אפשר להחזיר אהבה?
מרגישה אבודה. אולי מישהו יוכל לייעץ מניסיונו... אני בתחילת שנות ה-30, נשואה שנתיים, ביחד עם בעלי כבר 8 שנים. אין ילדים. בשנה האחרונה אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם (או בכלל לא). זה בא בגלים, יש ימים/שבועות שאני לא מרגישה ככה, אבל אז מגיעה תקופה של ספקות. ואז כמעט כל דבר קטן שהוא עושה מעצבן אותי, אני מסתכלת לו בעיניים ולא מרגישה רגשות שאמורים להרגיש כלפי בן זוג. אני חייבת לציין שאני מאוד אוהבת אותו כבן אדם וכחבר הכי קרוב שלי, אבל תשוקה ואהבה רומנטית כבר כמעט לא שם. מה שאני מרגישה זה חד צדדי לחלוטין. מהכיוון שלו אני מרגישה רק אהבה. הוא מאוד אוהב אותי, מפגין ומביע את זה תמיד (לאורך כל השנים שאנחנו ביחד) ותמיד מנסה לשמח אותי ולעשות לי רק טוב. עזבו את זה שאני מרגישה רע שאני לא יכולה להחזיר לו באותו מטבע.... ניסיתי לנתח מה קרה אצלי בשביל להבין אם יש לזה סיכוי או לא. מה שקרה זה שבעלי נקלע לחובות. זה קרה עוד לפני החתונה, אבל מספר חודשים אחרי הדברים התפוצצו. אני לא ידעתי על גודל החובות לפני שהתחתנו (היו לנו חשבונות נפרדים). ידעתי שיש בעיות, אבל לא ידעתי שזה כל כך חמור. מפה לשם הדברים התפוצצו ומאז הוא לא מצליח למצוא את עצמו. הוא שקוע בחובות, לא מצליח למצוא עבודה בשביל להתחיל להחזיר אותם ונמצא במצב של חוסר אונים מוחלט. חשבתי שתוך כמה חודשים הוא יתעשת ויתחיל לתקן את הבעיות, אבל זה לא קרה. חשוב לי לציין שהוא מנסה, באמת מנסה, אבל לא מצליח, וזה לא תורם להרגשה של כבוד כלפיו. אני מרגישה שהוא אכזב אותי, לא עמד בציפיות, ומכאן האהבה התחילה לדעוך. אחרי כל כך הרבה זמן שהדברים לא בשליטה, אני לא בטוחה שאני מאמינה בו וביכולות שלו לצאת מהמערבולת. אנחנו חושבים על ילדים, אבל עם כל הבלאגן שהולך אצלי בראש לא יודעת עד כמה זה חכם. הדברים ככה כבר יותר משנה ואני לא מצליחה להגיע להחלטה לגבי יחסינו לאן. מצד שני הזמן עובר ושנינו לא הופכים ליותר צעירים... עדיין לא הבשלתי לכדי החלטה להיפרד. המחשבות שם, אבל מצד שני קשה לי מאוד לפרק זוגיות של 8 שנים. הוא אדם מאוד יקר לי ואני רוצה שהכל יחזור להיות כפי שהיה קודם. וצריך להודות שיש גם פחד להישאר לבד... השאלה האם אפשרי להחיות אהבה שדעכה והאם נכון בכלל לעשות דברים בכוח.
מרגישה אבודה. אולי מישהו יוכל לייעץ מניסיונו... אני בתחילת שנות ה-30, נשואה שנתיים, ביחד עם בעלי כבר 8 שנים. אין ילדים. בשנה האחרונה אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם (או בכלל לא). זה בא בגלים, יש ימים/שבועות שאני לא מרגישה ככה, אבל אז מגיעה תקופה של ספקות. ואז כמעט כל דבר קטן שהוא עושה מעצבן אותי, אני מסתכלת לו בעיניים ולא מרגישה רגשות שאמורים להרגיש כלפי בן זוג. אני חייבת לציין שאני מאוד אוהבת אותו כבן אדם וכחבר הכי קרוב שלי, אבל תשוקה ואהבה רומנטית כבר כמעט לא שם. מה שאני מרגישה זה חד צדדי לחלוטין. מהכיוון שלו אני מרגישה רק אהבה. הוא מאוד אוהב אותי, מפגין ומביע את זה תמיד (לאורך כל השנים שאנחנו ביחד) ותמיד מנסה לשמח אותי ולעשות לי רק טוב. עזבו את זה שאני מרגישה רע שאני לא יכולה להחזיר לו באותו מטבע.... ניסיתי לנתח מה קרה אצלי בשביל להבין אם יש לזה סיכוי או לא. מה שקרה זה שבעלי נקלע לחובות. זה קרה עוד לפני החתונה, אבל מספר חודשים אחרי הדברים התפוצצו. אני לא ידעתי על גודל החובות לפני שהתחתנו (היו לנו חשבונות נפרדים). ידעתי שיש בעיות, אבל לא ידעתי שזה כל כך חמור. מפה לשם הדברים התפוצצו ומאז הוא לא מצליח למצוא את עצמו. הוא שקוע בחובות, לא מצליח למצוא עבודה בשביל להתחיל להחזיר אותם ונמצא במצב של חוסר אונים מוחלט. חשבתי שתוך כמה חודשים הוא יתעשת ויתחיל לתקן את הבעיות, אבל זה לא קרה. חשוב לי לציין שהוא מנסה, באמת מנסה, אבל לא מצליח, וזה לא תורם להרגשה של כבוד כלפיו. אני מרגישה שהוא אכזב אותי, לא עמד בציפיות, ומכאן האהבה התחילה לדעוך. אחרי כל כך הרבה זמן שהדברים לא בשליטה, אני לא בטוחה שאני מאמינה בו וביכולות שלו לצאת מהמערבולת. אנחנו חושבים על ילדים, אבל עם כל הבלאגן שהולך אצלי בראש לא יודעת עד כמה זה חכם. הדברים ככה כבר יותר משנה ואני לא מצליחה להגיע להחלטה לגבי יחסינו לאן. מצד שני הזמן עובר ושנינו לא הופכים ליותר צעירים... עדיין לא הבשלתי לכדי החלטה להיפרד. המחשבות שם, אבל מצד שני קשה לי מאוד לפרק זוגיות של 8 שנים. הוא אדם מאוד יקר לי ואני רוצה שהכל יחזור להיות כפי שהיה קודם. וצריך להודות שיש גם פחד להישאר לבד... השאלה האם אפשרי להחיות אהבה שדעכה והאם נכון בכלל לעשות דברים בכוח.
