אתמול

[אלי ו.]

לא יסכימו ובצדק

העיקרון מורכב ובעייתי יותר. עובדים זרים רק כשאין אפשרות סבירה אחרת. כאן כמובן אנחנו נכנסים לתחום האפור של "מהי אפשרות סבירה?" האם העלאת מחירי הדירות ב 30% סבירה בעיניך? האם העברת קשישים לבתי אבות סיעודיים סבירה בעיניך? האם זה סביר לשלם 12 שקל לק"ג עגבניות או לחלופין ליבא את העגבניות מתורכיה ואת התפוזים מספרד?

 

[יוסי ר1]

אבל על זה כבר טחנו חצי שרשור!

לשלם יותר על עגבניות עבודה עברית כבר כתבתי שאני מוכן בשמחה. לגבי דירות, עד 67 היו דירות שנבנו ללא רומנים וללא פלסטינאים, והן לא עלו 30% יותר. ואני אשמח ליום בו יגיע השלום המיוחל, ואפשר יהיה להעסיק שוב בתנאים הוגנים גם שכנים מהצד הפלסטינאי, לא כעובדים זרים, אלא כשכנים שזכותם להתפרנס בכבוד לצידינו. לגבי קשישים, זו הבעייה המורכבת לדעתי. בתי אבות הם דבר נורא לדעתי, וכבר בתחילת דברי בתגובתי הראשונה עשיתי הפרדה בין עובדים זרים בכלל, שאני שולל, לבין עובדי סיעוד. בנושא סיעוד הייתי רוצה לחפש פתרונות שיהיו אנושיים ויאפשרו לקשיש למות כשצלם אנוש עדיין עליו, ולא בניוול שיש קשישים שחיים בו במוסדות המוניים. סיעוד זה תחום שדורש חשיבה מהתחלה. ולא הייתי מכניס את נושא העלות כפרמטר ראשוני. כל אחד מאיתנו יגיע יום אחד לזקנה שתצריך סיוע, ולכל אחד מאיתנו שמורה הזכות לסיים באותו כבוד שהיה לנו כשעוד יכולנו לדאוג לעצמינו. אם נחליט שזה הנושא החשוב בסדר יומינו, והכסף יימצא. אבל אם נזרוק את הבעייה על כתפי המשפחה, כאילו זו בעייה פרטית של כל משפחה ולא בעייה לאומית, יוכלו רק העשירים למות בכבוד.

 

[צימעס]

אידאלית?

קשישים צריכים לחיות בתוך הקהילה. (כמו נכים, ילדים, ושאר אוכלוסיות מודרות) אידאלית 2? בטיפול של בני משפחתם. אני יודעת שזה מורכב, קשה, קושר אנשים לבית לשנים, פוגע בפרנסה, פנאי, מערכות יחסי וכו' וכו', אבל זה האידאל האנושי. מה אעשה בעתיד עם הורי וחמי? ואללה, אין לי מושג. אני אפילו לא מעיזה לומר שאשתדל לקיים את האידאל הנ"ל, כל כך הוא נראה לי מורכב.

 

[יוסי ר1]

../images/Emo45.gif../images/Emo127.gif

 

[amit1270]

ועם כל זה

במקרים רבים תנאי המחיה שלהם בארץ טובים מבארצות מוצאם. (לא מצדיק את המצב הקיים, רק קצת פרופורציות על מושג העוני.)

 

[ליידילי]

אימרו מעתה:

1. מהגרי ומהגרות עבודה. 2. שוק קפיטליסטי. (האמירה "שוק חופשי אין לה ולא כלום עם המציאות). 4. - עובד/ת ישראלי המועסק ע"י חברת כ"א בסיעוד משתכר/ת פחות ממהגרי/רות עבודה. (משהו כמו 17 ש"ח ועוד כמה אגורות...) 3. הצעד הראשון כדי לעשות את מה שמציע כאן העורב המזדמן, נחוץ קודם כל לחזק ולעודד את ההתאגדויות המקצועיות. 4. הצעד השני הוא בעייתי וחיוני - ביטול הפרטת שירות התעסוקה - כלומר שלילת הרשיונות של חברות כח האדם. 5. מי שרוצה שיאפשרו לו/ה להוציא דרכון אירופאי ולנסוע לעבוד חופשי חופשי באירופה /קנדה וכיו"ב, לא יכול/ה להגיד אל תאפשרו למהגרי עבודה להגיע לישראל. 6. היות וספק אם ניתן להחזיר את הגלגל לאחור באשר למדינת הרווחה, הרי שצריך להשקיע חשיבה ולפעול למען מדיניות רווחה. (כלומר לפעול ולדרוש שהממשלה והכנסת יקצו כספים לרווחה - כי זה פירושה של מדיניות.) ומי שרוצה לדעת עוד מוזמן לעיין ב http://sea.org.il/college/index.php?/college

 

[masorti]

תעשי שוב חישוב לגבי סעיף 3...

עובד ישראלי שמקבל 17 ש"ח לשעה עבור 12 שעות ביום, ירוויח בחודש בן 25 ימי עבודה סך של 5100 ש"ח ברוטו. אני מניח שהנטו יהיה קרוב מאוד (לא יותר מכמה מאות שקלים פחות) עובד זר סיעודי יקבל באותו זמן משכורת של 600-700 דולר עבור אותה עבודה, שזה לכל היותר 3000 ש"ח. אפשר להוסיף כמה מאות שקלים של דמי כיס.

 

[ליידילי]

החישוב

החישוב שאני מתייחסת אליו הוא של הביטוח הלאומי. לא שלי. נטו כאשר גמלת הסיעוד הזעומה מחושבת לעובדת הפיליפינית שווי שעת עבודה הינו כ23 ש" לשעה. לישראלית: אותן 17 ש"ח +א"ג. שזה כמדומני שכר נוער פחות או יותר. באשר לקרבה של הנטו לברוטו, משפחה מוציאה סכומים נכבדים מלבד הכסף המשולם ישירות לעובד/ת, ביטוח בריאות למשל. ומסים בעבור הויזה ועוד כהנא וכהנא. החוק מאפשר למעסיק/ה לנכות משכר העובד/ת כנגד מדור (יענו העובד/ת מתגורר/ת בשכירות אצל המעסיק/ת) ומזון ושאר ירקות. בפועל דמי הכיס שאתה מזכיר הם למעשה הכספים עליהם מתקיימים מהגרי העבודה בארץ. את השכר המשולם בדולרים הם שולחים רובו ככולו למשפחת המוצא. א/נשי העולם הקפיטלסטי בונים על כך שתמיד יימצאו א/נשים נוספים בעולם השלישי ותפיסת העולם הקפיטליסטית מחזקת את עצמה על ידי דיכוי של המעמד העמל. העובדה שמעגל העוני (כפי שאוהבים לכנותו אצלנו, משל מדובר במעגל שבטי חביב סביב המדורה) מתרחב אצלנו, מעידה על הצלחת השיטה. הדיכוי מוצא את ביטויו בכך שאנו חושבים ש"אין ברירה", (כפי שנאמר גם כאן), ובתחושת חוסר האונים שלנו לפעול כנגדו. אני חוזרת ואומרת שניתן לפעול נגדו. אין לי את כל התשובות, הלוואי והיו לי. אבל ברור לי שציקצוקי לשון ואי עשייה אינם התשובה. אין לי ספק שהתאגדויות של עובדים/ות הן חלק מהתשובה. ואין ספק שצריך להרחיב את הראייה. ואת תחושת האחריות. כיוון שהאחריות היא של כולנו. לראות איך העובדה שאנו שותקים מול ניצול עובדי הגירה. מאפשרת במהירות רבה לניצול להגיע אלינו. יש ברשת סיפור על עכבר שזועק בקול אודות נחש המצוי בשטח וזוכה לתגובות אדישות של בעלי החיים האחרים כי "זו לא הבעיה שלי", אלא שהנחש שאכל את העכבר מכיש את אשת החוואי ובהיותה חולה התרנגול זוכה לשחיטה, במותה החזיר והפרה זוכים להישחט לצורך סעודת האשכבה.. וגו'. חד גדיא שכזה.

 

[תם ונישלם]

פשוט ניצול גס

בעת הגשת הבקשה לקבלת היתר העסקה ממשרד התמ"ת חותם המעסיק על התחייבות לתשלום שכר מינימום + 30% על בסיס פסק הדין התקדימי לעניין העסקת עובד זר בסיעוד: פסק הדין קובע תשלום שכר מינימום + 30% : 3458 ₪ + 1037 ₪ = 4587 ₪ ברוטו ניתן לנכות עד 25% עבור כלכלה, מגורים וביטוח רפואי סכ"ה : 1147 ₪ , כאשר סעיף הביטוח הרפואי לא יעלה על 100 ש"ח, סעיף המגורים נע בין 200 ש"ח ל - 350 ש"ח בהתאם לאזור וסעיף תשלומי החובה ( חשמל, מיים, ארנונה) לא יעלה על 63 ש"ח, היתרה היא עבור סעיף הכלכלה. ניכוי בגין תשלום מפרעות שבועיות ( דמי כיס) : 100 ₪ X 4.5 שבועות = 450 ₪ סה"כ ניכויים: 1597 ש"ח שכר נטו לתשלום:2990 ₪ בניכוי התשלום של חברת הסיעוד ( לזכאים) – 1550 ₪ - 2400 ש"ח נטו לתשלום ע"י המעסיק : 1440 ₪ - 590 ש"ח המספרים מתוך אתר של חברת כוח אדם זה כל הסיפור - כסף. הפיליפיני האומלל משלם כ3000 דולר תמורת ה"זכות" לעבוד בארץ. החברה עושה סיבוב על חשבונו, ובעצם על חשבון המדינה, ומרוויחה מזה הון תועפות. כל אחד, בקטן, שמח על זה שעלות הסיעוד נמוכה, שמסעדה הארוחה עולה 3 שקלים פחות, שבגד עולה 5 ש"ח פחות, כל אחד, זועם כשמישהו שובת ובינתיים , במקום מדינת רווחה, נוצרה כאן מפלצת של דיכוי העובד מחד, ומשכורות מטורפות של מיליוני דולרים בחודש מאידך. הקפיטליזם הדורסני, שדמותם החמדנית של שרי האוצר האחרונים מייצגת כל כך יפה, מנצל את העדר הסולידריות, כדי לקחת מדלת העם ולתת את ה"רווחים" לבעלי ההון.

 

[masorti]

אתה חי באוטופלנד...

עזוב אותי מה חותם המעסיק במשרד התמ"ת ומה הוא כאילו-מוריד לעובד שלו על מגורים ואוכל. הכול ישראבלוף למהדרין. מה שקובע בפועל הוא מה שסיכם המעסיק עם סוכן חברת כוח האדם בהסכמת העובד. העובד מקבל בין 550 ל-700 דולר משכורת בסיסית + לינה + כלכלה (או לחילופין תוספת דולרית אם הוא לא ישן בבית המעסיק), ובנוסף לכך דמי כיס שבועיים באיזור ה-100 ש"ח ומתנות בחגים. כל המשחקים ב"נדמה לי" לפיהם המעסיק משלם 4600 ש"ח לעובד אבל מוריד לו 1500 ש"ח הוצאות לינה ואוכל - הם פיקציות כדי שמדינת ישראל תוכל ללכת בלי (-זכויות סוציאליות לעובדים זרים) ולהרגיש עם. ומה שחשוב... הבעייה אינה בכך שעובדים זרים המועסקים כחוק מרויחים פחות מישראלי. כולם יודעים מדוע כלה נכנסת לחופתה, וגם העובד הזר יודע מה ירויח כשהוא בא לישראל. הקריטריון הוא השכר בארץ המוצא, ועובדה שהזרים נלחמים על הזכות לנקות את ישבניהם של סבינו וסבתותינו. הבעיה היא באותם מעסיקים שאינם מתייחסים בצורה הוגנת לעובד הזר ואינם משלמים לו את שכרו במלואו ובזמן, או שמתחמקים מלהסדיר לעובד ביטוח רפואי, או שמעקמים את האף על כל פרוסת לחם שהעובד מכניס לפיו, או שהמעביד חושב שהמטפלת של אמו אמורה להיות גם שפחת המין שלו.

 

[masorti]

נ.ב. כל הנ"ל התייחס לעובדים סיעודיים.

לגבי עובדי בנין וחקלאות אני מניח שהנוהל שונה.

 

[שושן פרא]

מסכים איתך לגמרי ../images/Emo141.gif

ורק אעיר, שיש לי ויכוח עתיק יומין עם שלילנד בעניין הזה. לשיטתה, "ציקצוקי לשון ואי עשייה" (היא קוראת לזה "יצירת שינוי תודעתי") הם דווקא כן התשובה, כי אם כולם יידעו שהמצב חרא, מישהו כבר בטח יעשה משהו.

 

[החטא והשופטת]

ליכלכת, אדון תושייה!

אני האחרונה שאתה יכול לומר עליה שרק מצקצקת בלשונה ולא עושה כלום, אבל אני כן מאמינה גדולה בהעלאת רמת התודעה לצורך שינוי חברתי. כמו שאני לא הייתי מגיעהל נושא הזה לולא פימפמו סביב תודעתי את העובדות, כך גם יש הרבה אחרים שלא יזוזו עד שלא יספרו להם שצריך. וכן - שינויים פוליטיים משמעותיים נוצרים עקב לחץ חברתי משמעותי ורצונם של הנבחרים לקנות את העם. אם העם יגיד שהמחיר שלו הוא דאגה לרווחת החלשים בחברה - זה מה שישלמו לו. כרגע, המחיר שלנו הוא דאגה לרווחת עצמנו ומקורבנו, ולכן משלמים לנו באפשרויות מגוונות לשחיתויות.

 

[שושן פרא]

מי זה אדון תושיה ?

מה שכתבתי לא מתייחס למה שאת עושה אלא למה שאת מאמינה בו בלבד. ביחס למה שאת עושה, ובכן, יש דברים שאת עושה ואני מעריך מאד. האבסתנו בעדויות לכך שהמצב חרא וכולנו שותפים לפשע אינה אחד מהם.

 

[החטא והשופטת]

נו, כרגיל

על כך אנחנו נשארים חלוקים. לשיטתי, כשהמצב גרוע אסור להפסיק לצעוק אותו.

 

[שושן פרא]

אכן, חלוקים.

לדעתי, הצעקות הבלתי פוסקות (במינונים שונים של סנסציוניות) בעיקר זורעות ייאוש, ואנשים מפתחים דרכי הגנה כדי לא להישאר עם הייאוש: אדישות וציניות. מנהיגות פירושה להציע דרכים ללכת בהן, לא לזרוע ייאוש.

 

[ליידילי]

מילא חלוקים

אפשר גם שמלות פסים... סתאאאאם אותי מתסכלת העובדה שהדיון הזה יקבר תוך זמן קצר במעמקי הארכיון, ודינו (לתשומתך שושן) כדי ציקצוקי לשון. אני אמנם סבורה שמתן יד לזריעת יאוש משרתת את ההגמוניה. וכי אין סיבה ליאוש אלא דווקא לפעולה. כך שהרצוי הוא לעורר לפעולה. ואם שרשור זה עורר מישהו/היא לחשיבה ובעקבות כך לפעולה..דיינו. עד לשרשור הבא שיהיה בקרוב בימינו. או כבר מיד. היידה הרמה להנחתה. או הקפצה למסירה.

 

[שושן פרא]

לחשיבה - בטח.

לפעולה - מסופקתני.

 

[יובל 1968]

לא מזמן הסתובבתי גם אני באותה תחנה

וצילמתי תמונות לצרוך מצגת (בין לבין גם קניתי מרק אינסטנט תאילנדי, 8 שקיות ב-10 ש"ח. מומלץ לאוהבי החריף והמונוסודיום גלוטמט). את כל איזור נווה שאנן והרחובות היוצאים ממנו ניתן להגדיר כחו"ל בלב תל אביב.

 

[מוגג]

קראת את הכתבה של דודו בוסי

בידיעות? ראית אמש את הסרט של אורנה בן דור - "זונה"?