just dream
New member
בבקשה...
אני צריך עזרה. אני חייב אבל פשוט חייב ללכת מעולם הזה, קיבלתי הרבה מכות ואכזבות בחיים, אני כולי בן 18 ומרגיש שעברו עליי חיים שלמים של אדם בן 80... למה? אני גיי זה יכול להיות מכה באמת, במיוחד שנולדתי להיות אדם אוהב, ואני מחפש אהבה, היא משמעותית לי מאוד, הבדידות בין המשפחה הרחבה שלי הורגת אותי, הבדידות בין חברי נפש הורגת אותי, אני לא מוצא אהבה, בחיים לא התאהבתי ונאהבתי בחזרה! וכואב לי נורא לפעמים זה אפילו פסיכוסומטי, הגוף שלי נתפס וכואב פיזית רק בגלל הנפש לי הרגשות שלי. אני פונה אליכם כי אני קורא פה ורואה שיש פה חתיכת פורות יש הרבה חברות ותמיכה ומילים ועידוד וחיבוקים וירטואלים וכאלה. לא אל תחשבו שאני מרחם על עצמי או משהו, אבל בכל זאת אם אני כן מרחם על עצמי זה כן מוצדק.. היו לי ניתוקי קשר כואבים, היו לי בעיות במשפחה, בדידות, אני יודע שאני לא לבד ולרבים יש את זה אבל למה למען השם זה ככה? אני מרגיש שאני פלוץ של האלוהים ושנולדתי סתם... אחד מיותר יצור מעוות, אחד בלי מטרה. תמיד יש לי תקופות וכל תקופה יש בה משהו רע, שלשום חזרתי מטיול ימויים בצפון שקרה שם משהו וכואב לי נורא בפנים! אני מאמין שאם ליבי היה מתפוצץ הוא היה מציף את העולם. אין מצב שאני לא חושב על טביעה או אלכוהול או סכין. אני מרגיש שרק אז אחרי שאמות ירגישו בחסרוני, ואני מרגיש טוב עם זה ואני יודע שזה לא בסדר, כל מכה פיזית שלי אני מרגיש טוב עם זה, אני מרגיש דפוק ככה. אוף.. הדמעות יוצאות לי מתוך הלב ולא מהעיניים אני כולי רעידות אדמה, גשרים נפולים, צונאמי מבפנים אבל מבחוץ אני רגיל אותו אחד, זה אומר שאני חזק? או משוגע?! אל תגידו לי לדבר עם אנשים קרובים, למה כי דיברתי עם החברי נפש שלי ולא עוזר לי, קשה לי לי לפרט להם, עם המשפםחה שלי אני הכי מרגיש לא קשור, אז אין טעם. לא פירטתי בפניכם אפילו את הדברים שעברו עליי, רק אמרתי בכלליות שכואב לי ואני הכי רוצה בעולם- ל מ ו ת .
אני צריך עזרה. אני חייב אבל פשוט חייב ללכת מעולם הזה, קיבלתי הרבה מכות ואכזבות בחיים, אני כולי בן 18 ומרגיש שעברו עליי חיים שלמים של אדם בן 80... למה? אני גיי זה יכול להיות מכה באמת, במיוחד שנולדתי להיות אדם אוהב, ואני מחפש אהבה, היא משמעותית לי מאוד, הבדידות בין המשפחה הרחבה שלי הורגת אותי, הבדידות בין חברי נפש הורגת אותי, אני לא מוצא אהבה, בחיים לא התאהבתי ונאהבתי בחזרה! וכואב לי נורא לפעמים זה אפילו פסיכוסומטי, הגוף שלי נתפס וכואב פיזית רק בגלל הנפש לי הרגשות שלי. אני פונה אליכם כי אני קורא פה ורואה שיש פה חתיכת פורות יש הרבה חברות ותמיכה ומילים ועידוד וחיבוקים וירטואלים וכאלה. לא אל תחשבו שאני מרחם על עצמי או משהו, אבל בכל זאת אם אני כן מרחם על עצמי זה כן מוצדק.. היו לי ניתוקי קשר כואבים, היו לי בעיות במשפחה, בדידות, אני יודע שאני לא לבד ולרבים יש את זה אבל למה למען השם זה ככה? אני מרגיש שאני פלוץ של האלוהים ושנולדתי סתם... אחד מיותר יצור מעוות, אחד בלי מטרה. תמיד יש לי תקופות וכל תקופה יש בה משהו רע, שלשום חזרתי מטיול ימויים בצפון שקרה שם משהו וכואב לי נורא בפנים! אני מאמין שאם ליבי היה מתפוצץ הוא היה מציף את העולם. אין מצב שאני לא חושב על טביעה או אלכוהול או סכין. אני מרגיש שרק אז אחרי שאמות ירגישו בחסרוני, ואני מרגיש טוב עם זה ואני יודע שזה לא בסדר, כל מכה פיזית שלי אני מרגיש טוב עם זה, אני מרגיש דפוק ככה. אוף.. הדמעות יוצאות לי מתוך הלב ולא מהעיניים אני כולי רעידות אדמה, גשרים נפולים, צונאמי מבפנים אבל מבחוץ אני רגיל אותו אחד, זה אומר שאני חזק? או משוגע?! אל תגידו לי לדבר עם אנשים קרובים, למה כי דיברתי עם החברי נפש שלי ולא עוזר לי, קשה לי לי לפרט להם, עם המשפםחה שלי אני הכי מרגיש לא קשור, אז אין טעם. לא פירטתי בפניכם אפילו את הדברים שעברו עליי, רק אמרתי בכלליות שכואב לי ואני הכי רוצה בעולם- ל מ ו ת .
