בא לי לבכות

[צימעס]

הם בכלל לא מקשיבים בסיטואצית החבורה.

תחשבי על חמישה ילדים במשחק-ריצות בבית ומסביבו. אין איך לעצורותם (בלי לתפוס כל אחד ואחד מהם פיזית, וזה אני לא עושה לילד שאינו שלי). לקח לי איזה חמש דקות לעשות ששני הגדולים שלי יקשיבו לי. חוצמזה, אם יצא שכולם אומרים "כי הוא מטומטם", כלום טוב לא יוצא מהשאלה הזו.

 

[החטא והשופטת]

למה הוא מטומטם? מה הוא אמר? מה הוא עשה?

איך זה שאתמול כן שיחקתם איתו? למה אחרים פחות מטומטמים ממנו?

 

[רקוט קרומפלי]

אני חושבת

שהטפות זה משהו שעוזר במידה מוגבלת. אפשר לשבת ולדבר ולהסביר עד שיעלה עשן, ומצד שני אפשר (?) לא להתערב ולתת להם לעמוד בתוצאות של המעשים שלהם. אני חושבת שמבחינה הגיונית הם מבינים מה שאומרים להם ו"מבחינים בין טוב לרע", ויסכימו עם מה שאמא תגיד להם, ומאוד יתכן שתוך כדי מעשה המצפון מציק להם. אבל אולי בפועל - מה שיגרום להם לשנות את ההתנהגות ולקבל אחריות זה החוויה וההתנסות. אני משתדלת (ולא תמיד מצליחה) להפסיק להתערב בסיטואציות שכבר נטחנו עד דק. המון פעמים קורה שהאחת מתלוננת על אחותה, והתשובה על "למה עשית לה את זה" נענית ב- "כי גם היא עושה לי ככה". כמה פעמים אפשר להגיד "אל תעשי לאחותך מה ששנוא עלייך"? בסופו של דבר אני מקווה שהן יבינו את זה.

 

[רקוט קרומפלי]

../images/Emo3.gif

בזאת כמובן סתרתי את מה שכתבתי בהודעה הראשונה שלי, ש"אני כל פעם מנסה מחדש להדגיש" וכו'. אז אני באמת מנסה לא *כל פעם* לחזור ולהדגיש, תלוי בחומרת המקרה ובעצמת הפגיעה...

 

[החטא והשופטת]

אני לא חושבת שהבהרה של הגבולות היא הטפה.

ו-כן, לפעמים צריך להיות תקיפים ונחרצים.

 

[רקוט קרומפלי]

אין לי שום בעיה עם תקיפות ונחרצות.

אבל כמו שאני מבינה את זה זה אומר שפעם אחת (וליתר בטחון פעמיים) מבהירים גבולות, מסבירים מה יהיו התוצאות של מעבר על הגבולות, ואח"כ לא מדברים על זה יותר אלא פועלים. נראה לי שהם עברו את שלב ההבהרות והדיבורים, ועכשיו מה שצריך להיות זה שאם המעשים שלהם עוברים את הגבולות של צימעס אז הם יגררו פעולה מצידה - מה שבאמת קורה: אם אתם לא מצליחים להסתדר ביחד, אז לא חייבים. אפשר ללכת הביתה (וזה לא עונש, אלא תוצאה). הבעיה היא שזה אולי יעבוד לטווח הארוך, אבל בקצר זה פוגע בצימעס. אופציה שניה - לתת להם להסתדר, ואולי הם יבינו שמה שהם עושים עלול לחזור אליהם כמו בומרנג בפעם הבאה.

 

[החטא והשופטת]

כנראה קיבלנו רושם שונה.

אני הבנתי שהיה הרבה ניסיון להבין את המניעים של הילדים והרבה סנקציות, אבל לא אמירה חד משמעית שזה הגבול ואין עליו משא ומתן.

 

[רקוט קרומפלי]

../images/Emo13.gif גם אני הבנתי כמוך...

א. שהיו הרבה דיונים עם כל הנוגעים בדבר (וזה לא נתן תוצאות). ב. שלא היתה הבהרה חד-משמעית של גבולות ושל תוצאות. אני לא יודעת גם אם צימעס הבהירה לעצמה את המקרים האלה כ"עוברי גבול" חד משמעיים. לכן כתבתי ש*אם* הם עוברים את הגבולות שלה אז... אני פשוט מניחה שאם את קוראת לתקיפות ונחרצות אז בעינייך זה עובר את הגבול.

 

[צימעס]

היו כמה פעמים בהן קמנו והלכנו.

 

[Canta Brasil]

קמנו והלכנו זה סנקציה, לא הבהרה.

 

[רקוט קרומפלי]

בעיני קמנו והלכנו זה הדבר ההגיוני לעשות,

כשהילדים לא מסתדרים או לא מתנהגים בצורה שנעימה לכולם. ואני אגב אומרת את זה מנסיון - קרה לא פעם שפיזרתי חברות של הבנות הביתה (אחרי התראה) כי היתה התנהגות לא נעימה - לא בצעקות, ולא כעונש. פשוט הסברתי להן שאם לא הולך אז לא חייבים. לפעמים באמת קורה שמחילים לשחק יפה, ואחרי שעה וחצי משתעממים ויורדים מהפסים. או שאין כימיה. או שקמנו על צד שמאל. קורה. אז לא חייבים להשאר שלוש שעות, מה נורא בזה?

 

[Canta Brasil]

ההבדל בין גבול לסנקציה

הוא /שבסנקציה יש אפשרות בחירה.

 

[רקוט קרומפלי]

לא הבנתי. פרטי.

 

[Canta Brasil]

שכשאת אומרת

"צריך להתנהג יפה או שלא נבוא יותר", אז האופצייה להנ\תנהג לא בסדר קיימת ואם בוחרים בה יש סנקציה. אבל כשאת אומרת "אצלנו לא מתנהגים כך, נקודה" ההתנהגות הלא-בסדר בכלל לא פתוחה למשא-ומתן.

 

[רקוט קרומפלי]

או.קיי, עכשיו הבנתי את ההבדל,

אבל זה נראה לי תיאורטי. ואם אומר "אצלנו לא מתנהגים כך" ובכל זאת מישהו יצפצף עלי וינהג כך? אני מתארת לי שיש ילדים שבודקים גבולות בכל מקרה. המנטרות בגנים ובבתי הספר של בנותי, שהגננות והמורות שיננו לילדים בלי סוף, הן "אצלנו לא משאירים חבר לבד", "אנחנו נוהגים בכבוד לאחרים", וכמובן "אצלנו אין אלימות". עוזר כמו כוסות רוח למת. עד שלא ינקטו בפעולות, ועד שהילדים לא יבינו שיש להם בחירה ושלבחירות שלהם יש מחיר, לא יעזור כלום.

 

[פלגיה]

קצת קשה לי לענות

אבל אני אתן לך תגובה של סבא שלי. באנו אליו להתארח: אני, אחותי ובן שוד שלי, והוא חזה מיד שהולך להיות כאן חרם נגד אחותי. הוא הושיב אותי לשולחן והראה לי את כל הממתקים שהכין לביקור שלנו, ואמר "אם יש כאן שנים נגד אחד, אז האחד מקבל הכל". ולא העזנו להחרים אותה. לא יודעת אם עזרתי הרבה

 

[צימעס]

זה כנראה היה מאוד חזק עבורך, אמתוד זוכרתתזה.

 

[פלגיה]

זה הדהים אותי

כי כל הדרך תכננתי איך אני מבודדת את אחותי ומשחקת רק עם בן הדוד, ולא ידעתי מאיפה הוא קורא מחשבות

 

[JustAFriend]

כל הכבוד לסבא שלך

אני רק יכול לנחש שזה "היה כתוב על המצח שלך"

 

[עפרונית מהודרת]

גם לי קשה לענות

פשוט משום שחרמות של ילדים זה "חומר למתקדמים" בשבילי. קודם שיידע לדבר. רק מטרידים אותי שני דברים: א. זו פעם ראשונה שאני קוראת שאת כל כך נסערת. אז אני שולחת לך

ב. אם אני מבינה נכון, את שומרת על קשר עם ההורים האלה למרות שאת לא ממש מתלהבת מהם-- פשוט כדי שיהיה "סידור" לילדים. ואני תוהה האם ככה זה תמיד. האם ההורות כופה עלינו קשרים אינטרסנטיים? כי לאחרונה מצאתי גם את עצמי עושה את זה. נדמה לי