לגרש, להחזיר, ולא להתיר הכנסת אחרים
(למעט אולי פיליפינים שמועסקים בסיעוד, כי את אורך הרוח שלהם בטיפול במוגבלים אי אפשר כמעט למצא בישראלים. תחום הסיעוד הוא היחיד לענ"ד שראוי לשקול בו העסקת זרים.). כל השיטה של הבאת פועלי דחק לכאן שיעשו את העבודה במקומינו מאד מקוממת אותי. על כל מקום שלהם אפשר לדחוף מובטל אחד, ואם המובטל אינו רוצה כי זו לא עבודה מכובדת, שיתכבד ויישב בביתו בלי דמי אבטלה. הטיעון המתחסד (בזמנו שמעתי אותו מפר' רובינשטיין שהיה שר הפנים) שאנו עושים חסד עם המסכנים הללו שמתים ברעב בארצותם מקומם גם הוא. ראשית, יש לנו מספיק מובטלים משלנו שאפשר לפנות משרות עבורם. שנית, מביאים לכאן בני אדם לתקופות ארוכות, ומצפים שלא יקימו כאן משפחות, כי הרי מה תעשה עם הילדים שנולדו בארץ, ועם העובד שפתאום יש לו צאצא ישראלי... איזה חסד אתה עושה עם אדם שאתה מנתק ממשפחתו, או מונע ממנו להקים משפחה לאורך זמן? ואין לי עניין לתת להם זכויות של תושבים קבועים. שיגיעו בתור תיירים לתקופה קצובה מראש, ויעזבו בתןם התקופה, ואת העבודה ישאירו לנו. לא צריך עובדים זרים, נקודה. מה שקורה בדרום תל אביב , ההארלם או הריו-דה ז'אנרו שיצרנו כאן היא תופעה שהיתה צפוייה מראש, ואין מחילה למי שייצר אותה, ולמי שממשיך לתת לה לגדול.
