לזה קוראים אנוכיות.
שלום, תחשבי שניה על מה מציעים לה- בשביל שלשניכם יהיה טוב, תשתקי/תשקרי. ככה הוא לא יוכל להחליט, וכתוצאה מכך שהוא לא יודע יהיה לכם טוב. אין אפשרת אחרת להסתכל על זה מבלי לומר- זה אנוכיות. אין ספק שמבחינתה האישית נטו, העיצה הכי טובה זה לשתוק (בתנאי שהיא מוכנה שהמערכת יחסים שלה תהיה מבוססת על שקר). מבחינתו, העיצה הכי טובה זה שהיא תספר לו. כדי שהוא יידע ויחליט מה טוב לו ומה לא. מבחינת שניהם- זה כבר שאלה של איזה מערכת יחסים היא רוצה. אם היא באמת מדברת על אהבה, שקר זו אפילו לא אפשרות. ושוב אני מפנה אלייך, זו בעלת הניסיון חיים, תחשבי על מה שאומרים לה- שלא תספר לו, הוא לא יידע שאשתו בגדה בו, ויחיה לנצח באמונה שאשתו נאמנה לו. בו זמנית, אשתו חושבת עד הבגידה, מפנטזת עליה, והצד איתו בגדה ממשיך להסתובב לה ולהם בין הרגליים. איך דבר כזה יכול להיות טוב? כיצד עדיף לשתוק במקרה הזה? (לא עדיף מבחינתה.. אל עדיף מבחינת הזוגיות שלהם.) כל אדם רוצה שאשתו תהיה נאמנה לו. אין לו את זה, הוא לא יודע על זה, הכל מאחורי גבו, הידיד יודע על זה ובא אליהם הביתה והכל. שיא ההשפלה, אשתו יודעת, הידיד יודע. אשתו חושבת על זה שוב ושוב. רוצה שזה יקרה שוב, אבל יודעת שלא כדאי. לא הרצון עוצר אותה.. אלא היא כבובה על חוט שכל משב יכול להפיל אותה לכל כיוון. ובכל זאת- לשתוק עדיף? עדיף רק למי שרוצה לנהוג באנוכיות. מי שרוצה לחשוב על הזוגיות, על שניהם, זה לא עדיף. זה ההבדל!