אשמח לשמוע את דעתכם
הבת הצעירה שלי היא בת שנתיים וחצי ונמצאת בגן של 17 ילדים בני שנתיים עד שלוש. אנחנו גרים במקום קטן ולדעתי הילדים זוכים בגן ליחס חם מעבר למקובל בגנים. לדברי הגננות בזמן האחרון היו ילדים שבכו יותר מדי, בעיקר בגלל תחרות על תשומת לב של אחת הגננות. (מי ישב עליה עכשיו וכד´). היו כמה ילדים ובינהם הבת שלי שמאד אוהבים ומאד נקשרו לגננת וכנראה בכו על זה מעבר למקובל. (אם הבנתי נכון מהתאורים של הגננות). במסגרת קורס של מכון אדלר שאנחנו עוברים עכשיו, ומשתתפת בו גם אחת הגננות בגן דיברנו על תגובות לבכי. הכוונה לא לבכי שנובע מצורך מסויים או כאב אלא מבכי של ילדים שע"י הבכי מרגישים שייכים ושכך הם יכולים להשיג דברים בבית. שוחחנו כמובן על המשפחה ולא על גני ילדים. המנחה הדגישה שאסור לקחת מילד את הזכות לבכות ואת הזכות להיות לא מרוצה אבל מותר להגיד לילד שאנחנו מבינים את זה שהוא לא מרוצה כרגע והוא יכול לבכות אבל זה לא נעים לנו שהוא בוכה לידנו אז שיבכה בחדר וכשירגע יחזור או שאנחנו יכולים לעבור מקום אם לא נעים לנו הבכי. בעיקבות השיחה, הגננות בגן החליטו ליישם מה שלמדנו והחליטו שכשהילדים בוכים על תשומת לב הגננת או שהם בוכים "סתם" שולחים אותם לחדר אחר (שנמצא מאד מאד קרוב לחדר הראשי בגן ובו הם גם ישנים) להרגע ואחרי שהם נרגעים הם רשאים לחזור להיות עם כל הילדים. הבת שלי כבר היתה בחדר הזה ומאז הגננות מדווחות שיש שיפור והיא לא בוכה כמו קודם. (הן מציינות שהיתה לה תקופה לאחרונה שהיתה בוכה הרבה יחסית). היא סיפרה לי שהיא בכתה בגן והלכה לחדר. והיא גם אומרת לי לאחרונה משפטים כמו "לא צועקים ולא בוכים" וגם "לא בוכים לידי". כלומר, זה מעסיק אותה השינוי הזה בגן. בהקשר הזה היא אמרה לי אתמול מיד אחרי שסיפרה לי שהיתה בחדר שהיא לא רוצה ללכת לגן - וזו ילדה שמהיום הראשון התאהבה בגן הזה ומאד מאד אוהבת ללכת לשם. מצד אחד נראה לי שהילדים בגן מרגישים בו כל כך בנוח וכל כך חופשיים שהם מרשים לעצמם קצת להיות מפונקים וחסרים להם קצת גבולות (בנושאים מסויימים).מצד שני אני לא רוצה שתהיה לנטע הרגשה שמקבלים אותה בגן רק אם היא לא בוכה. אני גם לא יודעת אייך היא מרגישה כשהיא צריכה לשבת בחדר להרגע כי היא בוכה. היא עדיין בגיל שיכולת ההבעה בע"פ די מוגבלת (אם כי משתפרת מיום ליום) בקיצור, אשמח לשמוע אייך זה נשמע מהצד.
הבת הצעירה שלי היא בת שנתיים וחצי ונמצאת בגן של 17 ילדים בני שנתיים עד שלוש. אנחנו גרים במקום קטן ולדעתי הילדים זוכים בגן ליחס חם מעבר למקובל בגנים. לדברי הגננות בזמן האחרון היו ילדים שבכו יותר מדי, בעיקר בגלל תחרות על תשומת לב של אחת הגננות. (מי ישב עליה עכשיו וכד´). היו כמה ילדים ובינהם הבת שלי שמאד אוהבים ומאד נקשרו לגננת וכנראה בכו על זה מעבר למקובל. (אם הבנתי נכון מהתאורים של הגננות). במסגרת קורס של מכון אדלר שאנחנו עוברים עכשיו, ומשתתפת בו גם אחת הגננות בגן דיברנו על תגובות לבכי. הכוונה לא לבכי שנובע מצורך מסויים או כאב אלא מבכי של ילדים שע"י הבכי מרגישים שייכים ושכך הם יכולים להשיג דברים בבית. שוחחנו כמובן על המשפחה ולא על גני ילדים. המנחה הדגישה שאסור לקחת מילד את הזכות לבכות ואת הזכות להיות לא מרוצה אבל מותר להגיד לילד שאנחנו מבינים את זה שהוא לא מרוצה כרגע והוא יכול לבכות אבל זה לא נעים לנו שהוא בוכה לידנו אז שיבכה בחדר וכשירגע יחזור או שאנחנו יכולים לעבור מקום אם לא נעים לנו הבכי. בעיקבות השיחה, הגננות בגן החליטו ליישם מה שלמדנו והחליטו שכשהילדים בוכים על תשומת לב הגננת או שהם בוכים "סתם" שולחים אותם לחדר אחר (שנמצא מאד מאד קרוב לחדר הראשי בגן ובו הם גם ישנים) להרגע ואחרי שהם נרגעים הם רשאים לחזור להיות עם כל הילדים. הבת שלי כבר היתה בחדר הזה ומאז הגננות מדווחות שיש שיפור והיא לא בוכה כמו קודם. (הן מציינות שהיתה לה תקופה לאחרונה שהיתה בוכה הרבה יחסית). היא סיפרה לי שהיא בכתה בגן והלכה לחדר. והיא גם אומרת לי לאחרונה משפטים כמו "לא צועקים ולא בוכים" וגם "לא בוכים לידי". כלומר, זה מעסיק אותה השינוי הזה בגן. בהקשר הזה היא אמרה לי אתמול מיד אחרי שסיפרה לי שהיתה בחדר שהיא לא רוצה ללכת לגן - וזו ילדה שמהיום הראשון התאהבה בגן הזה ומאד מאד אוהבת ללכת לשם. מצד אחד נראה לי שהילדים בגן מרגישים בו כל כך בנוח וכל כך חופשיים שהם מרשים לעצמם קצת להיות מפונקים וחסרים להם קצת גבולות (בנושאים מסויימים).מצד שני אני לא רוצה שתהיה לנטע הרגשה שמקבלים אותה בגן רק אם היא לא בוכה. אני גם לא יודעת אייך היא מרגישה כשהיא צריכה לשבת בחדר להרגע כי היא בוכה. היא עדיין בגיל שיכולת ההבעה בע"פ די מוגבלת (אם כי משתפרת מיום ליום) בקיצור, אשמח לשמוע אייך זה נשמע מהצד.