אז למה לנו לפרק ולהתבונן על חלקים קטנים ואף
לזהות אותם כשכליים, ריגשיים או מוטוריים?
קודם כל, חשוב לראות ולזהות שלאדם הישן (שלא התעורר) אין אחידות, ואין לו מרכז שולט, אין בו 'אני' קבוע.
הוא מורכב מריבוי 'אני'ים, חלקם שכליים, חלקם רגשיים וחלקם תנועתיים או אינסטינקטיבים.
אותם 'אני'ים מתחלפים כל כמה שניות.
ההבנה שהאדם הוא ריבוי חשובה מאוד להמשך העבודה של האדם על עצמו.
הסיבה השניה:
אותם 'אני'ים הם תוצרים של המרכזים האנרגטים: בקצרה, לכל אדם יש מרכזים אנרגטיים, או מוחות נוספים.
בתחילת העבודה יש בידי האדם האפשרות להתבונן על תפקודיהם של אותם מרכזים. או ליתר דיוק על תפקודיהם של המרכז השכלי, תנועתי, במידה מסויימת אינסטינקטיבי ובצורה שטחית מאוד גם על תפקודו של המרכז הריגשי.
ישנם עוד מרכזים אנרגטיים, אך ניתן לדבר עליהם רק בשלב הרבה יותר מתקדם בעבודתו של האדם על עצמו.
כל מרכז אנרגטי ניזון מאנרגיה המתאימה לו, ובאופן טבעי, פעולתם הייתה אמורה להיות מאוזנת ונכונה.
אך במקרה של האדם הישן, האיזון של אותם המרכזים מופר, וכל אחד מהמרכזים ניזון מהאנרגיה של חברו, פועל בצורה קלוקלת ומבזבז אנרגיה יקרה מפז.
אותה אנרגיה מבוזבזת הייתה אמורה לשמש את האדם בעבודתו הרוחנית.
כדי לשמר, או ליתר דיוק ליצור את האנרגיה המתאימה לעבודת האדם על עצמו, יש צורך לאזן את עבודת המרכזים.
…כמובן שישנן עוד סיבות...