כעיקרון מדובר בדירוג של פחממות לפי הקצב שמנת פחממות מעלה את רמות הגלוקוזה בדם. פעם נהגו לחלק את הפחממות לפחממות פשוטות ופחממות מורכבות (חלוקה לפי גודל המולקולה, דו סוכר למשל הוא פחממה פשוטה ורב סוכר מורכבת), כיום מעדיפים לדרג את הפחממות לפי האפקט הפיזיולוגי. כך מגלים שהאפקט של תפו"א (פחממה "מורכבת") על רמת הגלוקוזה מהיר יותר מאשר סוכר למשל (פחממה "פשוטה") האתר כתוב מתוך מחשבה על סוכרתיים אבל אפשר לקבל ממנו הרבה אינפורמציה לקהל הרחב. בימים אלה מתבשל מאמר לא רע בנושא בפורום תזונה. ובקשר לסוכר, האינדקס הגליקמי שלו ביחס לגלוקוזה הוא 65 שזה אינדקס גליקמי בינוני-גבוה.
אני שותה בקושי כוס אחת של תה, מומתקת בכפית אחת של סוכר. כל שאר הזמן (עוד 10 כוסות בערך) - מים טהורים וזכים. בין שתי הקיצונויות שאנו מייצגים, יש כמובן עוד כמה אפשרויות. למשל: 1. לשתות 4 כוסות מומתקות ו- 6 כוסות מים או תה צמחים לא מומתק 2. להמתיק את הקפה רק בכפית סוכר אחת (מתרגלים) 3. להמתיק ב- 1 כפית סוכר ו- 1 סוכרזית (כדי שלא יהיה טעם לגמרי סינתטי) 3. לוותר על החלב בקפה - שממנו הרי שמים הרבה יותר מכפית וכהנה וכהנה.
בדיוק את השתלשלות אישור האספרטיים הבעייתי מאוד ע"י אדם שהיה קודם בממשל רייגן ולאחר האישור עבד לעבוד בחברת מונסנטו-סירל המייצרת את האספרטיים ויש לה אינטרס ברור להמשיך את הייצור.
האינטרנט מלא בבעלי אינטרסים. גם אתרי ה"בעד" וגם אתרי ה"נגד" נכתבים על ידי אינטרסנטים. רק גופים ממשלתיים כמו FDA או Medline (הספרייה הלאומית של ארה"ב) מסוגלים להתעלם מאינטרסים כלכליים. וגם זה לא לגמרי.
קודם כל, מחשבות, קבל ח"ח על תרגום craving לערגה. הרבה זמן חיפשתי מלה ל- craving, והדבר הכי קרוב שחשבתי עליו היה כמיהה. זה לא מצא חן בעיניי אז נשארתי עם craving. עכשיו, עשיתי חיפוש ב- medline של aspartme and craving. מצאתי בדיוק מחקר אחד (מצ"ב), מ- 1997. במחקר הזה *לא* מצאו שאספרטיים גורם לערגה, וגם לא להיפוגליקמיה. די לדמוניזציה.
אינני מתווכחת עם נתונים מחקריים. אבל משהו בי לא רוצה להכליל ולומר שלא יתכן ולא יהיו חריגים. אפילו תופעות אלרגיות מסוימות (ולא אומרת שלא הוכח שככלל אין בהם בסופו של דבר משהו מזיק) אבל רוצה להשאיר אחוז ליוצא דופן סוף שבוע טוב,