בא לי לבכות

[צימעס]

ב - לא לא. היא לא רק "אמא של חברים".

אם כבר, להפך - ילדיה נבחרו כחברים לפיה. (אבל היא כן "אמא של חברים מהכתה" אם להשתמש באנלוגיות מתחום ששתינו לא מכירות.) א -

 

[nutmeg]

שני דברים

1- אי אפשר לעשות משהו שילדים לא ישחקו בהחרמות במובן זה שאולי תצליחי בחינוך של הילדים שלך, אבל אין לך שום שליטה על ילדים של אחרים. ומה? כשמבוגרים אין הדחות? חלק מהמשחק - כמה שזה נשמע לא פייר - זה להכין ילדים למצבי חיים. במקום לרצות לגונן עליהם שלא יקרה להם הדחה למדי אותם איך להתמודד עם הדחה. אם את צריכה עזרה בלחשוב איך - רק תגידי, נחשוב איתך. ממש שווה יהיה להם אם יהיה להם את הכלים להתמודד עם מצבי חיים כאלה כבר עכשיו! לא ככה? 2- נורא מבינה אותך שאת זקוקה לעזרה ולמבוגרים מסביב. יש עוד מישהו בישוב? רק הזותי עם הילדים המנחוסים?

 

[צימעס]

2, 1

2 - היא לא היחידה, אבל הכי קרובה, והכי מדברות בשפה דומה. 1 - נו, אז איך? מה אומרים לילדה שלא מצליחה לנשום מרוב בכי אחרי שטרקו לה חלון בפרצוף? אשמח ללמוד ולהעביר את התורה הלאה.

 

[nutmeg]

1

לא אומרים לה אז מיד אחרי האירוע אלא כשהילדה רגועה ונינוחה. צריך לעשות ניתוח אירוע. נגיד עכשיו שבוע אחרי. מנסים ללמוד ביחד מה זו ההתנהגות הזו, למה היא לא מצאה חן בעיניה, מה הילדים השניים "הרוויחו" (תחושה של כוח, בעיקר כי היא הגיבה כמו שהם ציפו), ומה אפשר לעשות אם אי פעם זה קורה לה שוב - לא רק עם הילדים הללו אלא בכלל. אחת ההכנות הכי נאחסיות כהורה זה ללמד את הילדים שיש בעולם שם בחוץ אנשים רעים.

 

[רחוב האגס 1]

../images/Emo45.gif נקודה חשובה

אין לי ילדים (ולכם לא ממש מצאתי תגובה מקורית עד עכשיו לשרשור) אבל גדלתי עם הורים מגוננים מדי (במיוחד אחד מהם) וכבר מזמן הגעתי למסקנה שצריך לתת לילדים להכיר מבעוד מועד את הרע שבחיים ולא להתכחש לגביו. הרי מתישהו הם יפגשו את זה (כמו שכתבת - מריבות, מאבקי יוקרה, וכל מיני נידויים למיניהם שהם כבר מזמן מעבר לגבולות של משחקי ילדים) ואם זו לא תהיה הפעם הראשונה שלהם - הם יהיו *מיומנים* יותר בלהתמודד.

 

[תרנגולת ערומה]

../images/Emo24.gif שאלות

הילדים שלך תמיד הולכים לחברים ביחד? אי אפשר לפזר אותם בין חברים? אין לכל אחד חברים משל עצמו?

מוזר שאף אחד לא שאל- איך מגיב הילד הדחוי? הבנתי שהגדול מרביץ לכל השאר. איך הבנות מגיבות? אם זאת הקטנה- אי אפשר שהיא תשחק קצת לבד? תצייר לידכן?

למה עם כל מה שיש לך על הראש את עוד מפילה על עצמך להכין עוגה? וממתי מכינים עוגה לחברה שילדה? עדיף קציצות או פשטידה.

 

[צימעס]

תשובות

הולכים לחברים גם לבד. אבל כשאני הולכת לחברה, ולא יכולה להשאירותם לבד בבית (ע"ע בעלי במילואים), הם תקועים אתי באותו בית. הגדול כועס/מרביץ. הגדולה או נדבקת אלי או בוכה ומסכנה. לפעמים כועסת עלי שלא התערבתי קודם. היא הכי (משלושתם) לא יודעת "כישורים חברתיים". הקטנה (בעצם גם הגדולה) מבקשת ממני שאלך אתה לילדים ואומר להם שיקבלו אותה למשחק (תגידי להם ש...). אני נקרעת בין לבוא, לעשות סדר, להכריח אותם ובין שעדיף שתגיד בעצמה כי אז היא לא תוחלש ע"י זה שאמא עושה בשבילה, לפעמים אני לא יכולה לבוא (כי התינוק). עוגה? מה זה למה? כי ככה אני לפחות עסוקה בתכנונים

רעיון טוב לבשל משהו אחר. נראה לי שאדחה את התכניות שלי לעזור לה לאחרי המילואים, ככה אוכל להכנס אליה הביתה לחצי שעה-שעה ולבשל לה אצלה מה שהיא רוצה. המטבח שלה בוודאי כשר

~~~~~~~ בינתיים, שאני פה, מרדימה את הקטן על הציצי, הגדולים יחד מארגנים הכל לשינה. שאלתם מה קורה כשרואים את אמא בוכה

 

[תרנגולת ערומה]

אולי תארגנו אותם במשחק יזום

של שתי קבוצות? ככה כל אחד יהיה שייך לקבוצה שמנסה להיות חזקה על חשבון הקבוצה האחרת, אבל אף אחד לא ישאר לבד. משהו בסגנון של "דגלים", או שלכל קבוצה יהיה מחנה והם יתחרו במשהו (קישוט המחנה, אנא עארף). אתן יכולות להביא אותם לבית שלך, ושיעשו תחרות איזו קבוצה אורזת הכי הרבה ארגזים.

 

[De-Panther]

ממה בעצם נובע החרם הזה? את אומרת שכל פעם הם..

מחרימים ילד אחר מה גורם להם לעשות את זה? צורת התנהגות כלשהי של הילד? הרי תמיד יש משהו נסתר מאחורי זה - הוא בטח עשה משהו מעצבן עכשיו כשאני חושב על זה אז כשהייתי קטן היו לנו דברים כאלה בתוך המשפחה... כשהיינו הולכים לכלמיני קרובים... אצלנו היינו פותרים את זה בללכת מכות ואז להרגע ולשחק ביחד

תסבירי לילדים שלך שחברים זה משהו שחולף אבל משפחה תמיד נשארת

 

[צימעס]

אני לא חושבת שזו צורת התנהגות,

כי הם מחליפים "קורבן" בתדירות גבוהה מדי. תזכור שהם כולם נורא קטנים - כולם מתחת ל 7.

 

[רגליים קרות]

אין לי כל כך מה להוסיף לדיון

כנראה שבגלל הפרש הגילאים הגדול אצלי אין להם כל כך חברים משותפים, ולכן בעיות מסוג זה לא קורות. כשהגדול נמצא עם חברים וסוגר את הדלת בפני הקטן - זה די הגיוני בעיני.וכשלקטן יש חבר והגדול נטפל אליהם - אז כל מה שהם עושים לו - זה מגיע לו. בכל מקרה רציתי לדעת איך את שורדת. לפי החישוב שלי יש לך עוד שבוע ויום, נכון? ובאמת שהוא לא הגיע/יגיע הביתה עד אז?

 

[צימעס]

שבוע - יחזור ביום ראשון.

שורדת? איכשהו. הבית מצליח לתוקתק, אבל אני הולכת ומתרוקנת. עוד לא ידוע אם יוכל לקבל 24 באמצע, שוקלים אפשרות שיבוא הביתה לטיפונת, בין שני לילות רצופים ללא שינה. זה מטורף, אבל אם זה מה שיעמוד ביני ובין השפיות שלי, זה יקרה. עכשיו אני מתלבטת בין לנסוע לירושלים ביום רביעי בבוקר לחמישי או בכלל לוותר. השיקולים: אנשים שיעזרו לי מול לעזוב את הפינה שלי.

 

[עפרונית מהודרת]

אילו אני במקומך

לא הייתי נוסעת. עם 4 ילדים, הנסיעה עצמה היא אופרציה עצומה. ואם את גם לא ישנה בלילות, אז היא מסוכנת בטירוף. את לא יכולה/ רוצה לקחת בייביסיטר או משו?

 

[רגליים קרות]

מה באמת עם מישהי שתעזור לך כמה שעות?

אני מבינה שאת לבדך, סביב השעון, עם כל הארבעה. לא אנושי. עכשיו חופש ויש תיכוניסטיות שבטח מחפשות קצת פרנסה.

 

[צימעס]

אני צריכה בעיקר עזרה עם התינוק

ויש מעטים מאוד שיכולים לעזור לי ככה שאני לא אחראית על התינוק באותו זמן. אפילו חמותי, אם היא עם התינוק, אני אחראית עליו. עם אמא שלי זה כן מצליח (הוא העירותי בבוקר, קראתי לה שתיקחותו, והמשכתי לישון). אמא שלי היתה פה שישישבת, וזה מאוד מאוד הקללי. הצלחתי לטפל פה אפילו בכמה קטסטרופות-תברואתיות (איזה מבאס זה מקרר מלוכלך מאבטיח [כי הגדולים תפסו יוזמה] ויוגורט [כי היה פתוח ולא במיגירה, מסיבה דומה], ובגלל זה הירקות מהמשלוח לא נכנסו אליו, כשחם בחוץ). יכוליות שהגיע הזמן לגדל פה בייביסיטר לתינוק שתהיה מוכנה לעבוד בתנאים שלי (בלי חיתול והרבה על הידיים). הילדים שלי כמעט טובים לזה, אבל הם לא מספיק גדולים בשביל אחריות שלמה. כן קרה כמה פעמים שנימנמתי והגדולה היתה אחראית על התינוק ממש לידי. ~~~ עכשיו אני מרדימה את התינוק מולמחשב. הילדים בסלון, ופתאום קיבלתי משלוח ("אמא, יס לך קיפוד") של מנגו.

 

[רגליים קרות]

ואת לא מוכנה להתגמש על כמה עקרונות

תמורה קצת שפיות?

 

[צימעס]

מישהי בפורום 192 ניסחה את זה טוב:

(במילים שלי) לפעמים, כשאין ברירה, אני שמה את הילדים מול הטלויזיה, בשביל להתקלח או לשטוף את הבית. אני שונאת את המחשבה שהגננת עושה את זה בשביל כוס קפה או ספונג'ה לגן. באופן דומה - אני מתפשרת. בהחלט. אבל אני לא רוצה להתפשר על כולם כל הזמן, וקשה לי שסופסוף יש מישהו שעוזר לי, וגם אז אני צריכה להתפשר.

 

[רגליים קרות]

לא הבנתי את המשפט עם מישהו שעוזר

והצורך להתפשר. אני התכוונתי שיותר קל יהיה למצוא מישהו שיעזור לך אם תוותרי עלי חלק מהעקרונות. בגן של התינוק שלי, אגב, בכלל אין טלויזיה (גם בגן שהוא נמצא עכשיו וגם בגן שיתחיל בספטמבר, לשנתיים הבאות).ובאופן מוזר גם בבית הוא כמעט ולא רואה. אבל זה אולי כי אני לא נמצאת איתו כל כך הרבה שעות שאמצא בזה מפלט (כי עקרונות מהסוג הזה אין לי).

 

[צימעס]

נגיד למשל אני רוצה שנאכל אוכל נורמלי,

ואני מתפשרת ואוכלים רק טוסטים ופסטה-בלי-כלום. אז אם מישהו בא לעזור, אני הכי רוצה שאני סופסוף אצליח לבשל לפסטה רוטב, או לחתוך לידה גם ירקות.

 

[Canta Brasil]

השאלה היא

האם את רוצה שיבואו לעזור לך כדי שלא תאלצי להתפשר או האם את רוצה שיבואו לעזור לך כדי שתוכלי לנוח ולשמור על השפיות. בזה שאת לא מתפשרת על העקרונות החשובים לך, את מתפשרת על המנוחה והרוגע שלך. סדרי עדיפויות.