בבקשה תייעצו לי

[nowonder]

בחיי, אני לא מבינה אנשים שעושים

מבחנים לבני הזוג שלהם. ממתי זוגיות זה קורס באוניברסיטה שמסתיים במבחן מועד א'? מי שמגיע למצב שהוא חש צורך לתת מבחנים לבן הזוג שלו, כנראה היה צריך להפרד מהבנזוג כבר לפני שנה.

 

[I C E M A N 7]

חולק עלייך

אם אני חושב שזוגיות היא דבר דינמי שמתפתח כל הזמן (כי שני המרכיבים שלה מתפתחים ומשתנים עם הזמן). ולזה אני מצרף את מה שיוסי אומר, שזוגיות היא חיבור הדדי של אינטרסים. ולאלה אני מצרף את העובדה שכמעט תמיד בני הזוג לא גלויים האחד עם השני עד הסוף, הרי שזה מאד הגיוני שבמשך תקופה יתעוררו חשדות. האם מבחינתך עצם זה שמתעורר חשד אומר שזהו סופה של הזוגיות? או שיש לך בעיה עם זה שהתגובה לחשד היא מבחן?

 

[nowonder]

ברור שזוגיות זה דבר דינמי

יש מעט מעוד דברים בחיים שהם לא דינמים. למרבה המזל, אחרת הייתי מתה משעמום. אני חושבת שזה ילדותי ומיותר לערוך מבחני "אהבה" או "אמון". מי שמרגיש צורך להעמיד את בן הזוג שלו במבחן נמצא בזוגיות לא בריאה (או מהצד שלו, או מהצד השני, או בין שני הצדדים). ובדרך כלל מעמידים במבחנים בעיקר כדי להכשיל. כדי לאשש משהו שכבר בטוחים בו. גם ככה זוגיות נאלצת לעמוד כל הזמן במבחנים חיצוניים (מבחן הזמן, מבחן הילדים, מבחן מחלה וכדומה) להוסיף לזוגיות מבחנים פנימיים זה אומר לפרק אותה מבפנים. פעם, היה לי חבר. גבר שאהבתי מאוד. חייתי איתו חמש שנים. וקיץ אחד תיכננו נסיעה, טיול ארוך (בן כמה שבועות) מחוץ לישראל. באחד הערבים, שתיכננו את הטיול הוא אמר לי: "אם הטיול הזה יהיה טוב, ויהיה לנו כיף ביחד, כשנחזור, אולי נחליט להתחתן". ואני, הלב הסוער שלי מיד פצח בהורה סוערת. הטיול היה נפלא. חזרנו לגור ביחד. אחרי ארבעה חודשים הוא עזב אותי. והלב הסוער שלי נשבר לרסיסים נוזלים וחמים. והבנתי שאם חמש שנים ביחד, כשאני לצידו במשברים של אובדן, ובשמחות של אושר, בטיולים בטבע, ובסתם ערבים שיגרתיים מול הטלוויזיה, והוא עדיין היה זקוק למבחנים לזוגיות שלנו (בצורת טיול לצרפת) כנראה שזה היה רק עניין של זמן עד שהיה מוצא מבחן שהייתי נכשלת בו. יש לי בעיה עם חשדות, ויש לי בעיה עם מבחנים לאישוש חשדות. שניהם מיותרים (והשני במיוחד). כשנשבר האמון והבטחון בכוחה של הזוגיות, במקום לבדוק חשדות ולבחון את הבןזוג, אני חושבת שצריך לבדוק מה קרה לזוגיות, ולחשוב איך מתקנים את מה שנשבר. ביחד. יא! כתבתי הרבה.

 

[I C E M A N 7]

צריך לחלוב אותך

אבל זה משתלם. שכנעת אותי. רציתי להגיד לך שקורה שהבטחון בכוחה של הזוגיות מתערער על כלום ואתה שואל את עצמך אם שווה סתם לעורר שדים, אלא שבמחשבה שניה זה אף פעם לא קורה מהאוויר (כל עוד אתה לא אדם חרדתי מטבעך). טוב נו, לפעמים גם האופוזיציה צודקת

 

[nowonder]

אז זהו

שגברים שאיתי הבינו מהר מאוד שאני תמיד צודקת. (וגם שאני טועה, אני צודקת). כי אם אני לא צודקת אני לא מוצצת.

 

[עדי185]

תודה לכולם על התגובות..

ביקשתי שיביא לי את הדברים שלי לעבודה. אכן הביא, לא יכל להסתכל עלי- השפיל מבט וכשאמרתי לו : "אתה עוד מעז לכעוס עלי?" ענה לי בזלזול: "לכי לכי", טרק את הדלת של הרכב ונסע. ברור שהוא כועס, זה מעצבן כשתופסים אותך בשקר! למרות הכל אני מרגישה כאילו אני האשמה.אולי לא הייתי צריכה לומר לו שבחנתי אותו, אולי לא הייתי צריכה לבחון.. איך הגעתי למצב שכזה? מבחורה חזקה בעלת ביטחון עצמי הפכתי לבחורה חלשה שנותנת לבן זוגה לקלל אותה כשנקלעים לעיצומו של ויכוח. סולחת על דחיפות וקללות נוראיות. באיזושהי שיחה על החתונה, הוא אמר לי שזה דוחה אותו איפור ושמלת כלה יוקרתית. אמרתי לו שגם אני לא משתגעת על זה אבל חייבים להתאפר קצת ולקנות שמלה יפה. הוא אמר לי שלא חייבים כלום, אני יפה טבעית וזה סתם מוריד לו. התחלתי לבכות ואמרתי לו: "יופי, אז ביום החתונה אתה תסתכל עלי ותיגעל?" ברגע שהוא קלט שאני בוכה, אמר לי : "מה אתה בחורה מטומטמת? אולי פסיכית? את חייבת כדורים! אולי תסתמי ותפסיקי לבכות. מה כבר אמרתי? תתאפרי כמה שבא לך ותקני שמלה ..ממש מזיז לי" מה יקרה כשאהיה בהריון ובאמת רגישה מכל שטות? גם אז יקלל אותי? אולי גם לפני הילדים? אני גדלתי בבית שלא היו בו קללות. חבל שאחרי 3 שנים אין לי מושג באיזה בית הוא גדל. הוא טוען שלא היו קללות וגם לא צעקות בבית שלו..משום מה קצת קשה לי להאמין.

 

[מדען טילים סובייטי]

אתם פסיכיים לגמרי,

שניכם

כולנו מנהלים שיחות סתמיות על עניינים תיאורטיים, לא כולנו מגיעים משם לבכי, צעקות ואיומים - הייתי מציע לך לחפש לך קשר נורמלי אבל היות ואת אחראית לבלגן הזה לא פחות ממנו לא נראה לי שזה יעזור.

 

[dify]

בשיא רצינות

אני לא מבינה איך את בכלל מדברת על חתונה. אם היית את שומעת חברה שלך מספרת על בחור שמדבר אליה ככה היית ממליצה לה להתחתן איתו? על מה את מדברת?! את יודעת, אחד מהשניים. או שאת בעלת יכולת אינטלגנציה גבולית, ולא מבינה את המציאות שבה את חיה, ואז באמת זה לא אשמתך שאת לא מבינה וכדאי מאד למנות לך אפוטרופסות חיצונית. או שאת פשוט נהנית מתשומת הלב, מהמסכנות הזו, מתחושת הרחמים העצמיים שאת נותנת לעצמך. שיגרה משעממת אותך ואת מעדיפה את הריגוש שבריבים, צעקות ואלימות מכל הסוגים. את תיכף תגיבי ותגידי שלא, מה פתאום וכד'- אבל אחרי שכל כך הרבה אנשים פה הגיבו לך בזעזוע עמוק, את עדיין יכולה לדבר על חתונה בנסיבות שלכם, אז תשמעי- את בהחלט ב-ו-ח-ר-ת להיות במקום הזה. אדם שפוי, עצמאי, בוגר, היה קם והולך. שוכר לעצמו דירה נפרדת וחוסם שת השיחות מאדם כזה. עליך אני לא מרחמת, את מבשלת לעצמך את הדייסה שלך, ממש מתעקשת, לא לעזור לעצמך- טיפשה, אבל זכותך. אני מרחמת. מאד. על הילדים שיגדלו בבית כזה. עם אישה כנועה וגבר שתלטן ואלים שיתייחס אליהם באוצה צורה כמו שהוא מתייחס לאימם. את אישה ר-ע-ה על זה שאת ביודעין הולכת להביא ילדים חסרי הגנה למערכת זוגית כזו מזעזעת בגלל הפחדים והבעיות שלך עם עצמך. אני משוכנעת שעוד כ15 שנה נוכל כולנו לקרוא את הבלוגים הכואבים של ילדיך. עצוב לי עליהם

 

[I C E M A N 7]

על ההתחלה קלטתי עלייך שאת אישה צודקת

 

[nowonder]

../images/Emo6.gif

 

[מדען טילים סובייטי]

משנה לך הסדר?

כי אין לי בעיה להסכים איתך אם את ממש-ממש טובה רק לא רוצה להתחייב מראש - מבינה?

 

[I C E M A N 7]

במקרה שלה אני מסכים בליינד

 

[מולימול]

אז את מבינה למה את לא שקטה ולא סומכת עליו ..

 

[אייל 151]

פשוט לעזוב ולהמשיך הלאה