אספר לכם משו ../images/Emo182.gif
כתבתי הודעה טריגרית בפורום , טיפל'ה צומת לב כאילו, וכולם ישר " אל תיתאבד זה לא שווה וזהה" מצאו זמן להיתקשר אלי בבוקר ובלילה, לישלוח הודעות ובתכל'ס זאת הייתה דאגה של אותו רגע אבל גם לא ממש דאגה. ובתכלס האמיתי אין לי למה לחיות, אנשים נישארו שישי אחד בבית, וכבר היתחרפנו ""יווו איך אתה נישאר ככה כל שישי בבית ואף פעם לא יוצא אני נישארתי שישי אחד ואני כבר מיתחרפנת""..... אז אני מעולם לא יצאתי ואני מחורפן כל שבוע מחדש. ואל תגידו לי עכשיו "אתה כולך ברחמים עצמאיים"" צא מהבית אפילו לבד, אז זהו שאני לא , ניראה אותכם יוצאים לבד חסרי ביטחון למקומות שאף פעם לא הייתם בהם אתם לא מכירים שם אפחד והביטחון העצמי בקרשים. בתכל'ססס אנשים כולם שמים זין, ולא מעניין אותם כלום מאנשים אחרים, כשמישו יזדקק לעזרה במשהו אוליייי יבוא לעזרתו , אבל ככה ביום יום לא יסתכלו עליו ממטר, תמיד יהיו עסוקים מדי (כמוכם) , תמיד יהיה להם מה לעשות באותו רגע, וגם בזמן אחר לשבוע/ חודש/ שנהה שאח"כ . נפלתי לתיכון מסריח ולא מצאתי את החברים שלי.. אז זהו אי אפשר לחיות בלי חברים, יש גבול למה שאפשר לעשות לבד כל דבר, אין לו חברים אז ההורים שלו פינקו אותו במתנות כדי "שיהיו לו" .. אבל ככה העולם שלי ריק, אם אני לוקח ימי חופש מהצבא אין לי מה לעשות בהם, אני יכול ללכת לים להיסתובב ברחובות ,קניונים, אבל אני לא ילך לבד כי פשוט נימאס לי , אולי אני ינסה ל"הזמין" מישו/ה אבל הם תמיד יהיו עסוקים מדי ולא יהיה להם זמן בישבילי. אין לי שום זיכרונות טובים. ובנתיים גם לא מחשבות טובות
כתבתי הודעה טריגרית בפורום , טיפל'ה צומת לב כאילו, וכולם ישר " אל תיתאבד זה לא שווה וזהה" מצאו זמן להיתקשר אלי בבוקר ובלילה, לישלוח הודעות ובתכל'ס זאת הייתה דאגה של אותו רגע אבל גם לא ממש דאגה. ובתכלס האמיתי אין לי למה לחיות, אנשים נישארו שישי אחד בבית, וכבר היתחרפנו ""יווו איך אתה נישאר ככה כל שישי בבית ואף פעם לא יוצא אני נישארתי שישי אחד ואני כבר מיתחרפנת""..... אז אני מעולם לא יצאתי ואני מחורפן כל שבוע מחדש. ואל תגידו לי עכשיו "אתה כולך ברחמים עצמאיים"" צא מהבית אפילו לבד, אז זהו שאני לא , ניראה אותכם יוצאים לבד חסרי ביטחון למקומות שאף פעם לא הייתם בהם אתם לא מכירים שם אפחד והביטחון העצמי בקרשים. בתכל'ססס אנשים כולם שמים זין, ולא מעניין אותם כלום מאנשים אחרים, כשמישו יזדקק לעזרה במשהו אוליייי יבוא לעזרתו , אבל ככה ביום יום לא יסתכלו עליו ממטר, תמיד יהיו עסוקים מדי (כמוכם) , תמיד יהיה להם מה לעשות באותו רגע, וגם בזמן אחר לשבוע/ חודש/ שנהה שאח"כ . נפלתי לתיכון מסריח ולא מצאתי את החברים שלי.. אז זהו אי אפשר לחיות בלי חברים, יש גבול למה שאפשר לעשות לבד כל דבר, אין לו חברים אז ההורים שלו פינקו אותו במתנות כדי "שיהיו לו" .. אבל ככה העולם שלי ריק, אם אני לוקח ימי חופש מהצבא אין לי מה לעשות בהם, אני יכול ללכת לים להיסתובב ברחובות ,קניונים, אבל אני לא ילך לבד כי פשוט נימאס לי , אולי אני ינסה ל"הזמין" מישו/ה אבל הם תמיד יהיו עסוקים מדי ולא יהיה להם זמן בישבילי. אין לי שום זיכרונות טובים. ובנתיים גם לא מחשבות טובות