בתשובה לשתיכן...
עם כל הביקורת שיש לי על מה שקורה עכשיו באזור ואיך שמתנהלים שם הדברים... דודה: ריכזו את האנשים באצטדיון כי בזמנו זה נראה כמקום הכי בטוח בעיר. בדיעבד, למרות הדליפה, למרות הפגיעה בגג ולמרות ההצפות מסביב (וסכנת התפרצות המחלות) - אם כבר לא פינו אותם שזה מה שלדעתי היו צריכים לעשות, זה כנראה היה המקום הכי בטוח בעיר לרכז בו כלכך הרבה אנשים. אצלנו, כשיש פינוי (ויש כמה כאלה כל שנה בשנתיים האחרונות), מפנים לבתי הספר בערים שתאורתית אמורות להיות "בטוחות יותר". תאורתית, בתי הספר המשמשים מקלטים אמורים לעמוד בפגעי הטבע (בוחרים כאלו שנבנו בתקנים החדשים כך שבד"כ מדובר בבתי ספר החדשים יותר) - אבל אין אף בית ספר בכל האזור שהיה יכול לקלוט כמות כזאת של אנשים. אילת - מה עם אלו שיכלו לעזוב? אני לא חושבת שצריך לשפוט אותם. בין אם היו להם האמצעים הכלכליים לעשות זאת (ולהרבה מהם לא היו) או שלא, צריך לנסות להכנס לראש של אותם אנשים וקשה לעשות זאת מבלי שהיית בנעליהם. לשמחתי מעולם לא הגעתי למצבם. אבל בשנה שעברה היו מספר מקרים בהם התלבטנו קשות בדילמה של להשאר או לברוח ובחרנו להשאר. יש פה שילוב של הרבה גורמים שמשפיעים על ההחלטה. מתי אם בכלל אוכל לחזור, האם אם אמלט אגיע למקום מבטחים או אתקע בכבישים במהלך הסופה, לאן בורחים, איך בורחים, מתי בורחים והאם להאמין או לא להאמין לתחזיות גוג ומגוג - אחרי ששומעים את אותה תחזית 5 פעמים בשנה וכלום לא קורה ואפילו דברים שאולי ישמעו לך אדיוטים אבל נכנסו אצלנו למהלך השיקולים כמו : מה עושים עם הכלב (אי אפשר לשים אותו באף שלטאר כי הם לא מקבלים חיות ורוב בתי המלון בזמן הוריקן מסרבים לקבל חיות - אין סיכוי שאני אשאיר אותו מאחור)... אני בהחלט מבינה הרבה אנשים ש"בחרו" להשאר. זאת ברוב המקרים לא ממש בחירה. זה הימור בין רע לגרוע. לצערי - במקרה של קטרינה, המהמרים הפסידו....
