אשכול שאלות שונות

[Common Denominator]

אשכול שאלות שונות

 

[Common Denominator]

הצד הלשוני-עברי שבברכת "גאל ישראל"

בתפילת שחרית בבוקר, לפני תפילת "שמונה עשרה" ("תפילת העמידה") חותמים בברכה שנקראת "גָּאַל ישראל".
" בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשרָאֵל"
אני מנסה להבין אם המילה "גאל" היא פועל או שם עצם. על פניו נראה שמדובר בפועל של השורש גא"ל בבניין קל.
אם מדובר בשם עצם, אני מנסה להבין את הצורה הזאת. האם מדובר בשם על משקל קָטַל? האם יש דוגמאות מקבילות לשם במשקל קטל? (בדגש על מקורות מקבילים קדומים)
אם מדובר בפועל בזמן עבר, אז מהי הצורה המוזרה הזאת כביכול של המעבר מהנוכח לנסתר (" בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשרָאֵל")? הרי זה חסר כל היגיון תחבירי לכאורה.

 

[trilliane]

למיטב הבנתי: גאל (את) ישראל

כלומר חסרה 'את' לפני המושא המיודע (שם פרטי) ולכן זה נראה כמו צירוף סמיכות.
&nbsp
ראה פרשנות בנושא "גאל ישראל או גואל ישראל" (פרשת צו), ד"ר יעקב גרטנר, המחלקה לתלמוד באונ' בר אילן:
http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/pesah/ger.html

 

[Common Denominator]

כלומר

מדובר בפועל. וכעת נותרת השאלה הנולדת מהשערה זו: מה ההיגיון או ההסבר הלשוני (ולא המדרשי!) בפנייה המתחלפת מצורת הנוכח לצורת הנסתר במשפט הקצר הזה. (נוכח= ברוך אתה ה'. נסתר=גאל ישראל).
האם יש איזשהו היגיון תחבירי מאחורי התופעה הזאת?
האם יש איזשהם מקבילות קדמוניות (תנ"ך, משנה או תלמוד וכו') לדבר כזה?

 

[trilliane]

ראה תשובתו של איתי ממש כאן מתחת

 

[איתי שלר]

ודאי פועל

והמעבר מגוף שני לגוף שלישי - שילוב של נוכח + גוף שלישי כלשון כבוד (יקום אבי ויאכל מציד בנו).
ואין זו חריגה, אלא הדרך הרגילה במטבע הברכות:
ברוך אתה...
+שומר עמו ישראל
+העונה לעמו ישראל
+שהכל נהיה בדברו
+רופא חולי עמו ישראל
+המחזיר שכינתו לציון
+ המברך את עמו ישראל בשלום
+ וכדו' וכדו'
אם יש משהו מיוחד דקדוקית בברכת "גאל ישראל" הוא החוסר במילת זיקה - היית מצפה שנוסח הברכה יהיה "ברוך אתה ה' אשר גאל עמו ישראל", השמטת המילה "אשר" היא המעוררת שאלה (בהגדה של פסח: ברוך אתה...אשר גאלנו...". זו הצורה רגילה).

 

[Common Denominator]

ידוע שזו דרכן של ברכות

בחרתי בכוונה בדוגמה היותר מיוחדת מבחינתי מכיון שכאן לא היה ברור לי במאת האחוזים אם מדובר בפועל או בש"ע.

בנוסף לכך, לא הבנתי את הראיה מהמקרא: "יקום אבי" = נסתר, "ויאכל מציד בנו", נסתר.
הדרך הזאת של דיבור בלשון כבוד בלשון רבים מוכרת כבר מהפסוק הראשון במקרא (ר' רש"י וראב"ע ועוד) ועד לימינו אנו כפי שמתבטא באנגלית (המילה thou כבר נעלמה מהאופק ומשתמשים רק בצורת הרבים you) וכפי שמודגש יותר ברוסית (вы) ובשפות סלביות נוספות, ובערבית כפי שראב"ע כבר מעיד, ואפילו בעברית הדתית עד זמנינו לא נדיר בכלל לראות רבנים או חרדים שמדברים ביניהם בלשון רבים ואומרים "אתם אמרתם בשיעור..." וכו'
הנקודה היא שבדוגמה שהבאת אין מעבר מצורת היחיד לצורת הרבים. הסוויצ' הזה ייחודי לברכות.

אם ההשערה שהעליתי לגבי "גאל" על משקל "קטל" - כנה, הרי שהקושיה על השמטת הזיקה - מוּסרת בזאת.

 

[איתי שלר]

ההשערה לא נכונה

קָטַל הוא משקל של פעלים (אחד ממשקלי הבניין הקל) ולא של שמות.
ואף אילו זה היה שם עצם והצירוף כולו סמיכות (הגאל של ישראל), אז הקמץ היה נחטף (שווא במקום קמץ גְאל ישראל).

 

[Common Denominator]

לא ידעתי, השכלתי

לא ידעתי שהמשקל קטל ייחודי אך ורק לפעלים, חששתי שמא יש מקרה של משקל זהה של שמות.

האם תוכל בבקשה להסביר לי מדוע אילו היה זה ש"ע והצירוף כולו סמיכות, אז דין הקמץ היה להיחטף? אשמח גם לקבל דוגמה אם אתה מכיר

 

[trilliane]

יש משקל שמות דומה (בתנועות): קַטָּל

בעיקר של בעלי עיסוק / תפקיד: סַפָּר, זַמָּר, נַגָּר, צַיָּר, פַּסָּל, צַלָּם, צַבָּע, זַגָּג, נַפָּח, חַיָּט, חַיָּל, דַּיָּל, טַיָּס, שַׁיָּט, שַׁדָּר, סַוָּר, דַּיָּג, דַּוָּר, פַּקָּח, טַבָּח, קַלָּע, גַּשָּׁשׁ, בַּלָּשׁ, צַפָּר, נַגָּן, כַּנָּר, גַּנָּב, דַּיָּר, תַּיָּר, רַוָּק, נַשָּׂא, חַשָּׁב, יַזָּם, זַבָּן, גַּנָּן, סַפָּק; במרובעים: פַּרְנָס, טַלְפָּן, כַּלְכָּל, סַרְטָט; ל"י: גַּבַּאי, בַּנַּאי, כַּבַּאי, חַזַּאי, הַגַּאי...
אך גם של (מעט) שמות תואר: חַלָּשׁ, קַיָּם, שַׁיָּךְ, רַמַּאי, בַּדַּאי, זַכַּאי, רַשַּׁאי...
&nbsp
במשקל הזה יש פתח ולכן הוא לא היה נחטף; אבל קמץ נוטה להיחטף בריחוק הטעם (לדוגמה: דָּבָר >> דְּבָרִים לעומת דַּוָּר >> דַּוָּרִים) ובצירוף סמיכות הטעם הוא בסומך (לכן: דְּבַר־המלך). דוגמאות מוכרות לצירופי סמיכות הממחישים חיטוף קמץ: שְׂדה-חיטה, שְעון-קיר, שְנת-שלום, שְעת-כושר, שְלוש-מאות, מְרק-ירקות, מְטוס-קרב, מְזון-מלכות, קְצר-רואי, גְּבה-גלי, קְטן-אמונה, בְּרַק-השמים (תפילת האדם....), שְאון-התותחים (נדם...), לְמוד-סבל ו(במיוחד בשבילך...

): כְּפוי-טובה.

 

[Common Denominator]

במשקלים המושג "דומה" הוא בעייתי

הדימוי הזה משנה בין פועל לש"ע כפי שאנחנו רואים במקרה דנן, כנראה.
אני מבין שנסתם הגולל על ההשערה שיכול להיות משקל קָטַל לש"ע. האמנם?

תודה על ההסבר לגבי ההחטפה. כתבת שקמץ נוטה להיחטף בריחוק הטעם. אם אסיק מהדוגמאות שהבאת שקמץ במילה בת שתי הברות ומעלה בצורת הנסמך יחטף בדרך כלל, זו תהיה הבנה נכונה מצדי?

אני מרגיש מוחמא מההקדשה המיוחדת

 

[trilliane]

יש גם משקל קָטָל לשמות: דבר, ברק, חכם, קטן, קצר...

אכן, הניקוד 'פָּעַל' מייצג רק את התבנית של בניין קל. יש כאן חריגה מחוק ניקוד ההברות (תנועה קטנה בהברה מוטעמת – פתח ולא קמץ) והיא אופיינית לפעלים (לא בצורות בינוני, ששייכות גם לשם).
&nbsp
המונח אינו "החטפה" אלא "חיטוף". חפש "חוק החיטוף" בגוגל ותקבל הסברים ודוגמאות נוספים. למשל באתר "השפה העברית":
https://www.safa-ivrit.org/writers/hakshurian/soup.php
&nbsp
בגדול, התנועות הנחטפות הן התנועות ה"בינוניות" (תנועות "גדולות" ללא אם קריאה): קמץ, צירי וחולם חסר. חולם חסר הוא הרגיש ביותר ולא שורד כשאינו בהברה מוטעמת (למעט חריגים בודדים כמו "משה", וזה שם פרטי...); צירי בעל רגישות בינונית וקמץ הוא ה"עמיד" ביותר ויש מקרים שהוא אפילו נשמר. מקשרת לך את כללי הקמץ באתר האקדמיה ללשון:
http://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/grammardecisions/netiyyat-hashem/1-1-הקמץ/

 

[Common Denominator]

אנחנו עדיין על ציר ה"דומה"

דומני שלא קַטָל ולא קָטָל מסייעים לי במקרה הזה.
רק אם יימצא קיום של משקל קָטַל לש"ע, יהיה על מה לדבר.

לגבי התיקון למונח 'החטפה' (בדיעבד, אני מתאר לעצמי איזה אסוסיאציות זה מעלה), תודה רבה. אני רק מעוניין לציין שבספרות יש קיום להחטפה, חטיפוּת, וגם לחטיפה, כמובן כולם בהקשר של ביצוע חטף בתנועה. לגבי החטפה, דומני שיש לכך קיום אפילו במילון אב"ש, אבל לצערי הוא אינו בהישג ידי כרגע.

תודה על ההסבר של התנועות. רק לא הבנתי למה הכוונה ברגישות ועמידות ושרידות. נכנסתי לאתר האקדמיה והשכלתי יותר. תודה.

 

[trilliane]

כמובן; הבהרתי...

בהחלט ייתכנו מופעים גם לשימושים אחרים בשורש ח-ט-ף, אבל המונח המקובל בימינו הוא "חיטוף" וזה מה שצריך לחפש כדי למצוא...
&nbsp
לגבי מידת הרגישות, כתבתי – מידת הנטייה להיחטף ולשרוד רחוק מהטעם.

 

[Common Denominator]

טוב, תודה

וכשמעוניינים להשתמש בפועל של השורש חט"ף בהקשר הזה, איך מקובל?

 

[trilliane]

בד"כ בסביל – נפעל (קמץ נחטף, היחטפות)

אבל הכינוי של החוק (לפחות כפי שאני מכירה אותו בימינו) משתמש בשם פעולה פעיל (של פיעל, אף שבפועל עצמו לא משתמשים). שימוש בשם פעולה של בניין אחר אינו נדיר בעברית; לי "חוק החיטוף" תמיד מזכיר את החוקים המתמטיים (חוק הפילוג, חוק הקיבוץ, חוק החילוף).

 

[Common Denominator]

יש מקומות שמדברים בפעיל

אאל"ט בהערות ובהוראות לקורא בסידורי תפילה ספרדיים דקדקניים של זמנינו יש הוראות של חטיפה באופן אקטיבי, לחטוף אות מסוימת למשל או לא לחטוף אותה.
קשה יותר לדבר באופן פעיל כשמדובר בעשה ואל תעשה.

 

[trilliane]

התייחסתי כמובן למחקר הבלשני בימינו, אני קוראת חומרים אקדמיים

(וגם לתלמידי בי"ס) בתחום הלשון העברית, איני קוראת סידורים ותפילות.

 

[Common Denominator]

תיארתי לעצמי

ולכן הזכרתי לך שיש עולם מחוץ לבועה הזאת שעליה דיברת

 

[trilliane]

זו לא "בועה"...

אלה המונחים המקובלים בימינו בתחום הדעת

ולכן הגיוני שבדיון בנושא נשתמש בהם ולא במונחים שהיו מקובלים בימי הביניים...