אתם והשרות הצבאי

[לורליי43]

אתם והשרות הצבאי

כהורים לחברה שבדרך לשם, ולכאלה שכבר שם. איך אתם מרגישים כלפי ה"דבר" הזה- צבא ההגנה לישראל? אני גיליתי, בעקבות פעילות של הגדנ"ע, כמה אני עדיין אלרגית לצורת החשיבה וההתנהלות הצבאית. מצד אחד, גוף שחשוב להגנת המדינה, מצד שני גוף שאני יודעת על הסגנון שלו, הדברים שמקובל שם, היחס לטירונים או לבעלי דרגות נמוכות. איך אצלכם?

 

[גליה12]

בואי נשאל אחרת

כאשה שגרה בארץ קטנה מוקפת (לצערי) אנשים הרוצים להעיף אותנו לים. מי את רוצה שישמור עליך? נכון שלא הכל כשורה ונכון שצריך לשנות ונכון שצריך לדאוג שלא תהיה התעללות של ותיקים בחדשים ונכון הכל... אבל להגיד ש:"אני אלגית לצורת חשיבה והתנהלות צבאית..." איך לדאתך צבא צריך בדיוק להתנהל?

 

[לורליי43]

לא אמרתי לבטל את הצבא

רק טענתי כנגד הסגנון שמקובל בו. "תופעת איציק מרדכי"- היא תופעה גברית מאצ'ואיסטית, שנולדה בצבא, אצל מפקדים שיכורי כוח, ומשם עברה גם לאזרחות. ההתנהלות הבעייתית בצבא- משפיעה גם על החיים שלנו במדינה. אם קראת בקישור שנתתי, מה שהעלה לי את התגובה האלרגית- זו החוצפה הבלתי מוסברת, והקלות הבלתי סבירה, שבה מפקיעים פרטיות של אנשים צעירים. למה, למישהו זה בכלל נראה סביר, שבנות (וגם בנים) תתקלחנה במקלחת- בלי וילון? זה לא פינוק בעיני, זו הפרה בטוה של הפרטיות שלהן. והקלות הבלתי נסבלת שדבר (מינורי ככל שהוא נשמע) כזה קורה- משקפת את ההתיחסות ל"אנשים האלה ללא זכויות"- שהם הטירונים החדשים.

 

[גלי®]

מצטערת, בעיני צה"ל הוא לא "הדבר"

הזה! זו בדיוק צורת החשיבה שמביאה להשתמטות משירות צבאי... הסגנון שלו? הדברים שמקובלים שם ? הם בדיוק מראת השתקפות של החברה הישראלית ! צה"ל לא מייבא את המפקדים שלו מזמביה או מכורדיסטן - המפקדים שם הם תוצר של החברה הישראלית, לכן באותה מידה יכולת להתלונן על מערכת החינוך, תנועת נוער, או על התור בסופר... שירות צבאי זה בהחלט לא גדנ"ע והשתמטות מסיבות זניחות כמו פינוק ("נורא קשה שם, צריך לישון עם עוד כמה בנות בחדר ואין את השניצל של אמא..."

) לא מקובל בעיני...

 

[לורליי43]

לא דיברתי על השתמטות

ואין לי מושג מאיפה הבאת את הרעיון הזה. לזכות האדם על גופו, אני לא קוראת פינוק. הטענה שלי היא, שאם התנאים מחייבים משהו מסוים, אז מקובל עלי שצריך להתמודד איתו. אבל לאפשר חדירה גסה לפרטיות, בלי שום סיבה- אלא רק כי מישהו החליט שזה לא ממש חשוב- זו התנהלות שבגללה גם אפשרו לטרטר טירונים. זה ממש לא הפינוק של השניצל או שינה עם עוד כמה בנות.

 

[גלי®]

עם כל הכבוד, כמו שאני רואה את זה

כרגע, בפני בתך (רק שלי אישית, נראה מקריאת שרשור ה"אלרגיה לצבא" שלך בפורום האחר, שהבעיה היא יותר אצלך מאשר אצלה) עומדות כמה אפשרויות "צה"ליות": להשתמט להתגייס ולקבל את העובדה ש"זה מה יש" להתגייס ולנסות לשנות מבפנים לא ברור לי מה אמות המידה שלך להפרדה בין "התנאים מחייבים משהו מסוים" לבין "חדירה גסה לפרטיות", אבל שתהיה לכן המון הצלחה בכל דרך שתבחרו...

 

[לורליי43]

להתגייס ולשנות מבפנים../images/Emo13.gif??

איך זה בדיוק אפשרי? כמו שכתבתי לאש"ש, הסטת את הדיון כלפי הבת שלי (והשתמטות לא עומדת על הפרק), כשהשאלה היתה אלייך כהורה. היתה כאן שאלה של העברת ביקורת על התנהלות צבאית, אבל למה בעצם את מפחדת להעביר בקורת על הפרה הקדושה הזו? לגבי השאלה שלך- אם היא היתה נמצאת בבסיס ארעי, היא היתה מוצאת גם דרך להתקלח במקלחת שדה. יש בסיסי גדנ"עים שבהם ישנים בצריפים (ולא באוהלים) ויש וילון במקלחת, מה זה אומר על העובדה שבבסיס שהיא נמצאת בו, אין? מדובר על בסיס קבע, אולי מישהו סתם לא חשב שזה חשוב...

 

[גלי®]

כן, להתגייס ולשנות מבפנים, בחלקת

האלוהים הקטנה שלך, מה כ"כ לא הגיוני בזה ? האמת ? יש לי יופי של זכרונות מהצבא, מה זה אומר עלי ? שאני מפחדת להעביר ביקורת על הפרה הקדושה ? ממש לא...זה אומר שהייתי במקום נחמד, הכרתי אנשים מעניינים, שירתתי בתפקיד שהרגשתי בו טוב... אז התקלחתי עם עוד 10 בנות (באמת לא זוכרת אם היה שם וילון או לא, אבל אם זה נורא חשוב, אני יכולה להתקשר לשאול את אחת החברות שלי מאז ... ), ראיתי את הבית לעיתים רחוקות למדי, חייתי על אוכל צבאי ו"נשנושי-גזלן" ונהניתי כמעט מכל רגע... אגב: את מכירה אותי מספיק טוב, נראה לך שאני פוחדת להעביר ביקורת על משהו, או מישהו ?

 

[לורליי43]

בדיוק לזה התכוונתי- אין לך בעיה

לשחוט כל פרה קדושה, אבל הצבא הוא משהו שכביכול אסור לגעת בו. זה שלאנשים טוב וכייף בצבא, זה אומר שהם אנשים שיודעים לעשות טוב מהחומרים שהחיים נותנים להם. אבל, זה עדיין לא אומר שהם לא היו עושים יותר, עם חומרים יותר טובים.

 

[גלי®]

מי אמר שאסור לגעת בו ?

 

[לורליי43]

וברור שזו הבעיה שלי, האלרגיה שלי

חשבתי שזה ברור שזו הסיבה ששאלתי מהורה להורה.

 

[אחותו של שקספיר]

איפה אני נגמרת ואיפה הצבא של הילד ?

אני חושבת שרצוי ומוטב מוקדם מאשר מאוחר לעשות הפרדה בין התחושות (או זכרונות) שלך מהצבא , התפיסה שלך את הצבא ואת טיב יחסי המפקדים בו, לבין הילדה שלך. את כותבת "אני עדיין אלרגית" את כותבת " אני יודעת את הסגנון שלו" וגם קוראת לו "הדבר הזה". אין בעיניי פרות קדושות, כולל הצבא, או חובת השירות הצבאי, כמו שאני יודעת להפריד בין החוויות שלי בבית הספר התיכון, להוויה של הילדים שלי-בוודאי שהצבא. הצבא של 2004 שונה מהצבא שלפני 16 שנה שאת מכירה או זוכרת אותו. (לא יכולה לאמר שאני מתלהבת מהשוני דווקא) אבל הוא אינו בדיוק אותו צבא, לא אותם אנשים ולא אותן נורמות התנהגות. אחרי שהצצתי שם בשרשור המצורף, לא נורא שאין וילונות במקלחת הצבאית (למיטב ידיעתי הם מביאים בקטריות ומחלות אחרות...ככה סיפרו לי לפני מיליון שנה בערך, בבית חולים דווקא, כשלא הבנתי למה אין וילון במקלחת של חדר מאושפזים). כן, יכלו גם לדאוג לפרטיות של החיילים/גדנעים אבל לא בטוחה שזו הבעיה המרכזית שלך או שלה. לא עליה יפול דבר. חלק מלהיות הורה, זה לדעת שה"גדולים והחכמים" הם לא תמיד גדולים וחכמים, וכמו שיועצת בית ספר יכולה להיות אישה מטופשת,מנהל החטיבה הצעירה יכול להיות בור ועם הארץ, והמ"כ יכול להיות נוקשה שלא לצורך והמ"פ טיפש. קורה. השאלה מה את עושה עם הידיעה הזו ואיך את נותנת לילדה שלך את הכלים להתמודד גם עם אנשים שאין לה הרבה הערכה אליהם, או מסגרת שהיא לא מקבלת את חלק מהחוקים שלה (חלילה לא את כולם).מערכת שלא מכבדת את רצונותיה או את פרטיותה או כל עניין אחר בה יש פער בינה ובין המערכת הגדולה. ואיפה זו הבעיה שלה איפה הבעיה שלך ואיך מתמודדים עם זה.

 

[לורליי43]

יש כאן כמה דברים שונים

קודם כל וראשית לכל- להיות הורה- זו הסיבה ששאלתי אתכם כהורים

איך אתם מרגישים עם וכלפי הצבא, לא איך הילד מרגיש. איך אתם רואים את הנורמות של הצבא, לא איך הילד רואה. הבת שלי מסתדרת, אני לא דואגת לה, היא אפילו מצאה פתרון מצוין מבחינתה. זה איך אני רואה את הדברים האלה. בניגוד למערכת החינוך- אז הצבא (בדומה לגוף רפואי) יכול גם לגרום למוות של הילד שלי (טפו טפו טפו), או לגרום לו לנכות- בגלל אותה חשיבה בעייתית. יש לי חברה שלבן שלה נדפקו הברכיים והוא השתחרר עם פרופיל מאוד נמוך- בגלל אדישות פושעת של מפקד שלו. אני רואה את סיפור הוילון- "כוילון" לחולאיים אחרים. אז איך אתם כהורים מסתדרים עם זה- זו השאלה?

 

[אחותו של שקספיר]

איך אני כהורה מסתדרת עם הנורמות

ואורח ההתנהגות, פקודות מטומטמות, נוקשות וכו של הצבא? בדיוק כמו בבית ספר. בולעת. הצבא יכול לגרום למוות של הילד שלך, ובית הספר התיכון יכול לגרום לו לנכות ריגשית . נזק יכול להיות פה ושם, ואני בכוונה שמה כל הזמן את נקודות הדמיון למעט עיניין אחד בסיסי- את התיכון אפשר לעזוב, ללכת, להפסיק ללמוד בכלל, לעבור לבית ספר אחר, אפשר לדבר עם המנהל(אפשר לדבר לא בהכרח הוא יקשיב ובטח לא יבין ) אבל בצבא התסכול הגדול של ההורים, אני חושבת אינו ההסכמה או אי ההסכמה עם המערכת אלא חוסר האונים המוחלט שלך כהורה במה שקורה בחיי הילד שלך. ולהורים שהם חולי שליטה כמוני, זהו חוסר אונים נוראי.

 

[לורליי43]

זה מה שקשה בעיני

שהצבא זה משהו שחשוב שיהיה במדינה שלנו, זה גם שרות שחשוב לי שהילדים שלי יתרמו בו. רק שהייתי רוצה להרגיש שיש חשיבה מאחורי מערכת כזו משמעותית. לדעת הבן זוג שלי, הבעיה של המערכת שהיא מנוהלת ברובה בידי אנשים צעירים מדי.

 

[אחותו של שקספיר]

חשיבה ופרופורציות

בוודאי שקיימת חשיבה!!!! בדיוק כמו בבית חולים שציינתי ולא בכדי ,קודם. יש חשיבה, יש מקצוענות, יש נוהלים ,יש תרגולות קבועות, אבל לעיתים שוכחים את הפרט שמגיע לטיפול רפואי, לאישפוז, לבדיקה בחדר מיון אפילו. אותו דבר גם בצבא. הביטוי "אין הגיון בצבא" רחוק ממני, אני חושבת (יודעת) שיש היגיון, הוא לא תמיד ההגיון שלי, הוא לא תמיד מובן לבן שלי, ולעיתים הוא סתם גחמה שרירותית של מפקד . הפרופורציות בצבא מתחדדות בשל חוסר האונים, והתלות בהחלטות המפקדים. אבל השווי לבית חולים -רק החלוק שנפתח מאחור ומגלה את תפארת ישבנו של החולה לעיני כול, ההשכמה המופרעת בשעה 5.30 ללא שום צורך ממשי (כדי לאכול ארוחת בוקר ב07.00 ושיהיה ביקור רופאים ב10.00 ... ) ועוד נהלים שמי שנמצא ב"חוץ" לא מבין את סיבתם ומטרתם. חלקם לנוחות העובדים בבית החולים (באנלוגיה לצבא לצרכי צה"ל) וחלקם סתם נהלים שהתקבעו מזה שנים ואיש לא טורח לשנותם. דווקא הגיל הצעיר של המפקדים, אינו הבעיה, בעיניי. להגיד "הייתי רוצה להרגיש שיש חשיבה .." כאשר ההיכרות האינטימית שלך את הצבא כרגע, היא ממחנה גדנ"ע ומקלחת בשעות הלילה ללא וילון- נראה לי זליגה מפרופורציות קצת.

 

[לורליי43]

שכחת אותי../images/Emo8.gif

המפגשון הקצרצר של היום עם הצבא, שבעוד יומיים אני אומרת לו שלום- לעוד שנתיים, "יושב חזק" על ההיכרות האינטימית שלי האישית עם הצבא. ודווקא אותה הכרות שלי עם הצבא- היא זו שהציפה בי את כל אותן רגשות "חסרות פרופורציה לדברייך". היום אני רואה את הדברים שעברו עלי וקיבלתי אותם אז - כי הייתי צעירה מספיק, ומושפעת בכל אותם רגשות של "אין ברירה וזה המצב"- היום אני רואה אותם בצורה יותר ביקורתית. אותה "תופעת איציק מרדכי"- היא בפרוש תולדה של הגיון צבאי מעוות, של נורמות שהשתרשו בצבא. בדיוק כמו אותם סתם נהלים שהתקבעו מזה שנים ואיש לא טורח לשנותם. הייתי רוצה להרגיש שיש שינוי בסדרי עדיפות וביחס לפרט- לא מבחינת משמעת, או דרישה גבוהה- אלא מבחינת המחשבה שתנאים בסיסיים הם לא לוקסוס. שחייל שמרגיש שהוא לא אפס- יכול לתרום יותר- לא בגלל שניסו לשבור אותו מורלית (כאן אני מתייחסת לטירטורים) ואז ניסו לבנות אותו מחדש (שזו אחת מהתאוריות לטירונות) עם חשיבה צבאית.

 

[אחותו של שקספיר]

מפה התחלתי ארוך וסיפור מהבוקר.

כי את זה זיהיתי מזמן את ההכנסה שלך את עצמך, והזיכרונות שלך מהצבא. אבל את לא מצליחה לעשות הפרדה כנראה בין החוויה הלא נעימה שלך, לבין הביקורת חסרת הבסיס שיש לך לגבי הצבא (מבלי להכיר אפילו חוץ מזכרונות עבר והוויה קלושה של שבוע גדנע). אין לך מושג ירוק על התפיסה היום (לפחות עשור) לגבי מהי טירונות ,מטרתה, "שבירה" של החיילים וכו, ואת מצרפת את התחושות האמונציונליות הוותיקות שלך למידע תלוש וסיסמאתי (נוסח "בניה מחרש") והופכת אותם לתיאוריה. המסוכן מכך-אינו זה שאת חושבת כך אלא שסביר להניח שאת מעבירה חלק או את רוב המסר גם לבת שלך ולה- כנראה יהיה יותר קשה בצבא. ולכן חשוב לי,ואני מתעקשת על הנושא של ההפרדה של התחושות שלך ,החוויות שלך, ואפילו לקט המידע שלך ממנו את נזונה , לבין המציאות של הילדה שלך(שתהיה) והצורך שלך(כם) לתמוך בה בכניסה למערכת שלא בהכרח תהיה יותר נעימה לה. אנקדוטה מהבוקר, לקחתי את הגמדון שלי לבית ספר ,ליד המזכירות נפגשתי עם שתי אמהות שהבנות שלהן התגייסו לפני כחצי שנה, בשיחת הבוקר התברר לי ששתיהן עשו אותו קורס צבאי והוצבו בהתאם. האחת קיטרה "איזה מטומטם הצבא הזה שהציבו אותה בקיריה, וכל יום היא נוסעת לצפון ובחזרה ,מה הבעיה להציב אותה באיזור הבית?" והשנייה ענתה "אז למה שלא תישן בקירייה, או במגורים בבית השיריון?" הראשונה אמרה "נראה לך? היא לא מכירה שם אף אחד, היא תישן שם לבד?" השנייה ענתה "אבל היא לא תהיה לבד, גם הבת שלי ישנה שם " הראשונה אמרה" לא נראה לי שתישן שם בכלל" למי משתי הבנות יותר קל להתמודד עם השירות הצבאי? לינה בבית השיריון אינה אידיאלית, בתפקיד עורפי בטח היה יותר נוח להיות בבית, אבל במציאות של השיבוץ בקיריה- מי מהגישות יותר נכונות?

 

[לורליי43]

אז כנראה שאצלינו זה עובד אחרת../images/Emo13.gif

אנחנו מדברות על הדברים (ולא ברמות שחשפתי כאן), והיא, מקסימה שיודעת מה היא רוצה, הולכת הלאה ופועלת בהתאם למה שמתאים לה בשטח. מה שאני חושפת כאן- זה חלק מה"איוורור" והבדיקה שאני עושה למה שאני מרגישה. כנראה שאין מסרים סמויים שעוברים אליה, והראיה לכך- לה אין שום בעיה, היא מסתדרת, נהנית, לוקחת דברים בפרופורציה שמתאימה לה- היא אפילו דיווחה לי בשעשוע רב- שיש לה תורנות מטבח היום. לא שמעתי ממנה שום קיטור במשך כל השיחות שדיברה איתנו. אז למי מה"בנות" קשה יותר?- לי כנראה

ואני מזכירה, שזה היה הנושא מלכתחילה- איך אני כהורה מרגישה.

 

[גליה12]

רוצה לדעת עם מה לא הסתדרתי

מקלחת עם בלי וילון, חוסר שינה, קטן עלי.... לא הסתדרתי עם הפוליטיקה מאחרי הצבא לא הסתדרתי עם זה שהבן שלי אחרי חודש בצבא נשלח לשלוח על 4 מתנחלים וגבעת עזים- ולסכן את חייו לחינם לא הסתדרתי עם זה שהוא צריך לעמוד במחסומים- ויעזור האל לכל החיילים על הנזק הנפשי שצורה זו של שרות גרמה להם לא רציתי שיעבור את הקו הירוק.... לא הסתדרתי עם דברים שכאלו- ושתקתי לא רציתי ולא רוצה עדיין לגרום לבן שלי התחבטותיות ולהיל עליו את ההתחטויות שלי- כי חשבתי שאעשה לו עוול... האם זה נכון- לא יודעת...