מצטערת שאני מתערבת בויכוח
אך מכיוון שלמעשה דבריי הם שהתחילו אותו אני מרשה לעצמי. לעניות דעתי, אופירA נסערת, כדברייך, משום שאת נותת דעות ועצות מאוד פסקניות "כל מה שקורה לך את מזמנת לעצמך" וכדומה, וכשלא מסכימים איתך את תוקפת בתגובה "את בוחרת להשאר חלשה/אשמה" וכד'. שוב, כי מה שאת אומרת הוא נכון ומי שחושב אחרת, פשוט עוד לא יודע את זה/לא בשל. צר לי, אבל את גם משדרת ואומרת, שאת אשת מקצוע בתחום, מה שמעניק לדברייך משקל נוסף על דבריו של אדם "מן השורה". אני יכולה להעיד על עצמי שכל אמירה בסגנון "את מזמנת לעצמך...", "את קובעת כיצד יראו חייך..." וכו' מרתיחה אותי, בודאי כשהיא באה מברת סמכה. למה? כי היא פשוט לא נכונה ולא מבינה את הסיטואציה המאוד מציאותית בה אני מצויה. אני יכולה להתמודד (אגב, באופן מאוד מוגבל) עם הסיטואציה, כלומר לנסות לקבל אותה ולחפש דרך לצמצם את השפעתה על החיים שלי, על הרגשות והתחושות שלי וכו', אני לא יכולה להעלים אותה! ואם נרחיב רגע את מה שכתבתי בסוגריים, אני (ונשים נוספות במצבי), כבר זמן רב מנסה, בכוחותיי ובעזרת כוחות חיצוניים (מטפלת אלטרנטיבית ועוד), להתמודד עם הסיטואציה ולמזער את השפעתה על החיים, ואני רואה ויודעת, שזה לעולם לא יצליח במאה אחוז. אני יכולה להתקדם בחיים האישיים שלי, אני יכולה לעשות רפלקסיה על החיים שלי, ופעולות שונות כדי להוציא את המחשבות השליליות והדי אובססיביות יש לומר, בנושא למשל, בעיות הפוריות שלנו (אני לא מסוגלת אפילו לכתוב, שלא לומר להעלות על דל שפתיי את המילה שמתחילה בעק... למרות שזה כנראה ולא כנראה המצב), זה יכול להצליח לרגעים אחדים, יש ימים שאפילו שעות שלמות אני לא מתעסקת בזה ולא חושבת על זה, ואז זה שוב מכה. החיים שלי השתנו באופן בלתי הפיך, הן ברמה החיצונית והן ברמה הפנימית. אני לא אותה בת אדם שהייתי לפני שהקושי הזה נחת עלינו (וכן, הוא לחלוטין נחת עלינו, לא זימנו אותו), ואפילו אם בניסי ניסים, יום אחד הקושי "ייפתר" ויהיה לי ילד או שניים, ההשפעה שלו על החיים שלי תשאר. אין מה לעשות. בת אדם לא יכולה להשאר קלילה, זורמת, שמחה, עליזה ושלווה כשהיא צריכה להתמודד עם דברים בסדר גודל מסויים (ואני כוללת יחד התמודדויות מסוג: בעיות פוריות קשות שנמשכות שנים, אובדן ילד וחס ושלום, התעללות קשה וממושכת, וכדומה), אני כמובן לא מזלזלת בקשיים אחרים בחיים, גם בהם אני נתקלת וכל קושי משאיר את חותמו על האדם, אבל אני באמת מאמינה שקשיים מסוג פרנסה (שאני חווה כבר כמה שנים טובות), הם גם ברי פתרון יותר מהקודמים, וגם שינוי תודעתי של נקודת המבט יכול להשפיע על האדם ביתר הצלחה. בקיצור, לעטוף את כל ההתמודדויות והקשיים בחיים במעטה מעט שטחי של "תשני את נקודת המבט וההתייחסות ולאט לאט הכל ישתנה" הוא מוטעה. מצטערת אם יצאתי קצת תוקפנית, פשוט כבר כמה שנים שאני נתקלת בתגובות לא מבינות מהסוג הנ"ל שבמקום לעזור רק מוסיפות לתחושות השליליות. שיהיה סופ"ש רגוע ושלו אני אה, ודרך אגב, בלי לפגוע, אבל אם מישהו היה שואל אותי אם אני מוכנה לוותר על אותה עק..., הייתי עונה בכ-ן!!!!!!!!! מהדהד! בלי פקפוק בכלל.