אפילפסיה וצבא - שאלה

ביררתי

ישנם שינויים אבל אצלנו זה לא נפל. כלומר יש רופא אחד שיכול לאשר , והשני לא יכול. עם אחד תיגמור בדקה, ואם השני תישלח לדרך ארוכה. זה שלא יכול לאשר לא יפנה ליושב בחדר לידו ויבקש "זרוק חתימה". הדרך היחידה זה לעמוד על דעתך לאיים ולא לוותר, ואז פיתאום הדברים מיסתדרים. מי שצריך לעזור זה מנהל המירפאה, אבל הוא מחפש להתפטר מהכול. כך, שני חילים שהגיעו לאותה מירפאה אבל לרופא שונה, יספרו סיפור שונה. לוקח זמן לגלות את כל המיבנה הפטלטל. וגם שאתה יודע יש הפתעות. אם אתה טוב, אכלת אותה.
 

שרונמר

New member
הי מיכל

גם פה אנחנו נפגשות... שמחה ומקווה שאוכל לעזור לך באינפורמציה והרבה עידוד!!! אוהבת שרונה
 
הו שלום איזה כייף לפגוש שם מוכר...

את רואה לא משעמם משום כיוון... בינתיים גם סיון לא מרגישה טוב יש לה בחילות אני מקווה שזה לא על רקע נוירולוגי לפני כמה שנים הייתה לה תקופה שפעם בחודש היו לה יומיים של בחילות והקאות וזה היה סוג של פירכוס
איך תום מרגיש היום?
 

שרונמר

New member
בוקר טוב מיכל

גם תום עדיין לא מרגיש טוב. גם לו יש בחילות, בתוספת לכאבי ראש. אני היום אופטימית יותר הרבה בזכותך מיכל
למדתי ממך הרבה!!! שרונה
 
תודה ממל'ה../images/Emo9.gif

סיון לא הרגישה טוב חצי לילה בסוף נתתי לה פראמין וליטפתי לה את הראש עד שנרדמה (3/4 שעה אחרי הפראמין) הבוקר קמה מרגישה יותר טוב אבל עדיין לא ממש חזרה לעצמה היא "מעוכה" כזו שבת נעימה מיכל
 

חייםלוי

Member
מנהל
ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

כמו שאמרה המכורה לפיתוי - ענבל לא להפסיק עם התרופה. לא עושים ניסיונות בשלב כזה ובמיוחד לאור ניסיון העבר שההתקפים חזרו אחרי הפסקה. אני לא יודע מה זה אפילפסיה נדירה. EEG ואפילו MRI לא תמיג מגלים את האפילפסיה. לגבי צבא, למרות ששירתתי שירות מלא + מילואים יש פה מומחים גדולים ממני כמו החיילים ואבא של אפי. לדעתי כדאי לשרת. זה טוב מכל בחינה. הרי קרבי הוא לא יהיה ושירות בצבא הוא מבגר ותורם גם לאדם ולא רק למערכת.
 

אמא של ס

New member
להמתין עד אחרי השירות

לא כדי לקחת סיכון. חשוס להתגייס וכמו שחיים אמר זה יתרום גם לה ולא רק למערכת, שלא לדבר עד כמה חשובה הרגשה " שאני כמו כולם מתגייסת לצבא". תמיד יהיה זמן לנסות ולהפסיק את הכדורים בכל החלטה שתחליטו- שתהיה הכי טובה בשבילכם ז
 

ענתי80

New member
היי מיכל

כיום אני בת 26 והשתחררתי מהצבא לפני שש שנים, התנדבתי ושירתתי במשך שנה וחצי בבקו"ם במפקדת "מִנהל גיוס". אם ביתך באמת רוצה להתגייס היא פשוט צריכה לעמוד על שלה ולהלחם. אני לא יודעת איך זה עכשיו, אבל פשוט כל חודש הייתי צריכה ללכת לרופא ולבקש מרשם, ומשם הייתי הולכת לקצין העיר בשביל לקבל את התרופות. היו פעמים שהעדפתי להמשיך את הטיפול עם הנויורלוגית מהקופה, אפילו שצריך לשלם פרטי. קיבלתי פטור מהכל! - תורנויות, שמירות, טירונות (הייתה לי איזו השתלמות מהנה של יומיים בצריפין), החזקת נשק, לינה בבסיס וכד'. אמנם הביורוקרטיה שלהם מעצבנת אבל מה שכן, הם מאוד מכבדים את החיילים/חיילות שהחליטו להתנדב. המשך יום נעים ושקט, ענת
 
עברנו את התהליך ממש עכשיו

הבן שלי בן 17.5. הוא חלה לפני כשנה וחצי והתאזן עם דפלפט מאוד מהר. לפני חודשיים הוא היה בצו ראשון. אחרי ששלחנו להם את כל התיק שלו הם קבעו לו תאריך גיוס ופרופיל 45. הבן שלי לא רוצה כרגע לחשוב על הפסקת תרופות - בגלל הבגרויות, הנהיגה וגם כי מאוד חשוב לו להתגייס והצבא דורש מינימום שנה בלי התקפים. בקיצור, תחליטו אתם לגבי הפסקת התרופה גם לפי איכות החיים של הבן והסיכון שהוא עצמו מוכן לקחת. החלטה בגיל הזה כבר משליכה על החיים שלו כבוגר. לגבי הצבא, הם שינו את כללי הפרופיל ממש לאחרונה והקלו עם חולי אפילפסיה. אני מציעה לדווח אמת (!) אבל לא לנדב יותר מידי אינפורמציה, כמו למשל ההתלבטות אם להפסיק או לא או סוג האפילפסיה. פשוט תנו להם את המסמכים ותשאירו להם את ההחלטה. קרבי הוא לא יהיה בשום מקרה.
 
תודה הם אמרו לו עוד דברים?

כגון אם יקבל פטורים מכל מני דברים? איזה טירונות יעבור? או לאיזה תפקידים יהייה מיועד עם פרופיל 45? לבן שלי ברור שלא יהיה קרבי (גם ללא האפילפסיה...יש עוד דברים..) אבל הוא אמר לי שהוא גם לא רוצה להיות סתם "תקוע" באיזה מקום העיקר להיות בצבא כך שאני משערת שאם לא יוצע לו תפקיד שממש יעניין אותו (וגם יהייה קרוב לבית וגם לא קרבי...) הוא יעדיף שלא יגייסו אותו ולעבור ישר לאוניברסיטה תרופות אנחנו לא נפסיק בשלב הזה השאלה עלתה בביקור האחרון בשניידר כי חלפו שנתיים מאז ההתקף האחרון ואני לא הסכמתי בגלל הבגרויות שלא יהייה בלחץ אם כן יקבל פרכוס או מתי יקבל פרכוס גם כך הוא נער לחוץ וחשוב לו להמשיך להיות תלמיד מצטיין
 

ענתי80

New member
היי מיכל ../images/Emo13.gif

בקשר ללימודים באוניברסיטה - הרבה אנשים שאלו אותי בשביל מה אני מתנדבת ואמרו לי שבמקום זה אני יכולה ללכת לאוניברסיטה ולסיים לפני כולם. אני העדפתי להתנדב לצבא, גם בגלל שמדובר בחלק חשוב בחיים, בעיקר בארצנו הקטנטונת, וכמו כן לא רציתי ללכת ללמוד עם אנשים בני 26 בזמן שאני בת 18וכל חבריי משרתים בצבא. ניסיתי - וגם הצלחתי - לקחת את זה כמה שיותר בקלות, הייתי "צוחקת" על כולם שיש להם מלא תורנויות, שמירות ושהם צריכים לעבור טירונות. המשך יום נעים, ענת
 
את יודעת איך זה בגיל 16

הם חושבים שיודעים הכי טוב ולא כל כך רוצים להקשיב... כרגע האוניברסיטה "קורצת" לו יותר מהצבא אבל יכול להיות שלא תהייה לו בכלל אופציה כי אני יודעת ממה שכתבו לי שהיום הצבא הגמיש את תנאי הקבלה לחולי אפילפסיה ויכול להיות בכלל שהוא יילך לצו ראשון ולא יתנו לו את האופציה של להתנדב אלא יתנו לו פרופיל 45 ותאריך גיוס... אבל אם תהייה לו את האפשרות לבחור אז לפי איך שהוא מדבר היום יוותר על ההתנדבות
 
הם לא אמרו כלום. עשיתי כל מיני

ברורים ואם הנתונים האישיים טובים אז יש הרבה אופציות. בכל מקרה אין טעם לשאול שם יותר מידי שאלות. רוב המשרתים בלשכת גיוס הם ילדים שהתגייסו לא מזמן בעצמם. זה הזמן למצוא קצת קשרים בצבא...
 
למעלה