובכבוד להרוויח את לחמי.
 
שירה, 6200 ש"ח נטו???

מעבודת מזכירות? האם מחפשים אצלכם עובדים???!!! כמה אירוני.... גם אני פליטת מערכת החינוך (בוגרת לוינסקי), אכן הרווחתי בממוצע 3000-3500 ש"ח נטו כמחנכת. כל שנה פוטרתי מחדש על מנת שחלילה לא אקבל קביעות במשרד החינוך... כיום, לאחר ששיניתי כיוון וסיימתי תואר שני במנהל עסקים, אני משתכרת שכר התחלתי של 6000 ש"ח נטו + תנאים שבמשרד החינוך לא שמעו עליהם... את השליחות/ תרומתי הצנועה לאנושות אני עושה בזמני הפנוי- אחת לשבוע מלמדת קבוצת ילדים ללא יכולות פיננסיות בשכר של 10 ש"ח לילד. כיום, עבודתי הנוכחית אכן מאפשרת לי להנות מעצמאיות כלכלית ואף מתרומה (צנועה אמנם) לאחרים. כמורה, לא הייתה לי היכולת הפיננסית וגם לא הזמן הדרוש לעיסוקים בסביבה. תמיד הייתי במחשבה של איך לקיים את עצמי, איך להשיג עוד שיעורים פרטיים לאחה"צ, אילו עוד עבודות אני יכולה לקחת על עצמי וכו'. כמובן שגרתי אצל ההורים, נסעתי ברכב שלהם וכו'... מקצוע ההוראה אינו חסר לי היות וגם היום אני מרגישה "מורה" בדרך זו או אחרת, אני משתדלת מאוד להשפיע על האנשים בסביבתי. רק שהיום אני פטורה מעול בדיקת המבחנים וכתיבת התעודות. מקווה להיפגש איתך, שירה, במדרגות הגבוהות יותר של הרוחניות. נשמע לי כמו מקום שנפלא להיות בו...
 

שירה1973

New member
כשרונית תודה רבה על המילים

קצת חבל לי שהיחידה (כך נראה) שמבינה בדיוק על מה אני מדברת, הגיעה אל ההבנה הזאת בדיוק מאותו המסלול שגם אני עברתי. יתכן שצריך לעבור מסלול דומה כדי להגיע למסקנות האלה...? לא יודעת. בכל אופן, גם אני כמוך חושבת שזה אירוני שבעבודת מזכירות (מזכירת מנכ"ל במקרה הפרטי שלי) מרוויחים משכורת שהיא פי 2 ולפעמים אף פי 3 מעבודת חינוך, שעל פניו מדובר לטעמי באחד המקצועות החשובים ביותר שיכולים להיות. הלא מה חשוב יותר מהקניית חינוך לילדים ?? קראתי לפני כמה זמן נתונים על שכר של מורים ברחבי העולם, נדמה לי שאיפשהו בסקנדינביה למשל (לא זוכרת במדויק) מורה מן המניין מרוויח פי 3 מאשר מורה בישראל.... זה פשוט עצוב לטעמי. אבל לא ניכנס כרגע לדיון על מערכת החינוך ותחלואיה...
תודה לך כשרונית, גם אני מקווה שנתיבי החיים יובילו אותנו למפגש מתישהו. כבר קרו דברים מוזרים מזה....
 
למעלה