אשמח לשמוע את דעתכם

[אירית אבן-חן]

אני לא מספיק מוכשרת לזה../images/Emo132.gif

אבל הייתי מספיק מוכשרת כדי להסביר לבנותי שבי"ס זה לא גן, שישנו חוק חינוך חובה, שהלימודים חשובים לעתידם (לא בגלל החומר אלא בגלל התעודה וביננו גם אקסטרני מכיתה י´ יכול להשיג אותה תוצאה). ושבביה"ס החומר נבנה בהדרגה כמו קומות בבניין. אי אפשר להגיע לקומה האחרונה אם לא התחלת לטפס מהראשונה. ולכן אם מדי פעם מחסירים יום (מדלגים מדרגה) לא נורא, אבל אם מחסירים יותר מדי בסופו של דבר נשארים באותה קומה (כתה). mom&shaked אני חושבת שאת יכולה להרגע. שקד בן שנתיים ואין סיכוי שימי חופש פעם בחודש (מי אמר שהוא רוצה בכלל להחסיר מהגן פעם בחודש? אני לא תומכת בגישה של "לעגן" את החופש כהרגל אלא לתת אותו כשהנשמה דורשת פסק זמן מהשיגרה) יגרמו לו לנשור מביה"ס?. אכן המקרה שהצגת קיצוני. כנראה ששם היתה בעיה בביה"ס שגרמה לילדים לא לרצות להגיע (כשאני לא הייתי מכינה שיעורי בית והיתה לי הרגשה שהמורה עומדת לתפוס אותי הייתי מפתחת כאבי בטן מדומים.) יש לי הרגשה שאת אמא מאד רגישה ואם תתקלי במקרים כאלו בעתיד תדעי למצא את הסיבה ולפתור את הבעיה (שוב, למה לרתום את העגלה לפני הסוסים?)

 

[לאה_מ]

יש לי בעיה עם מה שאת אומרת, אירית.

לדעתי הלימודים חשובים בדיוק בגלל החומר. אני ממש לא רואה סיבה להכריח את הילדים שלי לבזבז 12 שנים מחייהם הצעירים על משהו שבכלל לא מעניין אותם. או קיי, אם אגיע למסקנה שבית הספר היא המסגרת המיטבית עבורם, יתכן שאומר שאם הסך הכל הוא טוב, כדאי "לסבול" כמה דברים פחות מעניינים בשביל אותו סך הכל, אבל אני חושבת שלומר שהלימודים חשובים לא בגלל החומר אלא בגלל התעודה זו טעות. זה לא רק שהתעודה לא כל כך חשובה (ציינת את האפשרות להשלים בלימודים אקסטרניים, ויש עוד אפשרויות, כמו ללמוד באוניברסיטה הפתוחה או במוסד אחר שלא דורש תעודת בגרות, או לא ללמוד לתואר אקדמי...

). אלא שעצם המחשבה שאני אומר לילדים שלי שהם חייבים ללכת לבית הספר - למה? אני זוכרת (לפחות משנותי בתיכון), שהלכתי בשמחה לבית הספר, מכל מיני סיבות - שמחתי לפגוש את החברים, נהנתי מהכוורת החברתית שהיתה שם, רוב מקצועות הלימוד היו מעניינים בעיני, ואפילו היו לי כמה מורים שאהבתי. אם לא היו סיבות טובות כאלה, אני לא יודעת אם הייתי יכולה להכריח את עצמי ללכת לבית הספר. ועל אחת כמה וכמה כשאני חושבת על הילדים שלי. אני רוצה בשבילם את הטוב ביותר, והטוב ביותר הוא ודאי לא חובה ללכת מדי יום למקום שכל מה שיצא להם ממנו זו תעודה...

 

[נעה גל]

הנה משהו בנושא שהופיע בעיתון של יום

רביעי 26.12.01, ידיעות האחרונות, מוסף 24 שעות, "מקום טוב באמצע" מאת משה רונן: כך הפסדנו לרומנים מדד החינוך, אחד ממרכיבי מדד ההתפתחות האנושית, ממקם את ישראל במקום 38, רחוק מאוד מהצמרת העולמית. את המקום הראשון תופסות יחדיו שבדיה, הולנד ובריטניה, וארצות הברית ממוקמת במקום השמיני. אבל, אם בעולם מקומנו אינו טוב במיוחד, הרי שבמזרח התיכון אנחנו מובילים. ירדן נמצאת במקום 92 במדד החינוך, איראן במקום ה-98, סוריה במקום ה-112 ומצרים במקום ה-121. [והערה שלי: אמא שלי היתה אומרת לי על זה "מה איכפת לי כמה אחרים קיבלו"] כאשר בודקים את השגי התלמידים, מצבנו עגום עוד יותר. מחקר שדרור ואיפרגן מצטטים בדק את הישיג תלמידי כיתות ח´ במתמטיקה. נבדקו רק 38 מדינות - ובינהן הגיעו תלמידי ידשראל למקום ה-28, הרבה מתחת לממוצע. תלמידי ארה"ב הגיעו באותו מחקר למקום ה-19, ותלמידי אנגליה למקום ה-20. לפני תלמיד ישראל מופיעים בטבלה תלמידי איטליה, קפריסין, רומניה ותאילנד. הישגים נמוכים יותר במתמטיקה מתלמידי ישראל השגיו התלמידים בתונסיה, מקדוניה, ירדן ואיראן. החוקים מציינים נתון מדאיג עוד יותר: הישגי התלמידים הישראלים הידרדרו בעקביות משנת 1993 ועד 1999. בשנת 1995 הייתה ישראל במקום 16 מתוך 26 מדינות שנבדקו באותה שנה. בשנת 1999 היא הגיעה למקום ה-20 מבין אותן מדינות. עצוב, לא?

 

[לאה_מ]

ועוד יותר עצוב

משום שלמיטב ידיעתי, תקציב החינוך בישראל הוא בהחלט גבוה באופן יחסי, אלא שהוא מבוזבז בחלקו הדי משמעותי על מנגנון בירוקרטי מנופח, במדינה שמבחינת הגודל והאפשרויות הטכנולוגיות (לרבות בתחום התקשורת) אין שום סיבה שתחולק למחוזות ולא תנוהל ממשרד מרכזי אחד, במקום להשקיע בשיפור המורים (כולל שיפור התגמול למורים, כמובן), הפחתת מספר התלמידים בכתה, שיפור מבני בתי הספר ועזרי הלמידה, פיתוח תכניות לימודים חדשות וכיוצ"ב - דברים שעניינים באמת חינוך (ולא בירוקרטיה חינוכית).

 

[נעה גל]

מכל החומר שהצלחתי לקרוא ולאסוף

בנוגע לחינוך בארץ ובעולם, יש לי בראש איך צריך להראות בית הספר העתידי ומצאתי סיכום נחמד של הרעיון (הגאוני שלי, שמתברר שכבר חשבו עליו לפני...)בספר "מדריך למאה ה- 21" שכתב ד"ר אשר עידן, בהוצאת דיונון. הוא הכניס גם את הטבלה הזו לאתר שלו, והנה קישור אליה. בכל מקרה, אני חושבת שמעבר להקצאת תקציבים לדברים שאת ציינת, לאה, צריך גם לשנות מן היסוד את ההכשרה שמקבל המורה. מורה צריך להפוך להיות מלווה, מדריך, תומך, מכוון, ולא "מכונה" שפולטת חומר שהילדים צריכים לקלוט (גם לפלוט ולקבל על זה בסוף תעודה). ברגע, שישנו את סוג ההכשרה של המורים, אני מקווה שאנשים אחרים יגיעו לבתי הספר (היום אנשים רוצים להיות "מדריכים" הולכים לעבוד בפנימיות). בכלל, ברגע שישנו את תוכן תפקיד המורה, יוכל גם להשתנות מבנה בית הספר באופן כזה שיתאים ליותר ילדים. יותר לא תהיה חשיבות להגעה לבית ספר בשעה מסוימת, ולמקום מסוים.

 

[mom&shaked]

נעה הנתונים שהצגת כאן כל כך עצובים

לא היה לי מושג שמצבנו כל כך עגום... ומה הפיתרון? אנחנו יושבות מול המחשב ו"מדברות" על זה, אבל חוץ מזה לא עושות כלום! איך ניתן להסביר את ההידרדרות שחלה בשנים האחרונות? יתכן שיש קשר הדוק לגל האלימות והטרור שהתגבר בשנים האחרונות? בסך הכל המורים (שאף פעם לא היו מי יודע מה) נשארו אותו דבר.

 

[נעה גל]

אני לא חושבת שזה קשור רק למצב

הבטחוני. יש לי הרגשה (לחלוטין לא מבוססת) שזה קשור לעובדה שהילדים של היום הם לא אותם ילדים של פעם. פעם כל המידע שהיינו מקבלים הגיע מבית ספר, מספרים שקראנו, מההורים, ומהדבורה מאיה בטלוויזיה

. כשנכנסו המחשבים לחיים שלנו, חלק מאיתנו התקדם יחד איתם, אבל רבים נשארו מאחור ולא מתעסקים עם המחשב מעבר לתוכנות הבסיסיות, אם בכלל. היום ילדים הם "עם" שהשינוי והמידע העצום שזורם מכל מקום הוא הדבר הכי קבוע שיש. אורן בת חמש והיא כבר גולשת באינטרנט, והיא יכולה להסביר לך בדיוק מה זה פורום ומה זו קהילה, ואם היא רוצה לדעת על משהו, היא מבקשת שאני אחפש איתה ברשת. כמויות המידע שזורם מהטלוויזיה הן עצומות. בכלל לא בקנה המידה שאנחנו מכירים מעצמנו. ומה קרה במערכת החינוך בשנים האחרונות? כלום. הילדים התקדמו הלאה, אבל, השיטה לא. ויש פער בין הצרכים של הילדים והיכולות שלהם, לבין מה שמערכת החינוך, במבנה הנוכחי שלה, מסוגלת לתת. זה פשוט לא רלוונטי יותר. מתי ואיך זה ישתנה? זה ישתנה כאשר ההורים יחליטו שהגיעו מים עד נפש ויקחו לידיים שלהם את ענין החינוך (לאוו דווקא חינוך ביתי). מתי זה יקרה? השמועות (בספרים שקראתי) אומרות שזה יתרחש כאשר כולנו נעבוד פחות שעות בשבוע. ואז ישאר לנו זמן חופשי. וכשיהיה לנו יותר זמן חופשי, נתחיל עם לחשוב, לבדוק, וכנראה (כך אומרים) נגיע גם להחלטה שזה נושא שצריך לקחת אותו בידיים שלנו.

 

[1smile]

לאה, אני אחלק את תשובתי לשניים

א. אשרייך וטוב לך שכך הרגשת עם לימודייך, אך לפי דעתי רוב התלמידים אינם מרגישים כך. רוב המקצועות אינם משמשים אותנו בבגרותנו וגם רוב התלמידים שלומדים בבתי"ס מקצוע מסויים ומקבלים תעודת בגרות לבסוף לא עובדים במקצוע שרכשו אלא ממשיכים הלאה ללימודים והשתלמויות מקצועיות אחרות. אני רוצה להבהיר אין לי שום בעיה עם לימוד חומר שלא נדרש לחיי היום יום אלא להרחבת אופקים והשכלה כללית אבל המקצועות נלמדים בצורה יבשה שנקלטת אצל מהירי המחשבה (אני מנחשת שאת מאלו) אך עוברת מעל לראשם של האחרים שבהדרגה מאבדים עניין וצפים עם החומר והשיגרה 12 שנים מדקלמים אותו בע"פ למבחנים מבלי להבין אותו ממש כדי לעבור את 12 השנים ולקבל תעודה. ישנם תלמידים חלשים עוד יותר שמתקשים לשנן וללמוד בע"פ והם הולכים לאיבוד ובהדרגה מקבלים על עצמם את התוית וכלל לא מנסים להבין את הנאמר בכתה אלא רק מעבירים את הזמן והשנים. עצוב אבל זוהי המציאות. מה שהייתי רוצה שיהיה - לימוד חוויתי שיעניין וירתק את התלמידים ויסחוף גם את אלו שלא מסוגלים ללמוד בצורה שבלונית ורובוטית. לימוד כזה לדעתי מבטיח רצון אמיתי להגיע לביה"ס וסיכויים טובים יותר לאלא שפחות "מבריקים" . עד היום לא נתקלתי באף בי"ס שתואם להגדרה הזו. לימוד חוויתי ניתן ליישום גם במקצועות היבשים ביותר שתעלו על דעתכם אבל מה, הוא דורש הרבה מעבר לידע ש1+1=2 ותעודה. צורת לימוד שכזאת מחייבת השקעת זמן רב יותר, מחשבה, יצירתיות ואכפתיות מן המורה עד כדי כך שיהיה מוכן להשקיע בתלמידיו כאילו היו ילדיו. אגב, לסוג חינוך שכזה אני מוכשרת ואף עושה זאת אך רק עד גילאי 4. כדי להמשיך הלאה צריך לשנות את כל השיטה. אני משנה רק מה שאני מסוגלת בתחום המצומצם שלי במסגרת החוגים שאני מעבירה בגני הילדים

 

[לאה_מ]

אין "מקצועות יבשים" יש רק צורות

לימוד משעממות. אני יכולה לתת דוגמא משני מקצועות שנחשבים "הפוכים" - עומר רשום לחוג מתמטיקה בהתכתבות של מכון ויצמן. בפעם הראשונה שקיבלנו שאלון שלהם, התחוור לי באופן הברור ביותר, שגם בכתה ג´ אפשר ללמוד מתמטיקה בכיף ובצורה חכמה ומאתגרת. מקצוע שני - תורה. אני מסתכלת לפעמים על שעורי הבית שיש לעומר בתורה. מה אגיד לכם - לא חייבים לעשות חוברת עבודה של 85 עמודים. אפשר לעשות חוברת של 10 או 15 עמודים, ולשאול רק את השאלות המעניינות. להשלים מילים בפסוקים זה משעמם בכל דרך שמסתכלים על זה, וגם לא ממש תורם ללימוד החומר, כי אם המטרה היא שהתלמידים יקראו את הפרק, הם יאלצו לעשות זאת גם על מנת לענות על שאלה מעניינת, לא רק אם יתנו להם להעתיק מילים. מצד שני, אם יתנו להם לענות על שאלה מעניינת, סביר להניח שהם יקראו את הפרק בתשומת לב. אם כל מה שנדרש מהם זה להשלים את המילים החסרות בפסוקים, הם יקראו בלי ממש לשים לב, רק יחפשו את הפסוק הרלוונטי. אז מה יצא לנו מזה? ואומר עוד משהו. אני קצת מתעניינת בזה עכשיו, משום שאני עושה חשבון נפש לגבי המסגרת החינוכית של ילדי, ואני חייבת לומר, שעד כה לא גיליתי מקום שממש מוצא חן בעיני. לא גיליתי מקום שנותן לילדים את החופש ללמוד, את החופש לחקור, להיות סקרנים. אז האם בגלל שזה המצב הקיים עלינו להרים ידיים ולומר שזה מה שיש אז שילמדו במקום כזה? זה מה שאני רוצה עבור ילדי? בינוניות???

 

[mom&shaked]

לאה יש לי בעיה עם דבריך

לדעתי בית הספר חשוב גם בגלל החומר וגם בגלל התעודה! בחברה של היום התעודה חשובה מאוד ככל שיהיו לך יותר תעודות סיכוייך להתקבל לעבודה גבוהים יותר (לא אני המצאתי את זה) מדובר בתכתיבים של החברה המודרנית במדינות מתקדמות בעולם, בתשעים אחוז מהמקרים המעסיק הפוטנציאלי שלך בודק את התעודות שלך לפני שהוא בודק את הכישורים שלך. אני לא יודעת אם ניסית פעם ללמוד דרך האוניברסיטה הפתוחה, אבל בלי הבסיס של 12 שנות לימוד קשה מאוד להתמודד עם החומר הנלמד ואני לא בטוחה אבל אני חושבת שחלק מתנאי הקבלה שלהם זה 12 שנות לימוד מכאן שמה שאירית כתבה על החשיבות של התעודה נכון. אני גם מסכימה מאוד עם אירית לגבי המציאות העצובה של התלמידים החלשים שהולכים לאיבוד בדרך כלל ומעבירים את השנים כאשר רוב הזמן הם רק מחממים את הכיסא בגלל שאין מורים מרתקים וסוחפים שבאמת איכפת להם מהתלמידים, אלא מורים משעממים שאיכפת להם רק מעצמם, שיספיקו להעביר את החומר עד סוף שנה ושהתלמידים החלשים יפסיקו לעכב אותם. כואב מאוד אבל זאת המצאיות.

 

[יונת ש.]

לגבי תעודה ואוניברסיטה

לגבי תעודה: מעסיקים מסתכלים על תעודות בעיקר כשאין נסיון מקצועי. כשיש נסיון מקצועי אז לרוב ההשכלה הפורמלית פחות חשובה להם. את הנסיון המקצועי הזה אפשר לרכוש, למשל, ע"י עבודה בחינם או בשכר נמוך במקום 3-4 שנים באוניברסיטה (וזה אפילו יוצא יותר זול). יש יחסית מעט מקצועות בהם תעודה היא הכרחית (עריכת דין, רפואה, והנדסה בתחומי הבנין). לגבי לימודים באוניברסיטה: אני מכירה לא מעט אנשים שלמדו באוניברסיטה ללא תעודת בגרות. באוניברסיטה הפתוחה דורשים באופן רשמי 9 שנות לימוד, אבל מעשית הם מוכנים להתגמש. חומר הלימוד לא מסתמך על ידע של כל מה שנלמד בבי"ס, כי ממילא רוב האנשים שוכחים את זה ברגע שהם יוצאים מבי"ס.

 

[לאה_מ]

אני רוצה לספר לכן על שיחה מאד

מעניינת שהיתה לי אתמול עם חברה. זו חברת ילדות שלי, אנחנו חברות מאד טובות מגיל אפס. היא עצמה היתה מורה מספר שנים, והיום עובדת כספרנית בבית ספר. השיחה התחילה מקיטורים שלי על בית הספר של עומר, והתפתחה לשיחה על עצמנו. חברתי סיפרה לי, שהיא זוכרת את שש שנותיה בתיכון כסיוט. היא סיפרה שבכיתה ז´ ו-ח´ היא היתה בוכה כל יום בבית הספר. בוכה ממש. היא לא יודעת היום לומר למה, אבל היא זוכרת שבכתה מדי יום. יום אחד, כשהיתה בכתה ח´, היועצת הזמינה אותה לשיחה, נתנה לה "יחס אישי" לדבריה, ומאותו יום פסק הבכי (גם זה היא לא יודעת למה. היא משערת שהעובדה שמישהו בבית הספר התייחס אליה באופן אישי גרמה לה להרגיש אחרת). אבל גם בשנים הבאות, עד סוף כתה י"ב, למרות שלא בכתה בבית הספר, היא זוכרת את בית הספר כסיוט מתמשך. לדבריה, לא היה אף שעור שהיא אהבה, כל השעורים היא היתה יושבת בכתה, מסתכלת על החלון, וחושבת איזה כיף למי שבחוץ, ולמה היא צריכה להיות בכתה, וכמה זה נורא שהיא צריכה ללכת כל יום לבית הספר. כך זה היה שש שנים. ועכשיו, כשאני מספרת לה על התסכולים שלי מבית הספר של עומר, היא אומרת לי שזו המערכת, שאני תמימה אם אני מצפה לדבר אחר, שזה מה שיש, שעומר לומד בבית ספר טוב, שצריך להתמודד עם זה. ואני שואלת - זה באמת מה שאני רוצה? להתמודד עם זה? לשלוח את הילד שלי כל יום למקום שאני חושבת שלא רק שאינו מועיל לו אלא אולי אפילו מזיק לו, רק בגלל ש"ככה זה במערכת"? רק בגלל שאני תמימה שאני רוצה דברים אחרים עבור הילדים שלי????? אין לי תשובה על זה, עדיין לא הגעתי למסקנה, אבל אני בטוחה בדבר אחד - התעודה כשלעצמה היא אולי שיקול, אבל רק שיקול אחד בתוך מערכת שלמה של שיקולים, ונכון לעכשיו השיקולים האחרים נראים לי חשובים יותר.

 

[mom&shaked]

יונת, הלוואי וכל מה שכתבת היה קיים

גם במציאות. אני יכולה לספר לך מנסיוני האישי שבמקצוע שלי למשל (והוא לא בין אלה שציינת) לא רק שהתעודה חשובה אלא שבודקים מאיפה התעודה, אם חלילה התעודה ממוסד פחות מוכר או פחות שווה הרבה מאוד מהמעסיקים אפילו לא טורחים להזמין לראיון ולא משנה נסיון עתיר שנים את העובדה המצערת הזאת. אני מכירה הרבה מעסיקים שמראיינים ובישבילם כל המרבה בתעודות הרי זה משובח. דוגמא מאוד קטנה קחי שני מועמדים לעבודה עם אותם נתונים פחות או יותר אותו נסיון, אבל לאחד יש תעודות ולשני אין, את מי את חושבת שהמעסיק הממוצע יעדיף? לצערינו הרב המציאות מכתיבה דברים אחרים הלוואי וזה היה אחרת.

 

[יונת ש.]

זה לא עניין של כשרון

מה שחשוב יותר זה המחוייבות והנכונות להשקעה. אני בטוחה שלהורה הממוצע יהיו הישגים חינוכיים טובים יותר מאשר למורה הממוצע.

 

[mom&shaked]

מה ההגדרה שלך ל "הורה ממוצע"?

 

[יונת ש.]

לא צריך להגדיר – מספיק להסתכל

ואז רואים ש: למורה הממוצע יש 20-40 תלמידים בכתה, בעוד שלהורה הממוצע יש 1-5 ילדים. המורה הממוצע מלווה את תלמידיו במשך שנה-שנתיים, לפעמים שלוש, בעוד שההורה הממוצע מכיר את ילדיו כל חייהם. למורה הממוצע יש עד 5 שעות ביום ללמד (או פחות), בעוד שלהורה הממוצע (בחינוך ביתי) יש את כל הזמן שבעולם. המורה הממוצע כפוף לתוכנית הלימודים וללוח הזמנים של משרד החינוך, בעוד שההורה הממוצע יכול להתאים את חומר הלימוד להעדפות שלו ושל ילדיו ואת קצב הלימודים לקצב ההתפתחות שלהם בכל תחום. המורה הממוצע נדרש ללמד את כל התלמידים ביחד, פחות או יותר באותו אופן, בעוד שההורה הממוצע חופשי לעזור לכל ילד ללמוד לפי סגנונות הלמידה הפרטיים שלו. המורה הממוצע מלמד בגלל השכר, אולי גישה מקצועית, ואולי הנאה מהוראה. ההורה הממוצע עוזר לילדיו ללמוד מתוך אהבה, אחריות הורית, והנאה מאושרם. (והרשימה ממשיכה עוד ועוד) אולי אני אקצין את זה ואחזור על משהו שאמרו לי כמה וכמה מורים: אם ההורים (שלא בחינוך ביתי) לא דואגים לעזור לילדיהם ללמוד, אי אפשר לצפות מבי"ס שיעשה בשבילם את כל העבודה. במלים אחרות, גם אם הילדים כן הולכים לבי"ס, עדיין להורים יש עמדה טובה יותר לעזור להם ללמוד מאשר למורים.

 

[mom&shaked]

יונת, אני מסכימה עם כל מה שכתבת

אבל מה עם חומר הלימוד? מי אמר שלהורה הממוצע יש את היכולת להעביר לילדיו את החומר המקצועי הנלמד בבתי ספר?

 

[יונת ש.]

זה לא כל כך קשה

אם ילד מסוגל ללמוד את זה, הורה מבוגר בטח שמסוגל. חוץ מזה, לא חייבים לדעת כל דבר לפניהם - הרבה פעמים יותר יעיל ללמוד את הדברים יחד איתם. מעבר לזה, יש אנשים נוספים שיכולים לעזור לילד ללמוד. למשל, חלק מההורים בחינוך ביתי לוקחים מישהו חיצוני שידבר עם הילדים אנגלית. ודבר אחרון, לא כל מה שלומדים בבי"ס יש סיבה ללמוד גם למי שלא כפוף לתוכנית הלימודים של משרד החינוך. בכל אופן, המודל שלי ללמידה, לא כולל "העברת חומר" מהמורה לתלמיד כמו ששופכים מים מקומקום לכוס. לדעתי למידה היא יצירת מבנים מנטליים אצל הלומד, ורק הוא מסוגל ליצור אותם לעצמו. אני יכולה לנסות לעזור לו, לספק לו גירויים שיבחן מולם את המבנים המנטליים שלו, אבל לא להעביר לו את המבנים שיש אצלי. לכן בכל מקרה מבחינתי אין "העברת חומר", אלא רק חשיפה למידע ולשאלות.

 

[נעה גל]

וזה גם מה שצריך , לדעתי, בית ספר.

השיטה הזו (אם לפשט אותה לדרגה הבסיסית ביותר, הכוונה היא לשמור ולעורר את הסקרנות של הילדים) מאפשרת לילד לחקור כל נושא שבעולם. היא נותנת לו כלים להמשיך הלאה. הנחת הבסיס של השיטה הזו היא שילדים מעונינים ללמוד. זו לא ההנחה של בתי הספר. בתי הספר יוצאים מתוך הנחה שתלמידים לא רוצים ללמוד. ולצערי זו נבואה שמגשימה את עצמה.

 

[לאה_מ]

קשה לי מאד להאמין, שהגורם לנשירה

מבית הספר הוא הסכמת ההורים לעשות מדי פעם יום חופש. אני חושבת, שבחוסר רצון או חוסר יכולת של ילד להסתגל למסגרת הבית ספרית יש הרבה הרבה יותר מעבר לחשק לעשות יום חופש אחת לכמה זמן. ועוד דבר - אני ממש לא חושבת, שאם ההורים של אותם ילדים היו מכריחים אותם ללכת לבית הספר מדי יום, זה מה שהיה גורם להם להשאר במסגרת ולסיים 12 שנות לימוד (בצורה אפקטיבית, אני מתכוונת).