מחשבות
ביממה האחרונה אני ממש שקועה במחשבות. עד כדי כך שאני עוד מעט אתחיל לבכות. למרות שעבר כבר חודש מאז שכל זה קרה, פתאום זה היכה בי כאילו זה קרה רק אתמול. כל החודש הזה אני לא חשבתי לרגע על מה שקרה, כי הדחקתי את זה עמוק, עמוק. כמה חבר שאני לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור. אחרת הייתי משנה את הכל. לא תארתי לעצמי שאני מסוגלת לבגידה כזאת, כי אני מנסה להיות אדם טוב ונאמן. במכתב הראשון שלי כאן אמרתי שאני ממשיכה לחשוב על הידיד שלי ועל האפשרות למקרה נוסף מאותו הסוג. אך האמת היא, שזה היה ברגע של חולשה. האמת היא שאני נורא מצטערת על מה שקרה, ותאמינו לי שלסבול בשקט לא פחות קשה מאשר לעמוד מול בעלי ולספר לו (כמובן שאני לא אעשה זאת). אני ממליצה למי שאי פעם יכלה למצב כמו שלי, לנסות כמה שיותר להתגבר על היצרים ולחשוב בהגיון (אפילו זה מאוד קשה באותם הרגעים כאשר המוח מוצף הורמונים ושום מחשבה של הגיון לא חודרת לתוכו). ההגיון אומר, שכמה שאחר כך לא נברח מן האמת, היא תמיד תהיה שם, אפילו שרק מי שבגד יודע. בקיצור, לא כל מי שבוגד הוא אדם רע. אבל זה בהחלט עושה רע לאותו אדם לאחר המעשה, ברגשות שלו ובשקט הנפשי שלו!