ולכן כל המשחקים שהיו להם חוקים וכללים לא היה חלקי בהם לא חמש אבנים, ולא קפיצה בגומי או חבל ולא קלאס. רק מה שהדמיון יכול היה להמציא ולבנות . אז לא שיחקתי קלאס אף פעם. אבל תני לי פיסת חבל, חור של מערה,קיסם של עץ והינה לי משחק ראוי לשמו כמו הילדה איילת של קדיה מולודובסקי עם רכבת הכפתורים.
הבן שלי בן רבע לשש אמר יום אחד לנערתו בת החמש וחצי שהוא לא רוצה לשחק איתה באבא ואמא ובכלל נמאס לו ממשחקים רומנטיים כאלו! שמעתי במו אוזניי! אז הלכו לשחק בפאואר רנג´רס ,בלתי רומנטי בעליל אבל היא הצליחה לתמרן אותו להכניס דמות של נסיכה שצריך להציל אותה שם, וכמובן לשחק את התפקיד עצמו. והוא שוב מצא את עצמו משחק משחק רומנטי. מציאות החיים של חמש וחצי!