בדיקות בהריון.

[סנונית מבשרת]

עונה מנקודת המבט האישית שלי

את יודעת את הסיפור שלי, את יודעת כמה ההריון הזה יקר לי (ולאבא שלה).

ועם כל זה, אני אישית מבצעת את כל הבדיקות מתוך כוונה ברורה להפיל במקרים שאני יודעת שאני לא אהיה מסוגלת להתמודד עם התוצאה של לידת ילד פגוע.
מישהי זרקה את הביטוי המאוס "המירוץ אחרי הילד המושלם" וחשוב לי במיוחד להדגיש שזו ממש לא הכוונה. את הבדיקה הגנטית שיודעים לעשות היום, למשל, למחלה הגורמת לחירשות בכלל לא עשיתי. ידעתי שאין לזה טיפול מונע ושאני לא אוותר על ילד בריא, אך חירש. באופן דומה לא הייתי מוותרת על ילד נמוך-קומה או שסובל מקלאב פוט... אני לא מצפה לילדה מושלמת (למרות שברור שהיא תהיה מושלמת בעיני

).
אבל אני כן יודעת מה זה ילד שסובל מפיגור שכלי. אמי עבדה רוב חיי עם ילדים כאלה (ואני מעריצה אותה על היכולת להתמודד איתם), ועוד עם מקרים יחסית קלים. אני יודעת שאני לא יכולה להתמודד עם ילד כזה. אני יודעת שאני לא רוצה להתמודד.
אני עוד צעירה (יחסית) וגם אם המסע להריון נוסף יהיה שוב ארוך וקשה וכואב כ"כ, בסופו אני אקים משפחה שכוללת ילד שאוכל לגדל ולאהוב, ושיזכה להתפתח לאדם בוגר ועצמאי לא סיעודי ולא נתמך. אולי גם יהיו לו אחים, ואני לא רוצה לתלות על עתיד של משפחה שלמה שנמצאת כרגע בהתהוות את העול של טיפול בילד פגוע.

כל זאת בנוסף לשתי האפשרויות האחרות שציינו - של עובר שאינו בר חיות שמוטב לגלות בשלב מוקדם ככל הניתן מאשר ללדת עובר גוסס שנידון לימים עד חודשים של חיים בסבל צרוף (לכן לדעתי הבדיקות הגנטיות חשובות כ"כ במיוחד למי שיש לה בעיה מוסרית עם הפלה בשלב מאוחר יותר) ושל עובר שיכול לחיות נהדר, אבל יזדקק לטיפול מיוחד עם הלידה או קצת לאחריה (כמו הרבה מומי לב או כליה).

הלוואי ושתינו לא נאלץ לעמוד בפני דילמות כאלה מעבר לשלב התיאורטי.

 

[מירטל]

האמת היא שדווקא חרשות תורשתית

זה משהו שהייתי שמחה מאוד לדעת עליו מראש - מכירה "ילד" כזה שאחת התלונות של המשפחה לידו הייתה הנושא שהם לא התעקשו איתו מספיק על קריאת שפתיים, ועכשיו זה כבר מאוחר מדי.

אמן בנוגע לדילמות האלו!

 

[המרחפת]

אבל זה לא קשור לידיעה מראש או לא.

אם הם היו יודעים כמה חודשים קודם, איך זה היה משנה?
התעקשות על שימוש בקריאת שפתיים היא עסק לגיל 3-5, והיא כל כך תלויה ביכולת של הילד אכן להפיק אינפורמציה מתנועות השפתיים. ילדים שמפיקים את האינפורמציה מפתחים לבד את התלות במיומנות הזו, ומשכללים אותה.
קריאת שפתיים היא 20% עבודה טכנית, ו-80% אינטלגנציה, כי זה דורש השלמת פערים והצלבות אינסופיות של האפשרויות הנכונות להשלמת המשפט בהקשר המתאים.

לדעת על חרשות מראש כן מאפשרת להורים להתכונן, לקרוא יותר בנחת על גישות שונות להוראת שפה, לפגוש מבוגרים חרשים ולקבל מהם עצות, ולהתחיל לעבוד על שינוי תרבות השיחה בבית.

 

[סנונית מבשרת]

לטעמי יש מספיק זמן להתכונן מגילוי חירשות

מגלית חירשות בגיל מאוד צעיר, כי תינוקות מסובבים את הראש לכיוון רעשים כמעט מיד אחרי הלידה (לפחות ככה אני רואה מהאחיינית שלי, אם אני לא טועה, עשו לה בדיקת שמיעה לפני גיל חודש).
זה לא משהו שאני חושבת שאצטרך זמן לפני הלידה להתכונן אליו, וממילא יש הרבה גורמים לחירשות שלא ניתנים לאיתור מוקדם.

 

[המרחפת]

אז את בדעתי

להרבה ילדים עושים בדיקת ברה לפני השיחרור מבית החולים.
אח"כ יש עוד בדיקה בטיפת חלב, בגיל 7 חודשים. יש הורים שמגלים כבר בגיל 3-4 חודשים, ויש כאלו שרק בגיל 4 (קורה לפעמים, עם תינוקות חכמים מאד שמגיבים בהתאם לסיטואציה ובעצם "מרמים" את הבודק.

כך או כך המצב שתיארה מירטל בהקשר למשפחה ההיא, זה משהו שמתעקשים עליו בגיל 3-4, בהנחה שלילד יש את היכולת הזו, ואינו קשור לאבחון מוקדם.

 

[סנונית מבשרת]

 

[אפריקאית1]

סנונית את כבר יודעת מה יש לך בבטן?

סנונית או סנונון קטן/ה?

 

[סנונית מבשרת]

יודעים...

זו בת בריאה וביישנית (אין אף תמונת פנים

).

 

[maytalb]

סנונית כרגיל כתבת כ"כ מדויק!!!

איך את מרגישה?

 

[סנונית מבשרת]

תודה, מתוקה

אני מנוזלת ומרחמת על עצמי, אבל זוכרת שהכל למטרה טובה ובסך הכל אני מאושרת

.

 

[ronacu]

דעתי האישית בושא היא

שזה עניין שלכם כזוג: עם מה אתם מוכנים לחיות ועם מה לא. בעלי ואני החלטנו שיהיה לנו מאוד קשה לחיות
אם חלילה לעובר יהיה תסמונת דאון והחלטנו ללכת על כל הבדיקות על מנת לוודא כל מה שניתן כרגע. ברור שיכולות
להיות עוד המון מחלות ותסמונות (חס וחלילה) ובהמשך החיים מלא דברים יכולים לקרות אבל, מה שאנו יכולים
לעשות על מנת לתת לו נקודת פתיחה הכי טובה שניתן. שנית, יש לנו ילד נוסף וחשבנו שזה גם לא יהיה הוגן כלפיו (ושוב, טפו טפו טפו
חמסה חמסה חמסה).
יחד עם זאת, יש לי חברה שבהיריון גילו שלעובר שלה יש קלאב פוט, שזה יכול להיות רק עניין אורטופדי או יכול
להעיד על עוד בעיות לא פשוטות בכלל. כמובן שהם הלכו על כל הבדיקות האפשריות וגילו שמדובר רק בבעיה אורטופדית.
"רק" בעיה אורטופדית- עד גיל שנה הילד עבר ניתוחים, גבס, סדים ונעליים מיוחדות. הנקודה שלי שהם הגיעו ללידה
מוכנים לחלוטין, ידעו מה הולך להיות בכל שלב ושלב. כלומר, גם אם חלילה מגלים משהו שה לא אומר כלום- זה רק אומר שיש צורך
להערך ולחשוב מה רוצים לעשות. הרופא שדיקר אותי בפעם שעברה (מי שפיר) אמר לבעלי משפט מאוד נכון (לדעתנו)
"לדעתי חשוב להגיע ללידה עם מקסימום מידע שניתן לדעת".
בהצלחה בכל החלטה

 

[lalimotek]

הכל צריך להיות במודעות להשלכות

ולמה אני מתכוונת?
צריך לחשוב טוב ולהבין למה את עושה את הבדיקות, ולמרות שזה מפחיד, להבין מה הבדיקות מגלות ומה ההשלכות במקרה וחס וחלילה יתגלה דבר כזה או אחר.
ולמען האמת לטעמי זה לא קשור למסע הייסורים בדרך להריון (שאני ממש לא ממעיטה ממנו)
אם בשבילך ממצא כזה או אחר לא מהווה סיבה להפלה אז או שאין צורך לעשות את הבדיקות, או שהבדיקות הן בשביל למוכנות מוקדמת שלכם כהורים.
כשאני נכנסתי להריון עם נועם ישבתי עם בעלי וממש ניהלנו דיון על הנושא. המסקנה הייתה שיש פגמים שמהווים בשבילנו קו אדום ויכווינו להפלה. מכירה מקרוב ילדים עם פיגור וגם אם הוא בדרגה קלה, אני יודעת שהילד לעולם יהיה תלוי במישהו אחר - האם אני יכולה לחיות עם העובדה שאחרי לכתי מהעולם הזה, ילדי יהיה תלוי במישהו אחר?

 

[יבשה מרוחקת]

את מסתכלת על זה בצורה קיצונית

את יכולה לגלות בעיה שדרושה התייעצות ובמעמד הלידה יהיה לך יותר מידע על הבעיה ואיך לטפל בה. זה קרה לחברה שלי, שילד שלה יש פגם באיבר המין. הוא עבר ניתוח והכל בסדר, בערך בגיל שנה וחצי ושהוא נולד ההורים ידעו הרבה יותר על הבעיה מאשר הרופאים שהיו שם בבית חולים.
את יכולה לגלות בעיה שמעידה על בעיה אצלך (כמו למשל יכול להיות מצב שהתינוק גדול מדי - סוכרת)
וגם אם יש בעיה קיצונית ומדברים על סיום הריון ואת מחליטה שלא לסיים, את לא חושבת שעדיף לבוא לסיטואציה עם ידע?

 

[Morena15]

זה נושא בעייתי..

קודם כל אני מאוד שמחה בשבילך שהצלחת להיכנס להריון בלי להתחיל את הטיפולים

לי אישית תמיד יהיו את המחשבות של, אם חלילה וחס הוא יוולד עם בעיה שאי אפשר לתקן, בעיה שתשפיע משמעותית על החיים שלו, איזה מן חיים יהיו לו,ולנו כהורים? מצד שני, איזה מן הורים אנחנו שלא נרצה ילד שלנו רק בגלל שיש לו מחלה

עשיתי בדיקות גנטיות כי זה סיקרן אותי, וגם כדי לדעת אולי למה לצפות,
ושאר הבדיקות- מה שהרופא שולח אותי לעשות אני עושה מסיבה אחת עיקרית- לראות אותו

כמובן ומן הסתם שאחרי כל בדיקה שאומרים לי שהכל בסדר אני רגועה יותר ושמחה.

השקיפות זו הבדיקה הראשונה שהתינוק נראה כמו תינוק באמת, ואם היו אומרים לי שמשהו לא בסדר, היה לי קשה להפיל, כי כבר יש לו צורה, יש לו את כל האיברים, גם אם זה בצורה הבסיסית..

בכל אופן, הנקודה הסופית שלי, אני חושבת באופן אישי שאם חלילה הייתי מפילה בגלל מחלה כזו או אחרת, הייתי מתחרטת על זה כל החיים שלי,
וגם אם זו הייתה מחלה שגורמת לו חלילה למות אחרי חודש-חודשיים-שנה

 

[אמלי12]

אני שמחה שעשיתי בדיקות גנטיות

לא נכנסתי להריון מאפצ'י ולא מטיפולים (אני גם לא חושבת שזה רלוונטי),
אבל אני שמחה שעשיתי את הבדיקות הגנטיות כי אכן התגלתה בעיה אצלי, למזלנו בעלי אינו נשא, אז זה הרגיע אותנו מאוד ואפשר לנו להכנס להריון בראש שקט,
לא עשינו את כל הבדיקות האפשריות אלא לפי הסטטיסטיקה וחומרת המחלה. יש מחלות שבאמת עדיף לא להיוולד איתן.
אני מאוד מאוד מקווה שלא אצטרך לעמוד בסיטואציה ולקבל את ההחלטה הקשה הזאת, טפו-טפו-טפו שהכל יהיה תקין, חמסה-חמסה-חמסה ושאר האמונות הטפלות.
גם יש בדיקות עם סיכון שאני לא חושבת שהייתי עושה סתם כך ללא אינדיקציה, כמו מי-שפיר, אלא רק בדיקות שהן לא פולשניות ואין בהן סיכון.
אני יכולה להבין את התחושות שלך, אבל כפי שאמרו כאן לא תמיד הפתרון הוא בהכרח הפלה.
אני משתדלת להיות אופטימית ולצאת מנקודת הנחה שהכל בסדר ותקין והבדיקות רק באות לוודא את זה.

בכל-מקרה, אני רוצה לומר שגם עם כל הבדיקות שבעולם וגם עם כל נקיטת אמצעי הזהירות שבעולם- הריון ולידה זה סוג של הימור, אנחנו לא יודעות בדיוק מה נקבל בסוף.
לכן, החלטתי עוד לפני שנכנסתי להריון- שמה שאני אקבל, מה שיצא, אני אוהב את הילד הזה ואדאג לו.
נראה לי שכדאי לקחת בחשבון כי בחיים אין ביטוח, רוב הבדיקות הן סטטיסטיות ובסטטיסטיקה כמו בסטטיסטיקה תמיד אפשר ליפול בצד הלא נכון,
וכן תמיד, חס וחלילה, לא עלינו, יכולים להיות כל מיני סיבוכים בלידה.
אז כן, אני מקבלת את כל זה מראש עם כל הסיכונים ויודעת שנתמודד עם מה שיגיע לנו, גם אם הוא לא יהיה מושלם, הוא יהיה מושלם בעינינו.
בקיצור, מה שאפשר למנוע מראש אני אמנע, כי החיים גם ככה קשים, אבל לא הכל ניתן למנוע מראש או לדעת מראש ולכן צריך להיות מוכנים גם לאפשרות הזאת.

 

[Morena15]

את צודקת,

אצל חמתי, היה לה הריון תקין לגמריי ורק בגלל רשלנות של הבית חולים הוא נולד לא נושם ויש לו CP

 

[maytalb]

בעיני הבדיקות הן עבור הילד לא רק עבורנו...

גילוי נאות1 - עברתי הפלה עקב עובר שלא התפתח ככה שהמחשבה של הפלה מרצון לא קלה לי
גילוי נאות 2 - היה ואגלה חלילה שהעובר שלי (בכל הריון) סובל חלילה ממצב שיכול לסכן אותו (בריאותי או מנטלי) אני מאמינה כי אבחר לבצע הפלה.

עכשיו לגבי שאלותיך - גם עבור מי שלא רוצה לעשות הפלה מאוד חשוב לדעתי לעשות את הבדיקות.
לדוגמא יש ליקוי שנקרא Club Foot. מדובר בליקוי אורתופדי שממש אבל ממש לא עושים בגללו הפלה. מה כן - תינוק שסובל מהליקוי צריך להיות בטיפול רפואי כבר מגיל כמה שעות (אח שלי נולד ב21:00 וב8:00 כבר היה בפיזיותרפיה). בהריון הראשון ביצעתי סריקה שלישית בין היתר בשביל לזהות חלילה את זה, אם היה את הליקוי הייתי יולדת בהלל יפה (איפה שנמצא אחד המומחים הגדולים בעולם לתחום ד"ר רוג'ר סבי)
אותו כנ"ל יכול להיות במומים לבביים שונים - יש מומים שאפשר (ומומלץ) ללדת איתם את התינוק אבל תחת השגחה ובתנאים מתאימים (לדוגמא ביצוע טיפול מיידי עם הלידה)

ואת יודעת מה - קל נורא להגיד את זה שלא תעשי הפלה בכל מקרה, אבל היה וחלילה היו אומרים לך שלעובר יש XXX שמסכן את חייו, היית מכניסה תינוק לחיים של סבל עם עשרות בדיקות / ניתוחים וסיכויי הישרדות נמוכים?! נכון זה נדיר מאוד, אבל גם הדברים האלו קיימים, אישית אני מאמינה שכהורה ההחלטה הקשה ביותר שאפשר לקבל היא על הפסקת הריון, אבל היא גם האימהית ביותר. כי אז ההורה סובל ולא התינוק.

 

[hallo kitti]

מישהי עשתה בדיקת מי שפיר בשבוע 20??

 

[גוביר]

כן עשיתי בשבוע 20

קיבלתי תוצאות של חלבון עוברי
1:300 לטריזומיה 18, שהבנתי שאם חס וחלילה העובר חולה - הוא ימותק תוך כמה שעות מהלידה....
קיבלתי תוצאות חלבון עוברי, שלחו אותי מיד ליעוץ גנטי ולמחרת עשיתי מי שפיר בלי כל הכנה מראש בגיל 26....
ברוך ה' הכל יצא תקין והיום הוא שבובב בן 2 וחצי...

 

[shiratal10]

עונה למרות שאני נקלטת (יחסית) בקלות

תראי, אני מבינה שאת לא כ"כ רוצה תשובות ממי שנקלטת מהר (מודה באשמה), אבל אני עונה גם ממה שראיתי על מי שנקלטת ב-ק-ו-ש-י. כששכבתי בהריון הרביעי בהיי ריסק בתלה"ש פגשתי מישהי בהריון תאומים, בשבוע 26, ההריון היה אחרי כמה שנות טיפולים, הריון IVF, יש להם ילד בן 3 וחצי או ארבע בבית (אני לא זוכרת , זה היה ב 2010), גם הילד בבית הושג אחרי טיפולים ממושכים. לא היינו מיודדות - אני הייתי מדוכאת שאני כל הזמן בהריון והחיים שלי נעצרו וכאלה, והיא הייתה - בקצה השני של הסקאלה. מה שהמם אותי זה שיום אחד היא חשבה שהיא נכנסת ללידה, ודרשה מבעלה שדחוף יבוא לקחת אותה לבית חולים אחר (מפאת רגישות העניין אני לא אציין איזה כדי לא להכפיש אותם סתם), שאלתי אותה למה ? זה לא מסוכן, כאילו להתחפף ממש בלידה בשבוע כל כך צעיר, הפגיה פה מעולה..והיא ענתה לי שזה בדיוק הקטע. תל השומר "יתאבדו" על כל עובר וממש ינסו להציל את העוברים ולטפל בהם. אני יודעת איזה דפקטים (ציטוט שלה !) יכולים להיות לפג שנולד בשבוע כזה ? לא, יש להם איכות חיים טובה והיא לא מתכוונת להרוס את כל מה שיש להם בשביל העוברים האלה, אם זה ממש הולך ללידה - היא דחוף עפה מפה לבית חולים שבו אין שום סיכוי להציל את העוברים...היא ראתה את ההלם שלי ואמרה שזאת גם הסיבה לכל הבדיקות, מה אני חושבת שהמטרה בכל הבדיקות ? היא לא תתן שהתינוקות שלה יוולדו לחיי סבל או שהמשפחה שלה תתפרק על זה... ואז היא אמרה לי שהיא הייתה מפילה אם הייתה אפילו הבעיה הכי קטנה. אני לא יודעת מה זה ילדים חריגים והיא כן. טוב, חברות כבר לא נהיינו (ביקשתי מיד לעבור חדר) אבל הרבה אח"כ זכרתי מה היא אמרה. אני רק יכולה לומר שאני מבצעת את כל הבדיקות (למרות שאני דתייה והבית , ב"ה, מלא בילדים, אם כי אני לא מאמינה שהייתי מבצעת הפלה), אבל בחיים אין תעודות ביטוח. שנה שעברה כשהייתי עם הבת שלי ב"דנה" (היה לה לימפה דנופתיה), באשפוז לצורך בירור פגשתי מישהי עם ילדה באותו גיל בדיוק (אז שנה), התינוקת הייתה מ-א-ד פגועה, היא הייתה עם CP, ופיגור, נכה, רזה כזאת, עם יד שנראית כמו כנף פצועה, אפילו לא זוחלת, לא מזיזה ראש... ממש פגועה. ההריון היה תקין לחלוטין, כל הבדיקות והמעקבים... היא נולדה בלידה קשה, ובמשך מס' דקות לא הדיע חמצן למוח (הייתה רשלנות ר]פואית בלידה), וזהו, קרה מה שקרה. הם נגמרו מזה, הם דווקא בני זוג שממש עושים את כל הבדיקות, אחראים כאלה...האבא נגמר, שנה אחרי - עדיין יש לו סיוטים, לילה לילה, הוא חולם על הלידה, ובחלום, הוא נוכח כצופה, בהכל, הצירים, החום של אשתו, הפנייה לבית חולים, והוא רוצה לצרוח, רק לא לשם, אל תסובב את ההגה ! סעו למקום אחר... וכל לילה הוא "נכשל". האמא דווקא קיבלה את זה (לי היה קשה להבין איך, כשנפגשנו אני הייתי בהריון הקודם עם בתי הקטנה - ובאמת התגובה של האב נראתה לךי "נכונה" יותר), היא ניסתה להסביר לי שבכל זאת עברה שנה, בהתחלה היא הייתה בהלם והאשימה את עצמה כל הזמן, על זה שהיא בחרה את הבית חולים הזה, על זה שהיה לה חום, על זה שהם גרים איפה שהם גרים ולכן זה בית החולים הקרוב... ואח"כ היא השלימה עם זה. היא כל הזמן אמרה לי שמה שצריך לקרות קורה - וזה מה שהיה צריך לקרות לבת שלה וזהו (ולא, הם לא דתיים) . אין ערבויות. אנשים עושים את כל הבדיקות כדי להרגיש שיש להם איזושהי שליטה (ואני בינהם) וכדי להיערך לכל מקרה שעשוי לבוא, אבל צריך לזכור שכמו בכל דבר בחיים, אין 100%...דווקא המשבר שהיא עברה (ובעלה לצערי עדיין לא יצא ממנו), לימד אותי את הערך של הבדיקות כי אם יש חלילה בעיה בעובר אפשר לעבור את כל המשבר וההתכונות לפני בואו לעולם ולא "להתפרק" עם הגיעו...) העיקר שלא נדע מצרות...המון בריאות ואל תחשבי על הדברים האלה...