בא לי לבכות

[צימעס]

בריכה אצלכם?

אני בבעיה לנסוע עם בלי אבא-של-התינוק כאלה מרחקים. לריקדובה ניסע עם סבתא.

 

[צימעס]

בא לי לבכות

היות ופתחתן פה סניף איכותי של פורום הורים, גם אני רוצה: יש לנו שכנים/חברים, אנחנו מכירים כבר כמה שנים, והם אחד העוגנים שלנו ביישוב. בתקופה האחרונה (חודשים), חוזר על עצמו, כשהילדים נפגשים, מצב כזה: כל הילדים משחקים יחד, ומדירים אחד (לא מזמינים או לא מרשים להשתתף, והגיעו גם לשיאים של להכנס כולם לחדר, ולטרוק דלת/חלון בפרצוף). האחד הזה הוא תמיד אחד הילדים שלי. לפני בערך חודש היה אירוע שיא כזה, כלפי הגדולה שלי (בתקופה ההיא זה תמיד היה רק נגדה), נורא כעסתי על הילדים, אח"כ לא נפגשנו שבועיים. הייתי נורא חולה, הייתי צריכה עזרה עם הילדים, ואי אפשר היה לשלוח ילדים שלי לחברה, כי היינו ב"תקופת צינון". מאז נפגשנו שוב הרבה פעמים, ונדמה לי שלרוב שיחקו די נורמלי. עם זאת, מדי פעם שוב קורה שמדירים אחד. ביומיים האחרונים, הצליחו לשחק ככה שבכל זמן נתון אחד הילדים שלי נפגע (והשניים האחרים משתתפים בחבורה הגדולה נגד השלישי). בחלק מהפעמים פתרנו את זה בהפרדת כוחות (אני עדיין לא בטוחה אם חייבים תמיד להפריד בסגנון של "כל אחד חוזר לבית של עצמו"). הבעיה שכל הפרדת כוחות כזו, משמעותה, שאני צריכה לארוזתצמי עם התינוק הביתה. לא תמיד בזמנים נוחים. בעלי במילואים, אני מאוד-מאוד זקוקה לחברת מבוגרים, וליד שתחזיק את התינוק. מבחינתי, להחליט שהילדים לא נפגשים אומר שאני הנפגעת העיקרית, התיאור הכי קרוב לתחושה שלי הוא של חרם נגדי. (הילדים שלי, שלושתם, כשלבד בבית, משחקים רוב הזמן מעולה יחד, הם מבקשים לפגוש חברים, ועושים את זה - יש עוד ילדים ביישוב.) הבוקר, למשל, התכוונתי לאפות אצלה (מטבח כשר) עוגה לשכנה שילדה, וזה לא ילך, כי לילדים שלה לא מתאים. כלומר - הם די בטוחים שאם נפגש, הם ימשיכו במשחקי ההדרה האלה. אין לי עכשיו אנרגיה מיותרת בשביל להתחבר עם אנשים שאני בקושי מכירה. בטח כשזה בא ממקום של "אני לא יכולה להפגש אתה, אז אני אחפש לי מישהו אחר". ~~~~~~~~ מה עושים עם הילדים? איך אפשר לעשות שלא יעשו חרמות-זוטא שכאלה? (הילדים שלה שיוזמים, והילדים שלי שאומרים שקשה להם להתנגד להצעות כאלה של הילדים שלה). מאיפה לעזאזל הצורך הכ"כ חזק לעשות משהו פוגע באופן קבוע? למה אני לוקחת את זה כ"כ קשה, ולא מצליחה לצאת מהסיטואציה לנקודת-מבט חיצונית?

 

[זאן מישל קוואק]

קודם כל האחים צריכים לתמוך אחד בשני

לא יכול להיות שאח אחד נכנס לחדר והדלת נטרקת בפניו אחיו (אואאחותו, תסלחי לי אם לא אהיה PC). זה מסר שאת חייבת להעביר להם.

 

[צימעס]

מסכימה.

ואני גם אומרת לילדים לא להשתתף נגד האחים שלהם (בעיקר כי כל אחד מהם חווה את זה). אבל - 1- קשה להם. 2 - אני לא בטוחה שזה נכון לתת להם תפקידים של להגן זה על זה. (אבל בינתיים מתנהגת כאילו כן, את הדיונים המוסריים אני עושה במקביל).

 

[החטא והשופטת]

ברור שזה נכון!

אין כאן בכלל שאלה מוסרית. גם אם זה היה נגד חברים שלהם, ולא נגד האחים שלהם, זה נכון לחנך אותם לערך המוחלט של לא מפקירים את האחר להתעללויות. זה חינוך מוסרי הרבה יותר רחב מאשר "דבקו באחיכם". ולגבי הקשה להם, את יכולה לנסות איתם סימולציות של איך אפשר להתמודד כשזה קורה. לנסות לשים את האצבע על מה קשה בזה ולדמיין כל מיני תגובות אפשריות שינטרלו את הקושי. ואני חוזרת ואומרת: מותר לך להגיד לילדים של החברה שלך, בנחרצות אך לא בכעס, שאצלנו אין דבר כזה שלא משתפים את כולם במשחק ושאם הם רוצים לשחק עם הילדים שלך שיקחו את זה בחשבון.

 

[רגליים קרות]

אבל הבעיה שלה כרגע היא

שהיא רוצה את חברת השכנה והילדים יותר ממה שהם רוצים אותה. זה לא זמן לקביעת חוקים, שישמשו בעיקר נגדה.

 

[רקוט קרומפלי]

אני מתחרפנת כשהבנות שלי עושות

דברים כאלה אחת לשניה כשבאות חברות, ואני כל פעם מנסה מחדש להדגיש כמה שזה לא לעניין. כמובן שזה לא תמיד עובד בגלל הלחץ החברתי. ולפעמים זה גם עניין של מאבק כוחות בנוסח "זאת החברה שלי, ויש לנו סודות, ותלכי מפה", או דווקא בהפוכה - לפעמים הקטנה גונבת את החברות של הגדולה בכל מיני תעלולים כדי לקבל תשומת לב.

 

[החטא והשופטת]

תשובות לשאלות שבסוף:

1. אומרים להם שאת לא מרשה וזהו. כשהם מדירים את אחד הילדים, אומרים להם "זה לא בסדר ואל תעשו את זה ותשחקו כולכם ביחד". לא להגיד "תשחקו ביחד או ש...." כי אז זה נותן להם את האופצייה לבחור בדרך הרע. מותר לחנך אותם על ערכים מוחלטים, כמו זה שאצלנו אין דבר כזה להוציא מישהו אל מחוץ למשחק. מותר לך להגיד את זה גם לילדים שלה. זה כמו שאני אומרת לילדים של חברות שלי שאצלי בבית לא צועקים - אז הם לא צועקים. 2. הצורך הוא לא להחליש את האחר אלא לחזק את האני. התוצאה של חיזוק האני באה על חשבון החלשת האחר. מאיפה הצורך? נו, כל אחד ותסביכי השליטה של עצמו. אפשר לנסות להתמודד עם זה על ידי שליחת מסר שהדרת האחר ופגיעה באחר בעצם מעמידים אותי במקום החלש, למרות שאין לי מושג איך. אולי לעשות סוג של דה-לגיטימציה לפעולה, בסגנון "מי שלא משתף ילד אחר סימן שהוא פוחד ממנו וחושב שהילד האחר יותר שווה ממנו" אבל זאתדמוניזציה מניפולטיבית, לטעמי. 3. כי את רואה את הסיטואציה מתוך הפריזמה של הפגיעה בך וזה מסתדר לך יופי עם זה שלאחרונה הכוחות המניעים את העולם התאגדו בכדי להקשות עליך (מותר לי להגיד לך דברים כאלה, נכון?). את לא באמת הנפגעת העיקרית מזה שהילדים (שלך ושלה) חווים משחקי כוחות אכזריים ולומדים שהאפשרות היחידה להתמודד איתם היא בריחה.

 

[צימעס]

אז זהו, שנאי מחפשת על מה זה מתישב בדיוק.

זה לא רק הפגיעה הנוכחית בי. אני בטוחה שזה משהו עמוק יותר. אולי מהילדות שלי. אני מרגישה שאם אשים את האצבע על הדבר הזה שלי עליו זה מתישב, אוכל לראות הכל מבחוץ, ולפתור בקלות. אולי אני צריכה לדבר עם הקוסמת שלי.

 

[החטא והשופטת]

לדעתי

את צריכה לחפש בהווה, לא בעבר. כבר הרבה חודשים שעוברת עליך "תקופה". יש לי תחושה שזה קשור.

 

[צימעס]

עברנו דירה למקום חדש לפני 8 חודשים.

מערכות היחסים שלנו עם האנשים האלה (ועם עוד רבים אחרים) נהיו פתאום אינטנסיביות, והן עדיין מתגבשות. אני, בזמן הזה, הייתי בסוף הריון וילדתי, עם תכנון בית ברקע. כל אלה יחד מספיקים כדי שתעבור עלי עכשיו "תקופה".

 

[החטא והשופטת]

אקזקטלי.

לא תמיד צריך לנבור בטראומות ילדות. בעיקר כשישנה סיבה מוצקה בהווה.

 

[צימעס]

אם, נגיד, שניים הולכים מכות, אני לא כ"כ

מתכווצת כמו שכולם משחקים יחד ולא מרשים לאחד הילדים שלי להשתתף. ועוד יותר, כשאחד הגדולים שלי צוחק בפרצוף של אחד האחים שלו בסיטואציה כזאת. יש בצחוק הזה איזה רוע, שאני לא מצליחה לראות שם את הילד. זה משהו ספציפי שמנגן עלי נורא חזק.

 

[אטיוד5]

הגדול שלך תוקפן

מהכרות של חצי שעה. לא יודע מה עושים עם זה, אבל לפחות שתהיה ההכרה שהוא כזה. דרכי התמודדות/טיפול כנראה ידועות בברנז'ה המתאימה, כדאי לך לעיין בחומר.

 

[עפרונית מהודרת]

לפי איך שאת מתארת את זה

זה באמת נשמע כמו איזו טראומה מהעבר.

 

[רקוט קרומפלי]

כמה רעיונות:

האמא של החברים לא מודעת למה שקורה? את לא יכולה לפתוח איתה שיחה בסגנון "שמתי לב שבזמן האחרון אחד הילדים תמיד מוצא מהמשחק, נראה לך שאפשר לעשות משהו?..."? בלי להתלונן או להאשים, ובלי להדגיש שמדובר תמיד באחד הילדים שלך. נראה לי גם שאם המשחק או הפעילות יותר מאורגנת ע"י אחת האמהות (אפילו לא באופן ממש צמוד, כי ברור לי שלא בשביל זה באת לשם) אז יש פחות סיכוי שזה יקרה. כשעוזבים ילדים לנפשם מתחילה ההתחרעות. ומחשבה פרועה - אולי אם דווקא תשארי שם ותתני למודח התורן שלך להרגיש קצת יותר טוב את הסבל שבהדחה בפעם הבאה הוא יתחשב קצת יותר באחיו? אולי אם תפסיקי להושיע אותם הם יקבלו אחריות קבוצתית?

 

[צימעס]

אנחנו מדברות על זה בלי סוף,

אבל זה קצת במעגלים. אחת הסיבות (שזה במעגלים) היא שלה חשוב יותר להבין מאיפה זה בא (כי היא רוצה לעזור לילדים שלה להפסיק להיות "כאלה"), ולי חשוב יותר שזה לא יקרה (מאותה סיבה

) כן, הרבה פעמים אני חושבת ככה - שצריכה להיות יותר נוכחות שלי. תכלס, בעיה שהפעילות תהיה "של האמהות", כי שתינו עם תינוקות קטנים, במין השרדות כזאת. לא בלתי אפשרי, אבל ממש ממש אין לי כח ליזום הקראת סיפור, או להשתתף ב"מחבואים" (כשבינכה כל שניה אני קמה בשביל התינוק). אני מרגישה שיש מעט מאוד פעילויות שאנחנו יכולות ממש "לארגן", כי הם גדולים יחסית (וקיבלו עצמאות בעקבות הלידות). למחשבה הפרועה שלך - אני מאוד מקווה שזה ככה, ובעקבות אתמול/שלשום שלכ הילדים חטפו, אני מקווה שהם הבינו ויוכלו לעמוד כנגד ההסחפות לחבורה. הענין שמראש הם אמרו לי שזה קשה להם (וזה באמת נורא נורא קשה). אתמול, כשהמודח היה הבן, הוא פשוט הכה כל אחד מהחבורה שעבר לידו בטעות. גם עם זה קשה לי, למרות שזו התמודודת בריאה.

 

[החטא והשופטת]

היא שאלה את הילדים שלה "מאיפה זה בא?"

את שאלת אותם? התערבתן להם במשחק ושאלתן "למה אתם לא מוכנים לשתף את X? אולי כדאי גם להפנות את השאלה לכל אחד ואחת בנפרד (אבל בפני כולם), וכך לבודד את החבורה שהם יוצרים נגד X. לראות למי יש נימוק "אמיתי" ומי לא מרגיש בנוח עם השאלה.

 

[צימעס]

לא, לא שאלנו.

הילדים שלי חוזרים עכשיו על "הם משכו אותי". לדעתי יש להם תחושה טובה בלהיות "בחזקים".

 

[החטא והשופטת]

הם משכו - אתם נמשכתם.

מה גרם לכם להמשך? למה לא הצלחתם להתנגד למשיכה? רציתם בכלל? ניסיתם? מה תעשו בפעם הבאה כשהם ינסו למשוך אתכם? אני בטוחה ש"הם משכו אותי" זה כשאת איתם בבית. מוטב כשכל הילדים יחד, לשאול אותם אחד-אחד. לא למה עשית את זה, אלא למה אתה לא רוצה ש-X ישתתף אתכם במשחק? אם יצא מצב שרוב הילדים יגידו "אני כן רוצה, אבל משכו אותי" אפשר לסכם את המשאל ב-"יופי, אז אם הרוב רוצים, אין בעיה."