אריסטו

Mist2

New member
אריסטו

"בכל עניין ועניין עלינו לפרק את השלם המורכב לחלקיו הבלתי מורכבים – אלה חלקיו הקטנים ביותר."
 

ינוקא1

New member
עצה טובה לחיים.

 

ינוקא1

New member
אז הם אינם חיים.


חיים הם השילוב של חומר ורוח.
מוות זוהי ההפרדה של החומר מהרוח.

ולכן חיים שאין בהם עבודה רוחנית אינם חיים , וכנ"ל עבודה רוחנית שאיננה מתבטאת בחומר איננה עבודה רוחנית.
 

אסף ב7

New member


שאלה אם כדאי לנסות או לא (אם בכלל יש לאמירה הזאת שלי משמעות)
 

lightflake

New member
מבחינה מדעית זה אולי הדבר הכי חשוב שגילו

כי לראשונה המדען שמסתכל במיקרוסקופ גילה שם את עצמו שמתבונן במיקרוסקופ (לא ככה אבל מבחינה רעיונית זה מה שקרה)
כי לא רק שלא הצליחו למצוא חלקיק סופי אחד, מה שגילו הוא שלא ניתן להפריד את המדען המתבונן מהחלקיקים עליהם הוא מתבונן, כלומר שעצם ההתבוננות משפיעה על מהותם והתנהגותם... אך הגילוי הזה הוא כל כך מהפכני שהמשמעות הפילוסופית שלו לא הצליחה בכלל לחדור ולהשפיע על האנושות...

עד שיום אחד...
 

neophile

New member
ויותר מזה

הרי המדען עצמו הוא אוסף של תאים שמורכבים מאטומים והם מחלקיקים וכן הלאה אז זה בעצם אוסף אינטילגנטי של חלקיקים שמסוגל להתבונן ועל ידי ההתבוננות הזאת - לשנות את המופע של חלקיקים אחרים . זה ממש פלא ...
 

Mist2

New member
אז למה לנו לפרק ולהתבונן על חלקים קטנים ואף

לזהות אותם כשכליים, ריגשיים או מוטוריים?

קודם כל, חשוב לראות ולזהות שלאדם הישן (שלא התעורר) אין אחידות, ואין לו מרכז שולט, אין בו 'אני' קבוע.
הוא מורכב מריבוי 'אני'ים, חלקם שכליים, חלקם רגשיים וחלקם תנועתיים או אינסטינקטיבים.
אותם 'אני'ים מתחלפים כל כמה שניות.
ההבנה שהאדם הוא ריבוי חשובה מאוד להמשך העבודה של האדם על עצמו.

הסיבה השניה:
אותם 'אני'ים הם תוצרים של המרכזים האנרגטים: בקצרה, לכל אדם יש מרכזים אנרגטיים, או מוחות נוספים.
בתחילת העבודה יש בידי האדם האפשרות להתבונן על תפקודיהם של אותם מרכזים. או ליתר דיוק על תפקודיהם של המרכז השכלי, תנועתי, במידה מסויימת אינסטינקטיבי ובצורה שטחית מאוד גם על תפקודו של המרכז הריגשי.
ישנם עוד מרכזים אנרגטיים, אך ניתן לדבר עליהם רק בשלב הרבה יותר מתקדם בעבודתו של האדם על עצמו.

כל מרכז אנרגטי ניזון מאנרגיה המתאימה לו, ובאופן טבעי, פעולתם הייתה אמורה להיות מאוזנת ונכונה.
אך במקרה של האדם הישן, האיזון של אותם המרכזים מופר, וכל אחד מהמרכזים ניזון מהאנרגיה של חברו, פועל בצורה קלוקלת ומבזבז אנרגיה יקרה מפז.
אותה אנרגיה מבוזבזת הייתה אמורה לשמש את האדם בעבודתו הרוחנית.

כדי לשמר, או ליתר דיוק ליצור את האנרגיה המתאימה לעבודת האדם על עצמו, יש צורך לאזן את עבודת המרכזים.

…כמובן שישנן עוד סיבות...
 

lightflake

New member
אין א-טומים

אריסטו ידידנו טעה, מה לעשות
כל חלק ניתן לחלק לעוד חלקים
כיוון שמימלא מדובר על חלוקה דמיונית של האחדות השלמה
 

Mist2

New member
אני לא בטוח שהוא טעה

החלוקה היא ביחס לאדם ועבודתו על עצמו.
אולי אתה צודק וניתן לחלק עד אין סוף, אך הדבר לא יעיל לנו.
אנו יכולים להתבונן ולעבוד עם או עד חלוקה מסויימת, מעבר לחלוקה זו הדבר פשוט לא יועיל בעבודתנו הרוחנית.

החלוקה שאני תיארתי כאן היא לא סופית, בהמשך העבודה האדם יכול להבחין יותר לעומק.
 

neophile

New member
למרות שניתן לחלק הכל התפיסה המיקרוקוסמית

עדיין עומדת .

למרות שאפשר לחלק את חלקי האטום עוד ועוד זה לא משנה את זה שחומרים מתנהגים בצורות מסויימות שאפשר לצפות .

טיפת מים עדיין מתנהגת כמו טיפת מים תחת התנאים הרגילים לא משנה לכמה חלקים אפשר לחלק את החלקיקים שלה ... זה נקרא סופרפוזיציה שזה אומר שאלקטרון מתנהג בכל האופנים האפשריים לו בכל רגע אבל כשמודדים או מתבוננים בו מקבלים רק את אחת מן האפשרויות .

עד עכשיו לא שמעתי על מישהו שהתבונן בטיפת מים תחת התנאים הרגילים שהתנהגה בצורה שונה מהמצופה ...

אז מה זה משנה אם אפשר לחלק את החלקיקים עד אינסוף אם טיפת מים תמיד תתנהג כמו טיפת מים ? זה אומר שיש סדר יחסי .
 

Mist2

New member
אנחנו מדברים כאן הרבה על חלוקה, אבל

זו בעצם לא חלוקה אלא העמקה ודיוק.

דומה הדבר לכך שנומר שדבר מה קרה בשביל החלב.
או, דבר מה קרה על כדור הארץ.
או, דבר מה קרה בישראל.
או, דבר מה קרה בירושלים.
או, דבר מה קרה ברחוב ברנדייס שבירושלים.
או, דבר מה קרה ברחוב ברנדייס, בית 44, שבירושלים.

כאשר אנו מדברים על המיינד, אנו מדברים על שביל החלב.
מאוד נוח לדבר כך, כי כל מה שלא ברור ולא מובן נשליח מייד לאותו מיינד.
ברגע שאנו מבינים ומכירים את עצמנו, נוכל להעמיק ולדייק.
 
למעלה