The Walrus
New member
בואו נדבר על ניק קייב רגע
אהלן כולם,
בזמן האחרון קצת נעדרתי מהפורום לצערי, נחמד להיות פה שוב.
מוזיקלית בתקופה האחרונה התמכרתי למוזיקאי ענק, שהרבה זמן אני יודע שהוא ענק, אבל התעמקתי הרבה יותר בדיסקוגרפיה שלו וגיליתי שהוא עד כמה. כותב שירים ענק, מוזיקאי מגוון להפליא, עם להקה נהדרת מאחוריו, שילוב אדיר ביi נויזים ורוק'נ'רול לsinger/songwriter משובח, כשמאחוריו להקה פשוט פנטסטית, שהבולטים בגילגוליה השונים הם בליקסה ברגלד הפנטסטי, מיק הארווי הגיטריסט הנפלא ו-וורן אליס, הכנר המשוגע והיחיד שעדיין עם ההרכב.
אני רוצה להתייחס פה לשלושת האלבומים ה'חדשים' שנחשפתי אליהם לאחרונה, שגרמו לי להתאהב בניק קייב אפילו יותר. יש לציין אבל שכמעט כל האלבומים שלו אי פעם הם אדירים, הוא מוזיקאי מאוד יציב וקונסיסטנטי, כמעט בלי נפילות, והאלבום האהוב עליי שלו הוא (עדיין) No More Shall We Part, למרות שעם עוד כמה שמיעות זה יכול להשתנות.
Henry's Dream (1992).
איכשהו תמיד האלבום הזה נפל בין הכיסאות אצלי. מסביבו יש שמות "זוהרים" יותר, שיותר המליצו לי עליהם, אין בו את השיר הענק הברור הזה שיש באלבומים כמו Let Love In (Red Right Hand) וTender Pray (The Mercy Seat), ואיכשהו לא ממש הגעתי אליו. ובזמן האחרון אני שומע אותו בלופים, הוא פשוט אדיר, בעיניי אחד הטובים שלו מהעשור. זה אלבום עצבני, intense, על גבול הפאנק לפעמים, בהפקתו של דייויד בריגס (שעבד הרבה מאוד עם ניל יאנג), מי שמחפש את הצד הרגוע והשקט של קייב לא ימצא אותו פה - אל תדאגו, הוא יגיע בהמשך.
האלבום נפתח בשיר הענק Papa Won't Leave You Henry, שאיכשהו פיתחתי אליו אובססיה קצת מוזרה בזמן האחרון, שיר כמעט אפוקליפטי שכולו ניק קייב, רצף הזוי של תמונות על סוף העולם, שרק הולך ונהיה ביזארי יותר עם הזמן. קייב, בלי בושה כתמיד, יורה משפטים כמו:
"I awoke so drunk and full of rage that I could hardly speak
A fag in a whale-bone corset draping his dick across my cheek
And its into the shame and its into a guilt and its into the fucking fray...
And the walls ran red around me, a warm arterial spray"
עד לסיום הביזארי שבו הוא כבר צועק משפטים כמו "!Lynch-mobs! death squads! babies being born without brains", ורק אלוהים יודע מה זו האפוקליפסה הזאת שהוא מתאר, מה זה העולם ההזוי הזה, ואתה עדיין נסחף בכל זאת. שאר האלבום גם נהדר, בין עוד שירי פאנק-באד-סידס עצבניים כמו "I Had a Dream, Joe" ו"Brother My Cup Is Empty", הסינגל הרומנטי "Straight To You" ועוד שירים נהדרים רבים, עד שהוא נגמר בבלוז העצבני ומלא השנאה בשם "Jack the Ripper"', שבו קייב נותן משמעות משלו לבלוז הקלאסי:
I"I got a woman
She rules my house with an iron fist
I got a woman
She rules my house with an iron fist
She screams out Jack the Ripper
Every time I try to give that girl a kiss"
Papa Won't Leave You Henry:
http://www.youtube.com/watch?v=AoFxUJtSp4g
I Had a Dream Joe:
http://www.youtube.com/watch?v=tDUj_FSarGI
Jack the Ripper:
http://www.youtube.com/watch?v=bgJVhMEUVoc
Abattoir Blues/The Lyre of Orpheus (2004)
אלבום כפול, או שמה 2 אלבומים במארז אחד, כשהראשון ביניהם (Abattoir) הוא אלבום רוק קצבי, נהדר וחזק, והשני הוא אלבום איטי, שקט ורגוע.
Abbatior Blues הוא, בצורה מוזרה, אחד האלבומים הכי שמחים של קייב. בניגוד די גמור לHenry's Dream הכועס והעצבני, פה קייב נראה רגוע יותר, עושה רוק'נ'רול כיפי בצורה די לא אופיינית. הנויזים קצת נעלמו, ולמרות שהשינוי אינו 180 מעלות - הקייב הישן והעצבני עדיין צץ מדי פעם - התחושה הכללית שונה. הלהקה עדיין נשמעת מעולה, וקייב במקום לשיר על תינוקות שנולדים ללא מוח, שר "Calling every boy and girl, calling all around the world - Get Ready for Love!". בשיר הפתיחה האדיר Get Ready for Love, שכמובן יש לו גם צד ציני משלו. אפילו שיר על קניבלים נשמע פה יחסית רגוע, והאפקט הכללי פשוט שונה.
ההברקה האמיתית ב2 האלבומים האלו, היא שברקע של להקת הרוק הרגילה ישנו choir, יענו מקהלה כמו בכנסייה, שזה טאץ' אדיר שנותן לאלבום הזה סאונד ייחודי.
2 השירים האהובים עליי משם, הראשון נקרא Hiding All Away, זה שיר בלוז קטלני ונפלא, בצורה מקרית (או שלא?) השיר שהכי מזכיר את קייב הישן קצת, בלוז ענק שנגמר עם קליימקס אדיר, There is a war coming!
http://www.youtube.com/watch?v=_IFYS2wcX8Y
והשני נקרא There She Goes, My Beautiful World, שיר באמת שמח יחסית, קצבי, אדיר, ממכר, נפלא - אחת הקלאסיקות של קייב.
http://www.youtube.com/watch?v=6Jc0ib5Rh5s
מצד שני, Lyre of Orpheus, אלבום הרבה יותר רגוע, אלגנטי, הרבה יותר גיטרות אקוסטיות. שני האלבומים הפוכים אחד מהשני, קשה להקשיב להם אחד אחרי השני בגלל החוויה הכל כך שונה, אבל שניהם נפלאים בדרכיהם. הנה לדוגמה Breatheless הנפלא:
http://www.youtube.com/watch?v=DjiRYSM4wac
ושיר הסיום של האלבום, O Children, קיבל בוסט מכיוון לא צפוי כשהשתמשו בו בפס הקול של הסרט השביעי בסדרת הארי פוטר. זהו שיר סיום גרנדיוזי כראוי, בלדת קייב אופיינית, שבה המקהלה לוקחת תפקיד מרכזי הרבה יותר, שיר סיום במלוא מובן המילה...
http://www.youtube.com/watch?v=ilTSnKa2NrA
ואחרון חביב...
Push the Sky Away (2013)
האלבום החדש של קייב, שיצא לפני חודש והכניס אותי מחדש למרתונים של האמן המופלא הזה.
אף אחד לא באמת ידע למה לצפות לפני האלבום הזה, לעוד רעש, או שמה לאלבום שקט.
בפועל קיבלנו את אחד האלבומים הכי יחודיים של קייב, אלבום שקט, אבל לא רגוע כמו הBoatman's Call אלא אפל, מסתורי, בעל אווירה לא רגועה כזו, למרות שבפועל אין בו הרבה קטעים כאלו. אלבום ייחודי, מאמן שלא מפסיק להמציא את עצמו, בקיצור נפלא...
באלבום יש 2 רגעי שיא בולטים, הראשון הוא ללא ספק Jubilee Street, אחד השירים היחידים שבאמת נשמעים כמו להקה, ואחד השירים הכי יפים שקייב כתב לדעתי. בלדה נפלאה ורגועה, עם מילים פנטסטיות, שמגיעה לקליימקס אינסטרומנטלי עצום, הבד סידס מרימים את השיר הזה לגבהים נהדרים, ודווקא קייב עצמו נעדר מסיום, לא צועק, מסיים את הקטע שלו בשקט ונותן ללהקה לסיים את השיר הזה. נפלא.
http://www.youtube.com/watch?v=RYyX1ISE6KQ
והשני, Higgs Boson Blues, הוא השיר השני ה'גדול' באלבום, rant של 8 דקות של קייב, טקסט אדיר, build up עצום, עד שקייב מסכם בצורה המוזרה האופיינית לו:
"Miley Cyrus floats in a swimming pool in Toluca Lake
And you're the best girl I've ever had".
http://www.youtube.com/watch?v=XQud7EFQ3zQ
יש לציין שהאלבום כולו מומלץ לשמיעה, שני השירים ששמתי פה (שירים 4 ו8 באלבום) כל אחד מהם מגיע אחרי 3 שירים שקטים ונפלאים שלא ממש מגיעים לשיא, ודווקא לכן הם הרבה יותר אפקטיביים בתוך האלבום, אני מאמין.
קייב מסכם את האלבום עם שיר הנושא, שיר שקט בסגנון בריאן אינו, ועם משפטים שאני מאמין שכולנו נזדהה איתם:
"And some people say it's just rock and roll
but it gets you right down to your soul
You gotta just keep on pushing,
keep on pushing,
Push the sky away".
http://www.youtube.com/watch?v=DbGJgrBsgng
טוב עד כאן חפירות, אמן נפלא עם כל כך הרבה אלבומים טובים, כל מי שרוצה לספר על כל שיר\אלבום שלו שהוא מכיר, מוזמן.
יום טוב שיהיה!
אהלן כולם,
בזמן האחרון קצת נעדרתי מהפורום לצערי, נחמד להיות פה שוב.
מוזיקלית בתקופה האחרונה התמכרתי למוזיקאי ענק, שהרבה זמן אני יודע שהוא ענק, אבל התעמקתי הרבה יותר בדיסקוגרפיה שלו וגיליתי שהוא עד כמה. כותב שירים ענק, מוזיקאי מגוון להפליא, עם להקה נהדרת מאחוריו, שילוב אדיר ביi נויזים ורוק'נ'רול לsinger/songwriter משובח, כשמאחוריו להקה פשוט פנטסטית, שהבולטים בגילגוליה השונים הם בליקסה ברגלד הפנטסטי, מיק הארווי הגיטריסט הנפלא ו-וורן אליס, הכנר המשוגע והיחיד שעדיין עם ההרכב.
אני רוצה להתייחס פה לשלושת האלבומים ה'חדשים' שנחשפתי אליהם לאחרונה, שגרמו לי להתאהב בניק קייב אפילו יותר. יש לציין אבל שכמעט כל האלבומים שלו אי פעם הם אדירים, הוא מוזיקאי מאוד יציב וקונסיסטנטי, כמעט בלי נפילות, והאלבום האהוב עליי שלו הוא (עדיין) No More Shall We Part, למרות שעם עוד כמה שמיעות זה יכול להשתנות.
Henry's Dream (1992).
איכשהו תמיד האלבום הזה נפל בין הכיסאות אצלי. מסביבו יש שמות "זוהרים" יותר, שיותר המליצו לי עליהם, אין בו את השיר הענק הברור הזה שיש באלבומים כמו Let Love In (Red Right Hand) וTender Pray (The Mercy Seat), ואיכשהו לא ממש הגעתי אליו. ובזמן האחרון אני שומע אותו בלופים, הוא פשוט אדיר, בעיניי אחד הטובים שלו מהעשור. זה אלבום עצבני, intense, על גבול הפאנק לפעמים, בהפקתו של דייויד בריגס (שעבד הרבה מאוד עם ניל יאנג), מי שמחפש את הצד הרגוע והשקט של קייב לא ימצא אותו פה - אל תדאגו, הוא יגיע בהמשך.
האלבום נפתח בשיר הענק Papa Won't Leave You Henry, שאיכשהו פיתחתי אליו אובססיה קצת מוזרה בזמן האחרון, שיר כמעט אפוקליפטי שכולו ניק קייב, רצף הזוי של תמונות על סוף העולם, שרק הולך ונהיה ביזארי יותר עם הזמן. קייב, בלי בושה כתמיד, יורה משפטים כמו:
"I awoke so drunk and full of rage that I could hardly speak
A fag in a whale-bone corset draping his dick across my cheek
And its into the shame and its into a guilt and its into the fucking fray...
And the walls ran red around me, a warm arterial spray"
עד לסיום הביזארי שבו הוא כבר צועק משפטים כמו "!Lynch-mobs! death squads! babies being born without brains", ורק אלוהים יודע מה זו האפוקליפסה הזאת שהוא מתאר, מה זה העולם ההזוי הזה, ואתה עדיין נסחף בכל זאת. שאר האלבום גם נהדר, בין עוד שירי פאנק-באד-סידס עצבניים כמו "I Had a Dream, Joe" ו"Brother My Cup Is Empty", הסינגל הרומנטי "Straight To You" ועוד שירים נהדרים רבים, עד שהוא נגמר בבלוז העצבני ומלא השנאה בשם "Jack the Ripper"', שבו קייב נותן משמעות משלו לבלוז הקלאסי:
I"I got a woman
She rules my house with an iron fist
I got a woman
She rules my house with an iron fist
She screams out Jack the Ripper
Every time I try to give that girl a kiss"
Papa Won't Leave You Henry:
http://www.youtube.com/watch?v=AoFxUJtSp4g
I Had a Dream Joe:
http://www.youtube.com/watch?v=tDUj_FSarGI
Jack the Ripper:
http://www.youtube.com/watch?v=bgJVhMEUVoc
Abattoir Blues/The Lyre of Orpheus (2004)
אלבום כפול, או שמה 2 אלבומים במארז אחד, כשהראשון ביניהם (Abattoir) הוא אלבום רוק קצבי, נהדר וחזק, והשני הוא אלבום איטי, שקט ורגוע.
Abbatior Blues הוא, בצורה מוזרה, אחד האלבומים הכי שמחים של קייב. בניגוד די גמור לHenry's Dream הכועס והעצבני, פה קייב נראה רגוע יותר, עושה רוק'נ'רול כיפי בצורה די לא אופיינית. הנויזים קצת נעלמו, ולמרות שהשינוי אינו 180 מעלות - הקייב הישן והעצבני עדיין צץ מדי פעם - התחושה הכללית שונה. הלהקה עדיין נשמעת מעולה, וקייב במקום לשיר על תינוקות שנולדים ללא מוח, שר "Calling every boy and girl, calling all around the world - Get Ready for Love!". בשיר הפתיחה האדיר Get Ready for Love, שכמובן יש לו גם צד ציני משלו. אפילו שיר על קניבלים נשמע פה יחסית רגוע, והאפקט הכללי פשוט שונה.
ההברקה האמיתית ב2 האלבומים האלו, היא שברקע של להקת הרוק הרגילה ישנו choir, יענו מקהלה כמו בכנסייה, שזה טאץ' אדיר שנותן לאלבום הזה סאונד ייחודי.
2 השירים האהובים עליי משם, הראשון נקרא Hiding All Away, זה שיר בלוז קטלני ונפלא, בצורה מקרית (או שלא?) השיר שהכי מזכיר את קייב הישן קצת, בלוז ענק שנגמר עם קליימקס אדיר, There is a war coming!
http://www.youtube.com/watch?v=_IFYS2wcX8Y
והשני נקרא There She Goes, My Beautiful World, שיר באמת שמח יחסית, קצבי, אדיר, ממכר, נפלא - אחת הקלאסיקות של קייב.
http://www.youtube.com/watch?v=6Jc0ib5Rh5s
מצד שני, Lyre of Orpheus, אלבום הרבה יותר רגוע, אלגנטי, הרבה יותר גיטרות אקוסטיות. שני האלבומים הפוכים אחד מהשני, קשה להקשיב להם אחד אחרי השני בגלל החוויה הכל כך שונה, אבל שניהם נפלאים בדרכיהם. הנה לדוגמה Breatheless הנפלא:
http://www.youtube.com/watch?v=DjiRYSM4wac
ושיר הסיום של האלבום, O Children, קיבל בוסט מכיוון לא צפוי כשהשתמשו בו בפס הקול של הסרט השביעי בסדרת הארי פוטר. זהו שיר סיום גרנדיוזי כראוי, בלדת קייב אופיינית, שבה המקהלה לוקחת תפקיד מרכזי הרבה יותר, שיר סיום במלוא מובן המילה...
http://www.youtube.com/watch?v=ilTSnKa2NrA
ואחרון חביב...
Push the Sky Away (2013)
האלבום החדש של קייב, שיצא לפני חודש והכניס אותי מחדש למרתונים של האמן המופלא הזה.
אף אחד לא באמת ידע למה לצפות לפני האלבום הזה, לעוד רעש, או שמה לאלבום שקט.
בפועל קיבלנו את אחד האלבומים הכי יחודיים של קייב, אלבום שקט, אבל לא רגוע כמו הBoatman's Call אלא אפל, מסתורי, בעל אווירה לא רגועה כזו, למרות שבפועל אין בו הרבה קטעים כאלו. אלבום ייחודי, מאמן שלא מפסיק להמציא את עצמו, בקיצור נפלא...
באלבום יש 2 רגעי שיא בולטים, הראשון הוא ללא ספק Jubilee Street, אחד השירים היחידים שבאמת נשמעים כמו להקה, ואחד השירים הכי יפים שקייב כתב לדעתי. בלדה נפלאה ורגועה, עם מילים פנטסטיות, שמגיעה לקליימקס אינסטרומנטלי עצום, הבד סידס מרימים את השיר הזה לגבהים נהדרים, ודווקא קייב עצמו נעדר מסיום, לא צועק, מסיים את הקטע שלו בשקט ונותן ללהקה לסיים את השיר הזה. נפלא.
http://www.youtube.com/watch?v=RYyX1ISE6KQ
והשני, Higgs Boson Blues, הוא השיר השני ה'גדול' באלבום, rant של 8 דקות של קייב, טקסט אדיר, build up עצום, עד שקייב מסכם בצורה המוזרה האופיינית לו:
"Miley Cyrus floats in a swimming pool in Toluca Lake
And you're the best girl I've ever had".
http://www.youtube.com/watch?v=XQud7EFQ3zQ
יש לציין שהאלבום כולו מומלץ לשמיעה, שני השירים ששמתי פה (שירים 4 ו8 באלבום) כל אחד מהם מגיע אחרי 3 שירים שקטים ונפלאים שלא ממש מגיעים לשיא, ודווקא לכן הם הרבה יותר אפקטיביים בתוך האלבום, אני מאמין.
קייב מסכם את האלבום עם שיר הנושא, שיר שקט בסגנון בריאן אינו, ועם משפטים שאני מאמין שכולנו נזדהה איתם:
"And some people say it's just rock and roll
but it gets you right down to your soul
You gotta just keep on pushing,
keep on pushing,
Push the sky away".
http://www.youtube.com/watch?v=DbGJgrBsgng
טוב עד כאן חפירות, אמן נפלא עם כל כך הרבה אלבומים טובים, כל מי שרוצה לספר על כל שיר\אלבום שלו שהוא מכיר, מוזמן.
יום טוב שיהיה!