אשמח לשמוע את דעתכם

[zimes]

בי"ס זה דבר אחר? למה?

 

[אירית אבן-חן]

תשאלי את הילדים../images/Emo8.gif

תשאלי ילדי גן אם הם אוהבים ללכת לגן, סביר להניח שתתקלי בתשובה חיובית. נסי לשאול ילדי בי"ס אם הם אוהבים ללכת לבי"ס, רוב הסיכויים שתקבלי פרצוף כזה

. לכן, צריך לקחת בחשבון שיקולים שונים כשילד לא רוצה ללכת לגן, וכשהוא לא רוצה ללכת לביה"ס. הכוונה, להריץ בראש סרטים שונים מה הביא אותו לבקש להשאר בבית ולפעול בהתאם.

 

[zimes]

למה לוקחים הבדל זה כמובן מאיליו?

 

[1smile]

חבל שכך כמו בהרבה מקרים אחרים שנלקח

 

[סמדר *]

תודה לכם ../images/Emo39.gif

בנתיים מדווחים לי מהגן שלא היה עוד מקרה שבו היא נאלצה "ללכת לחדר" כי בכתה סתם. אני דוקא חושבת שיש מיקרים בהם הם בוכים "סתם". רותם (בת 4 ו 8 חודשים) לפעמים רוצה להתפרק או להכעיס אותנו ופשוט בוכה סתם. היא מסוגלת לשבת ולבכות כמעט חצי שעה "מכנסיים מכנסיים" בלי סיבה נראית לעין, לדעתי זו התפרקות במקום בטוח (המשפחה), ולפעמים מאבקי כח איתנו.(אני בדר"כ יודעת להבדיל). לפעמים גם רותם וגם נטע ממש יוזמות בכי ומתחילות לפתח בכי באופן מלאכותי. עכשיו אנחנו כבר יודעים להתמודד עם זה אבל בהתחלה רותם היתה יודעת להוציא אותנו עם בכי משיווי משקל. שלא ישתמע שיש לי בעיה עם ילדות בכייניות

- ממש לא. גם במקרה של הבכי של נטע בגן - היו כנראה שבוע שבועיים שבהם הגננות קצת איבדו שליטה וכמות הבכי בגן עלתה עד שעברה את הסף שהן יכולות לסבול. בנתיים נטע לא הזכירה את החדר ודיווחו לי שהיא לא בוכה והמצב חזר לקדמותו אז אני אעדכן אתכם. גם לי משהו צרם בשיטה של לשלוח אותם למקום אחר להרגע אבל בגלל שאני מעורבת רגשית ונטע "בילתה" שם בעונש בחדר היה לי חשוב לשמוע מכם אייך זה נראה למישהו מהצד. סה"כ אני מאד מרוצה גם מהגן וגם מהגננות וזה בעיקר כי אני רואה את התגובות של נטע מהגן. שוב תודה על האיכפתיות שלכם. אני קוראת כאן המון, בדר"כ לא מגיבה ומשתתפת בצורה סמויה. סמדר.

 

[vered4]

רעיונות של גננות

אצלינו יש גננת ,בגן לגילאי 2-4, שהיה לה מין רעיון כזה, ילד שהתנהג לא יפה, היא הושיבה אותו על "כסא עצוב". הילד שלי (היה בן 3), קצת התכסח עם ילד אחר שהיה חבר טוב שלו, אז הגננת לבקשת הורי הילד, אמרה להם ש"הם לא חברים יותר". אני שמעתי על כך מהילד שלי, לא היה כל ניסיון לדבר איתי. כך שסמדר, אם לגננת יש רעיון אחד "נפלא", יש סיכוי טוב שיש לה עוד כמה.

הגננת שאני מדברת עליה, קיבלה המלצות מצוינות ורק המלצה אחת לא טובה, לאחר המקרה הזה הצטערתי שלא שמתי לב יותר, להמלצה הזו.

 

[אפרת_ח]

למה ההיענות לדרישות ההורים

נחשבת בעינייך לרעיון גרוע כל כך?

 

[vered4]

הדרך גרועה

אני אספר את הסיפור, ושלא ישמע מדבריי שאני חושבת שהבן שלי היה בסדר, למרות שזה היה מקרה ממש יוצא דופן. מה שקרה בגן זה שהם התווכחו והילד שלי דפק לילד השני עם צעצוע במצח והוא נפצע, היה מקרה נוסף שהם אספו קוביות לסלסילה, הבן שלי זרק את הקוביה לסלסילה, היא קפצה מהסלסילה (סיפור אמיתי)ופגעה באותו ילד

אלה המקרים על פיהם נפל דבר (לפי דברי הגננת והילדים). בהחלט מצער, ואני מבינה את ההורים, למרות שאני לא מסכימה איתם. במקרה דווקא הילד שלהם מאוד אהב משחקים אלימים, ובגיל 4 הכיר כל מיני משחקי קווסטים עם הרבה אלימות על בוריים, כאשר ההורים מאוד מאושרים ומעודדים. אבל זה חוצה מעייש´ה... להגיד לילדים "אתם לא חברים יותר"? איזה מסר זה לילדים שכן אוהבים אחד את השני? זו בחירה קלה ולא מקצועית בעיני. אפשר לנסות להפריד בנייהם בצורה יותר דיפלומטית, לעניין אותם במשחק עם ילדים אחרים, לנסות להציע להם משחקים שונים, אפשר להשגיח יותר על מה שקורה בניהם, כיד הדמיון הטובה. חוץ מזה אני חושבת שהיה מקום ליידע אותי ולא שאני אשמע על זה מילד בן 3. במקרה אידיאלי בעיני, הגננת היתה צריכה להגיד להורים שלא יתערבו בדינמיקה של מה שקורה בגן, שיסמכו על השיקול והטיפול שלה, ואם הם לא רוצים שהילדים יפגשו אחה"צ זו בחירה שלהם.

 

[ימימה]

בכי "בלי סיבה"

גם לבת שלי (5.5), כמו שתיארת יש התקפי בכי "בלי סיבה", או שהיא ממש יוזמת ויוצרת מצב של בכי (גם בלי שיתוף הפעולה שלי), ואז היא יכולה לבכות עשרים דקות של בכי חזק ונמשך עם יבבות והכל. אלא שאני לא באמת חושבת שזה בכי "בלי סיבה", גם אם היא לא נראית לעין. למעשה הסיבה האמיתית לזה לדעתי (ובעצם גם את הזכרת את זה, רק לא הגדרת את זה כסיבה) היא איזה שהוא צורך להתפרק, לפרוק מתחים - אולי מהגן, ששם היא תמיד "ילדה טובה", למרות שזה גן מאד מקבל, אולי מדברים אחרים. אני מאד משתדלת לקבל ולהכיל את הבכי שלה. אני מציעה לה חיבוק, או עזרה בלהפסיק את הבכי (לנשום עמוק, לשטוף פנים, לעשות משהו אחר). לפעמים היא רוצה ולפעמים לא. אם הבכי בא מיד אחרי עימות בינינו ואני מרגישה שאני לא יכולה להתמודד איתו כרגע, אני מתרחקת קצת ונותנת לה לבכות - וניגשת כשאני קצת יותר רגועה בעצמי. היא מצידה יודעת שאם היא תיגש אלי ותבקש עזרה - היא תקבל.