אשכול שאלות שונות

[trilliane]

אה, לכך התכוונת?

כן, מן הסתם דרך האנגלית; המקור בלטינית.

 

[Common Denominator]

 

[Common Denominator]

האם הפועל "יכל" הוא אכן פועל שגוי?

בזכות מתקן השגיאות של וורד, לראשונה נחשפתי היום לכך שככל הנראה* "יכל" הוא בעצם פועל שגוי ומוטעה. האם הצורה של השורש יכ"ל בבניין הקל היא "יכול" גם בעבר וגם בהווה, כפי צורת הבינוני?
אם כן מה הסיבה? אם הוא מגזרת השלמים מדוע הוא יוצא דופן בהתנהגות שלו בין שאר השורשים בגזרה זו?

 

[trilliane]

אכן. הנטייה של יכול בעבר היא יָכֹל, בכתיב מלא: יכול (מבלבל)

לכן רבים כותבים "היה יכול" או "יכול היה" (כלומר משתמשים בפועל העזר "היה" + צורת בינוני) כדי להדגיש שמדובר בזמן עבר.
&nbsp
ראה הסבר מפורט על הפועל ועל נטיותיו באתר האקדמיה ללשון:
http://hebrew-academy.org.il/2011/12/06/יכול-בעבר/

 

[Common Denominator]

תודה. קראתי

את הדברים המופיעים באתר האקדמיה, תודות להפניה שלך.
עם זאת, שם לא מצוין מדוע השורש הזה חריג בגזרת השלמים בבניין הקל. האם זה מכיון שזו פשוט עובדה קיימת בתנ"ך, או מכיון שיש הבדל בין גזרת השורש הזה לגזרות שורשים אחרים?

בדף אתר האקדמיה שאליו הפנית פשוט כתוב כך: "הפועל יָכֹל שייך לקבוצה קטנה של פעלים בבניין קל שהתנועה בע' הפועל שבהם היא חולם (משקל פָּעֹל)." כתוב את מה שאנחנו יודעים שהוא יוצא דופן, אבל אין הסבר למה. ייתכנו שתי סיבות: א. אין הסבר ידוע. ב. יש הסבר ידוע, אבל האקדמיה לא ראתה צורך לכתוב אותו.

 

[trilliane]

למה דווקא השורש הזה? כי ככה זה בעברית...

במידה דומה אתה יכול לשאול למה המשמעות הזאת מיוצגת דווקא ע"י האותיות י-כ-ל ולא ע"י שלוש אותיות אחרות. ברמה הנמוכה של השפה יש הרבה שרירותיות, הרי אין קשר איקוני בין המסמן (המילה) למסומן (מה שהיא מייצגת). לכן זו מערכת של סימנים מוסכמים.

בניין קל הוא הבניין המגוון ביותר מבחינת צורות נטיותיו ויש לו שלושה משקלי בינוני פעיל:
פּוֹעֵל (הנפוץ ביותר), פָּעֵל (בעיקר מצבים), פָּעוֹל (דנן)
ונוסף להם בינוני סביל פנימי: פָּעוּל.
גם בזמן עתיד (ובציווי התואם) יש לו שתי צורות (בשונה מיתר הבניינים): יִפְעַל ויִפְעֹל.
כידוע, בבניינים האחרים זה אינו המצב הרגיל (בגזרת השלמים, ללא השפעת אותיות "בעייתיות").

גם בערבית יש לבניין הראשון (فَعَلَ פַעַלַ, המקביל לפעל שלנו) שלוש תנועות אפשריות בעי"ן הפועל.

אולי הפועל "יכול" שונה כי הוא פועל שונה במהותו (לא מביע פעולה ואפילו לא בדיוק מצב אלא פוטנציאל / אפשרות / היתכנות / כשירות – כלומר יכולת). מאפיין של חריגים בשפה (באופן כללי, בכל שפה) – הם שורדים בעיקר במילים נפוצות. ככל שהמילה יותר יום-יומית ושגורה הסיכוי שהחריג ישתמר (ולא יטעו בו) גדל. ייתכן שבעבר הרחוק היו פעלים אחרים במשקל הזה והם "התיישרו" לצורות הרגילות. דוגמה רלוונטית לענייננו: במקרא ניתן למצוא את הצורה "קָטֹנְתִּי" (המקבילה ל"יָכֹלְתִּי") אבל בימינו מקובל לומר "קָטַנְתִּי" (באישור האקדמיה) כמו "גדלתי".

 

[Common Denominator]

תודה, השכלתי

<div>במילים פשוטות יותר יוצא מדברייך שיצאתי מהגבול ההגיוני הסביר של השאלות על שפה בכלל ועל העברית בפרט. חששתי שאולי יש תשובה ברורה לשאלה שלי בהסתמך על הסברים בגזרות אחרות ("מכיון שמילה מסוימת היא בגזרה מסוימת לכן היא מתנהגת בדרך מסוימת" ), אבל מסתבר שהשפה קדמה לכללים, וקודם כל הייתה שפה ואחר כך סידרו באופן הגיוני לפי גזרות ובניינים וכו' ונותרו קבוצות מעטות של חריגים, כבמקרה דנן. </div>

 

[trilliane]

בכיף.

אין כאן קשר לגזרה (כלומר לשורש) אלא לתבנית

ודאי שהשפה קדמה לכללים...

שפות טבעיות התפתחו כי בני אדם נזקקו לדרכים לתקשר ביניהם.
כמובן, קל יותר לתקשר בתבניות חוזרות, אבל חקר הדקדוק והבלשנות הגיעו בשלב מאוחר בהרבה, כמובן.
&nbsp
הקבוצות החריגות לא נותרו כי "סידרו" באופן הגיוני דקדוקית, אלא כי לדוברי השפה יש נטייה "ליישר" חריגים לתבניות מוכרות (אם כי לא פעם תוך כדי יצירת חריגויות במקום אחר... כמו שמיכה קצרה שמושכים לכיוון אחד...) במיוחד כשמדובר במילים נדירות שנטיותיהן מוכרות פחות. כאמור, חריגים משתמרים היטב במילים נפוצות במיוחד.

 

[Common Denominator]

די מסכים

 

[אבל השם שרציתי תפו]

בעברית היתה חלוקה לפועל מצב ופועל המציין פעולה

במשקל QaTaL מצויינים לרוב פעלים המציינים פעולה
&nbsp
במשקל QaTiL מצויינים לרוב פעלי מצב חולפים כגון: צמא, רעב
&nbsp
במשקל QaTuL מצויינים לרוב פעלי מצב קבועים, תכונות. בעברית לא שרדו הרבה דוגמאות למשקל זה אבל בערבית יש.