בבקשה...

ItsikH

Member
נסיוני עם הצבא חיילים בחובה וקצינים זוטרים הם הרבה פעמים ברמה אישית גבוהה במיוחד ובעלי מוטיבציה עצומה - אבל חסרי ידע ונסיון מקצועי. עד שהם רוכשים אותו, הם משתחררים. אלו שנשארים, "מקצועיים" או לא, הם ברמה נמוכה יותר, שרק יורדת ככל ש"מתקדמים" (לרוב - תמיד יש חריגים אבל יש מי שדואג לתקן).
 
יש ויש....

כניגוד למה שאתה מספר על המרפאה הנהדרת אצלכם (בכל זאת, חיל האוויר), אצלנו העניינים לא משהו במרפאה... ואתה יודע איפה אתה משרת וכמה הגיוני שהמרפאה אצלנו דווקא כן תהיה מתוקתקת וכל זה... אז אצלנו יש רופאים טובים (כביכול, וזה גם בערבון מוגבל- אחד אנטיפת, אחת עוד יותר אנטיפתית, אחת מפלה מגדרית- נראה לי שהיא לסבית כי היא תמיד מיטיבה עם בנות ודופקת בנים וכו'...) אז כבר שמעתי על מקרים שבהם החובשים אצלנו לגמרי זלזלו בבעיות רפואיות של אנשים וחיפפו ובסוף באחד המקרים זה הגיע לכך שמישהי שאני מכיר שחיפפו לה בבדיקה הגיעה למיון ולא זוכר כבר מה נסגר עם זה... ועוד מקרה די מזעזע- ידידה טובה שלי מהצבא שהייתה בצבא במשך שנה וחצי ולא אובחנה כחולת סרטן, למרות שהרופאת מחנה, שטיפלה בה- קיבלה השנה את פרס רופאה מצטיינת למקרפ"ר.... אהמ, משהו לא בסדר כאן?! מה שאני מנסה לומר זה שלמרות שאצלכם נשמע שזה באמת סבבה, יש מקומות ממש ממש שונים ממה שאתה מתאר, במידה שאולי גם לך יהיה קשה לדמיין.... אבל אני גם מבין שלחובשים כבר נמאס מזה שכולם רוצים לחרטט אותם ולהוציא גימלים... מצד שני, אם הם מזניחים את העבודה שלהם כתוצאה מכך אז זה כבר חבל...
 

wiseman19

New member
סיפורים יש לכאן ולכאן...

אני בטח הסניגור של הצבא בכל הנוגע לרפואה, גם לי יש מספיק דוגמאות לכאן ולכאן. שורה תחתונה בכל הנוגע לטיפול פסיכאטרי/פסיכולוגי הצבא עושה עבודה טובה בכל היחידות (לפחות העורפיות). לילה טוב לכולם, חזרתי לעוד שבוע דיכאון בבסיס
 
אז זהו..... שלא!!!

חחחחחחחח תקשיב, הקב"נית של היחידה שלי היא פשוט דפוקה להחריד.... פעם איזה מישהו ניסה לחתוך לעצמו ורידים במטבח ע"י שימוש בסכין צבאי (כבר גאונות טהורה, כן? אבל בכל זאת...). אז כמובן שהתקשרו אליה דחוף וסיפרו לה את זה. אז מה היא אמרה? "אני לא יכולה להתפנות אליו כרגע, אני קצת עסוקה". אז אמרו לה "אבל X, הוא הרגע ניסה להתאבד.... מה עושים איתו?!". אז היא אומרת "תשאל אותו איך הוא מרגיש ולמה הוא עשה את זה". איי מין, WTF?!?!?!? ואגב, לחיל שמונה 12,000 איש יש רק פסיכיאטרית אחת.... שוב, לא בדיוק מצלצל לי פה כעבודה טובה....
 

starfield

New member
אני יודע שאצלי

במהלך הטירונות והאימון הטיפולים של הקבנ"ים היו מסורים והדוקים עם הסברים, שיחות הכרות והכל. בקו לעומת זאת זה כבר סיפור אחר לגמרי. אתה צריך לבקש קב"ן תקבל אותו אחרי חודש (נכון שאם תלחץ כל יום על המגד שלך יביא לך בסוף רק אחרי שבועיים אבל למה צריך להטריד בשביל זה?). פסיכיאטר בכלל זה סיפור אחר, זה בכלל צריך לשבת להם על הראש כדי לקבל כי ה"תור ארוך". עוד פעם בכל מקום זה שונה, כשהייתי מסופח לרמ2 בצריפין יכולתי לקבוע מהיום למחר. בקו לעומת זאת זה היה סיפור ארוך וכואב - הייתי צריך לרדת מהמוצב יום קודם כדי לישון בחטיבה. אחרי זה על הבוקר בשעה 6:30 הייתי צריך לעלות על אוטובוס שעושה סיבוב של שעה וחצי, אח"כ הייתי נוסע לקריית שמונה עוד חצי שעה\שעה בעיר שהקב"ן היה, ומשם עוד אוטובוס עד למחנה גיבור למי שמכיר(שזה עוד שעה
). שם אתה מתייבש עוד 3 שעות עד שמקבלים אותך לא בשעה שקבעו לך, כמו ברוב המקומות בצבא :) ואז אתה מגיע לקבנ"ית עצבני ומיוזע ואתה מתעצבן כשהיא קובעת לך תור נוסף לעוד שבועיים כשאתה חושב על ההתכוננות הנפשית על מה הולך להיות פעם הבאה רק כדי להגיע לבסיס שלה ואז אתה אומר לה "זה לא ילך, מצטער" ונשאר בלי טיפול !
 
../images/Emo24.gif

תראה, אני חושב שכמעט כל הומו יכול להזדהות עם מה שאתה כותב ומרגיש, או באיזשהו שלב בחיים שלו יכול היה להזדהות, או לפחות להבין מה עובר עליך ומה מביא אותך להרגיש כמו שאתה מרגיש.... להיות הומו זה לא דבר קל בכלל, גם עם ה"קדמה והנאורות" היחסיים שיש היום... זה מביא איתו הרבה קשיים וסיבוכים לחיים, זה נכון.... אז ברור שזה משליך גם על הקטע של מציאת אהבה כי זה פחות קל להומואים, אבל גם לנו יש את הדרכים שלנו.... אני מאוד מרגיש את הכאב שלך כשאתה מדבר על הבדידות שלך, כי בדידות היא באמת אחד הדברים הנוראיים בעולם הזה- וזה לא משנה אם זה להיות מבודד מהמשפחה, מחברים או מהנפש התאומה שלך (או לחילופין, אהבה כלשהי...). נשמע שאצלך זה אפילו יותר קיצוני כי אתה אומר שלדעתך יש לך אפילו כאבים פסיכוסומטיים בגלל זה... תראה, שינוי אחד גדול שאפשר לעשות הוא בדרכי החשיבה, בתפיסה שלך את מה שקורה או במידת החיוביות שלך בקשר לעתיד... נכון שעכשיו הכל נראה רע ושחור, אבל יש תמיד תקופות טובות ורעות בחיים, ומתישהו התקופה הרעה הזאת תיגמר ותתחיל תקופה חדשה... ועד כמה שזה קשה להאמין, יום אחד גם אתה תמצא אהבה ולא תהיה בודד יותר.... פשוט צריך להחזיק מעמד ולשרוד את התקופות הקשות, להיות חיוביים ולהאמין שיום אחד זה באמת יהיה בסדר... עוד משהו שאתה יכול לעשות בשביל עצמך זה להקיף את עצמך בסביבה תומכת, גם אם זאת הסביבה הווירטואלית הזאת (שהיא, אגב, מאוד חמה ותומכת). אגב, לפי דעתי עוד משהו שאתה יכול לעשות זה לנסות (ואני יודע שזה קשה) להוריד את הדגש מענייני אהבה ולנסות להתמקד בדברים אחרים... האהבה תבוא כשהיא תבוא... אתה יכול לעשות צעדים שונים כדי לקדם את העניין הזה, אבל בכל זאת- מי יודע מתי זה יקרה... ובינתיים, אולי כדאי להעסיק את עצמך בהרבה דברים וקצת להסיח את דעתך מהנושא הזה... תהיה מודע אליו ותפעל בכיוון כדי לנסות לקדם את זה, אבל תנסה להוריד מזה את הדגש הגדול ולנסות להשוות את זה לכל מיני דברים אחרים בחיים שלך... מנסיון, אם אתה הופך תחום מסוים בחיים שלך למרכז היקום והעולם וסיבת הקיום שלך (בין אם זה אהבה או כל דבר אחר לצורך העניין)- ברגע שמשהו רע קורה בתחום הזה והורס אותו או מקלקל אותו- זה נראה ממש כמו סוף העולם... אבל אם יש לך דברים אחרים שהם טובים, הם מאזנים את זה, ואז אם משהו רע קורה בתחום הזה, אז זה הרבה פחות נורא כי יש גם את כל שאר הדברים שעושים לך טוב....... והכי חשוב לדעתי זה לנסות לשמור על החיוביות, לחזק את עצמך כל הזמן ולהגיד שיהיה בסדר או כל מיני דברים כאלה (יש לזה השפעה פסיכולוגית, באמת... גם אם אתה לא מודע לזה... אתה פשוט צריך להאמין בזה קודם כל)... ואם יש לך אפשרות, אולי כדאי לשקול ללכת לייעוץ אצל מישהו.... לא באותו אופן שאנשים הולכים לפסיכולוג כי יש להם בעיות נפשיות, אלא פשוט כי יש פסיכולוגים שהטיפול שלהם מתמקד בשינוי צורת חשיבה ותפיסות של הבן אדם את עצמו ואת המצב שלו... וזה נראה לי יכול לעזור לך.... בכל אופן, אני מאוד מקווה שמכל מה שכתבתי משהו עזר לך..... שיהיה לך המון בהצלחה בהמשך, תעדכן אותנו ותרגיש חופשי להישאר פה ולהיות חלק מהבית החם הזה...
 
שמע לי ושמע לי טוב

דבר 1 שתעשה זה להפסיק להיות מריר ולרחם על עצמך אני לא מאילו שיגידו לך"יהיה בסדר" "אל תדאג" רע לך ואני מבין אותך בתור אחד שניסה להתאבד תחשוב חיובי ותלמד לקבל את עצמך,רק ככה יקבלו אותך באמת אם תרצה לדבר על הכל ,אשמח עדי
 
וואוו... תקשיב..

תכלס הרבה מעליי כבר אמרו את הדברים הנכונים אז עדיף שאני לא אוסיף סתם... אבל אני כ"כ יודע מה שאתה עובר היות ואני מרגיש בדיוק אבל בדיוק אותו דבר, ואם אתה מסתובב כאן בפורום כבר תקופה מסוימת אתה יכול לראות את כל הודעותיי ולהבין שאני בערך כמוך.. ההרגשה הזאת של הלבד, שכל מה שאתה נוגע בו נהפך לחול, הרגשה שאתה לא הכי רצוי, הרגשת מוזרות וריקנות נפשית, יש בך אהבה לפזר לכל העולם, אבל אין לך למי או על מי לפזר, אתה צמא לאהבה, צמא לחיבוק חם שמישהו יביא לך, לידיים חמות שייחבקו אותך כי אתה כבר על חוט דק וכמעט נופל, צמא לחמימות מסוימת שאתה לא מקבל לאף אחד, צמא לחיים ! אני כ"כ מכיר את זה
אבל... אפילו שאני במצב כמו שלך, לעזור אני חושב שאני יכול, כי אני לפחות מתחיל להשתקם ואני בעלייה, והכל אט אט מתחיל להיות מאחוריי על אף צלקות שנישארו לי בליבי מטראומות ילדות מסוימות, אני גם בן 18 אגב, ואני אשמח לדבר איתך. אפילו בדחיפות. שלח לי מסר, ניצור איתך קשר כבר שם. אם בא לך כמובן. בכל אופן אחי, אני מחבק אותך מכאן אלף חיבוקים חמים, ואני מאחל לך בהצלחה, ועוד דבר, אני כבר דפקתי לאלוהים פעמיים על הדלת, הוא לא פתח לי, כניראה הוא לא רוצה אותי שם, ואת האמת? זה לא שווה את זה. הכי טוב כאן למטה, למעלה לא טוב בכלל... לא לפחות ממה שאני הרגשתי. זה היה רע. אל תחשוב על זה אפילו !!
 
התאבדות לא יפתור שום דבר!

אח שלי אני גם הייתי בגיל שלך ואני כולה בן 22, וגם חשבתי להתאבד וברוך ה` אני מרגיש מצוין וגם אתה תרגיש עוד יותר מצוין =) ! לא הכל שחור ואפור, אתה צריך להתחיל לחשוב קדימה על העתיד תחשוב על איך לשנות את המצב שאתה חיי בו כיום, למצב שתוכל לחיות בשלום עם עצמך ועם הסובבים איתך ותראה שהכל ישתנה לטובה, בהצלחה חמודי ;-)
 

moshe34

New member
תסלח לי שאני אומר את זה

אבל כנראה אתה לא יודע להעריך נכון את החיים..... חבל
 
אממ...התאבדות זו בעצם בריחה

מהמציאות.זהוא הפיתרון הכי פשוט למוגי לב,כאלו שאינם מסוגלים להתמודד ולכן בוחרים את הפיתרון הכולכך פשוט הזה,אך הכולכך הרסני.ולפי דבריך אתה אדם כן אמיץ שכן מסוגל להתמודד,שאחרי כל נפילה כן יקום וימשיך הלאה.תאמת אני גם לפעמים נשבר,ולא ניראה לי שאין הומו,או כל אדם אחר שלא נישבר מאלף ואחד סיבות.אך בסופו של יום צריך לקום להגיד זהוא מספיק,אני לא יתן לעצמי להשבר בכזאת קלות.וזה כן מותר לבכות,וכן מותר להתפרץ,וכן מותר להרגיש חלש,וגם מותר לרחם על עצמך.אך שוב צריך רק להתרומם מאותם דברים,ורק להתחזק,ולהתגבר.ואני מאמין בך .
 
מאיפה הבאת את השטות הזו על התאבדות?

אתה מכיר מישהו שהתאבד?(אם לא אני מקווה שגם לא תכיר) אתה יודע מאיפה זה בא? אנשים לא מתאבדים כי הם פחדנים, יש הרבה סיבות וחלק מהן בכלל לא תלויות באנשים עצמם אלא בדיכאון וכל מיני מחלות אחרות. נורא קל להגיד למישהו שיתרומם מהמצוקה ושיתחזק ויהיה בסדר אבל זה לא עובד ככה...
 

ItsikH

Member
זה לא עוזר. תחשוב על זה: דוגמאות לכוחות שגורמים לאובדנות: מצוקה - כאב, יכול להיות אפילו פיזי, לא חייב להיות נפשי. בדידות - העדר דמות שניתן להעזר בה, לפעמים מספיק באוזן קשבת ("עציץ" קוראים לזה ../images/Emo13.gif), לפעמים האדם עצמו מתקשה לפנות לעזרה. יאוש - חוסר תוחלת, תחושה שאין סיכוי לשינוי. הבטחון שלך ביכולת שלך להתמודד מעיד שאתה לא מכיר את המקום שתארתי עכשיו. תחשוב שאתה נמצא בו, ואז תציע דרכים לפתרון.
 
מסכים עם eatmypeas

זה נורא יומרני מצידך לנסות להגדיר התאבדות כפתרון הכי פשוט למוגי לב.... אולי אמרת את זה כי זה מה ששמעת בטלוויזיה או לא יודע איפה, כי נכון, שומעים את זה לפעמים בכל מיני סדרות וכאלה.... אבל תאמין לי שיש אנשים היום עם מחלות נפש מאוד קשות ומצוקה נפשית לא קלה, ואחוז ניכר מהם הם *במקרה* הומואים ומאוד סובלים בגלל זה- ומה לעשות, המצוקה שלהם מובילה אותם בסופו של דבר להתאבד או לנסות להתאבד.... זה מאוד שגוי מצידך להגדיר את זה כמו שהגדרת כי אתה לא מבין בכלל כמה אנשים יכולים להגיע למצבים קיצוניים.... אפילו כאן בפורום כבר היו בעבר אנשים שרשמו שיש להם מחשבות אובדניות ושקלו להתאבד או ניסו להתאבד, ופעם גם היה מישהו שכמעט התאבד וברגע האחרון עצרו אותו באמצעות זה שאיתרו את המיקום של המחשב שלו.... תראה, אני לא בא לתקוף אותך, אבל יש הרבה דברים שהאדם הממוצע לא מודע אליו, במיוחד בנושא של מחלות נפש והמצב של אנשים מסוימים היום... אתה צריך להבין מאיפה האנשים האלה מגיעים למצבים האלה, וזה ממש לא מפחד אלא ממצוקה אמיתית ובעיות שונות...
 
למעלה