אביתר, תקרא ותפנים
הדבר הכי קשה בחיים זה ההתחלה. אין להשוות את ההתחלה של שמיר עם שום דבר אחר. לקחת ערימת מסמכים ענקית ולסדר אותה, זה הכי קשה בארכיונאות. ותאמין לי שאני קצת מבין בזה. ולכן ההשקעה של שמיר ואחרים בהקמת הארכיון היא גבוהה יותר מכל דבר אחר, כולל אלה שבאו אחריו. כשהוא עזב, היה ארכיון מקוטלג ומסודר. כל הקיטלוג והמיון מבוססים על היסודות ששמיר ואנוכי יצקנו. ואגב, לך אולי "ידוע" שנגנבו דברים בתקופת שמיר. לי לא ידוע כי פשוט בתקופתו היה רישום קפדני של המשתמשים. ברור שכיום ההיקפים הם אחרים, (אם כי לא גדולים בהרבה מבתקופת יוסף שמיר).זה שהדבר הוזנח מאד אחר כך ושאולי נגנבו מסמכים, לא מפחית מהזכויות של שמיר ואני הייתי מצפה ממך, אביתר, העוסק בהסטוריה, לא להתעלם מזכויות הסטוריות ומעובדות הסטוריות, גם כשזה נוגע לאדם אחר או לתקופה שאותה לא הכרת. כל הכבוד לאגד (וגם לחברת החשמל, אגב) שמטפחים את הארכיון. ותפנים עוד דבר אחד שהוא מיקצועי לארכיונאות: אין דבר כזה לשמור הכל. אם אגד ודן היו שומרים הכל, כולל חפצים, לא היה מקום בארגון לכל דבר אחר. רוב הניירת בארגון חייבת להזרק וכאחד המעיד על עצמו כמומחה בחוק הארכיונים, בוודאי שאתה מכיר את התקנות לחוק המסדירות את ההשמדה (בלשון מקצועית, ביעור) של הניירת.לאמיתו של דבר רק 5-10% מהניירת הנוצרת נשמרת לצמיתות מסיבות הסטוריות. ולכן ארכיונאי מיקצועי שולט על כל שרשרת החיים של הנייר מרגע הווצרותו ועד לגניזתו הסופית והוא אחראי של הביעור והשמירה. דבר זה נעשה בארגונים גדולים בארץ כמו בחברת החשמל ולא נעשה, לצערי באגד שאיננה מעסיקה ארכיונאי מיקצועי לא כל שכן בדן. ותפנים בבקשה עוד דבר שכתבתי מקודם ביחס לחוק הארכיונים: דן לא מחוייבת להקים ארכיון הסטורי. זה שהארגון מזלזל באופן בוטה במורשת שלו, זה דבר אחר ואני כארכיונאי והסטוריון מאד מצר על זה.