אני שמח שהנושאים

אוריאל 1

New member
תגובה

בן אדם דתי בכלל לא אמור לחשוב על השכר או העונש בעולם הבא.האדם הדתי צריך רק לרצות לעשות נחת רוח לבורא העולם בכך שהוא עושה את רצונו,"עשה רצונך כרצונו בטל רצונך בפני רצונו",מבלי לצפות לגמול.הדתי מאמין שבורא העולם הוא שופט צדק ולכן הוא משאיר לו את המשפט.אם דתי מסויים עושה חלילה עבירה אל לו לחשוב על גהינום חלילה אלה על כך שעבר על ציווי ה' יתברך. דתיים לומדים על מעשים טובים בכל יום מהתורה הקדושה,והאמת היא שגם אתה למדתה ממנה על מעשים טובים {אולי רק דרך אנשים אחרים,אך המקור הוא בתורה}.לפני שהבורא היטיב לבני האדם בכך שהוא נתן תורה קדושה לא היה לבני האדם שום כלי בכדי להבין מהו טוב ומהו רע. זה נכון שיש גן עדן וגהינם וזה נכון שכל אחד יתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,אך דברים אלו {שכר ועונש} נכתבו בתורה רק מפני שדרך האדם היא שהוא עושה את כל מעשיו בעולם לפי אינטרס מסויים,לקבל שכר או להרחיק ממנו מכות ויסורים,וככה זה בחיים בכלל.ברוחניות להבדיל מגשמיות ישנו מצב שהאדם פועל על פי ההבנה שכך הוא צריך לפעול ללא קשר לשכר או לעונש {כגון:צדיק ורע לו רשע וטוב לו}.ברגע שתבין שיש בורא לעולם,ותלמד קצת על העולמות הרוחניים ועל כך שרצון הבורא הוא אך ורק להטיב לנבראיו,תלמד לקבל הכל באהבה ולתת גם בלי רצון לקבל בחזרה.
 

Brusi

New member
אני נותן מרצון ומקבל באהבה,

ואני לא רואה קשר בין זה לבין המצאותו של אל בחיי (כי אין). "האדם הדתי צריך רק לרצות לעשות נחת רוח לבורא העולם" בורא העולם כל יכול - הוא באמת צריך שאנחנו נעשה לו נחת? לא עדיף שננצל את הזמן שלנו ונעשה נחת לאנשים בינינו, במקום למי שמעלינו? לתת היא זכות. להתפלל זו חובה. כשאדם מתפלל, יש לו פחות זמן לחברה שמסביבו ופחות זמן לעזור לזולת ולמדינה ולעולם. אני רוצה ליצור עולם טוב יותר. אני באמת רוצה. ובית כנסת הוא המקום האחרון בו אני חושב שאני צריך לשבת כדי ליצור עולם טוב יותר.
 

אוריאל 1

New member
תגובה

בורא העולם לא צריך כלום,לא ממני ולא ממך.הוא ברא נבראים רק בכדי לתת להם,זהו רצונו.הטוב והמטיב לכל.הוא רצה לתת תענוג ולכן הוא ברא כלי קיבול שיכול לקבל את התענוג.הכלי הזה הוא אנחנו.לפעמים האדם אוהב לקבל וזהו תענוג.ולפעמים האדם אוהב לתת ולהעניק גם לאחר וזה מספק אותו שזהו גם קבלת תענוג {בקבלה זה נקרא אור חכמה שזהו התענוג לקבל ואור חסדים שזהו התענוג לתת}.אתה רוצה למשל בית,למה? כי אתה רוצה תענוג.רוצה אישה כי אתה רוצה תענוג,רוצה כסף זה גם תענוג.כל מה שהאדם מחפש בעולם הזה הוא רק תענוג.אך הבורא רצה לתת לנו גם תענוג שהוא מעבר לכך,תענוג רוחני שהוא התענוג האמיתי.אתה אולי חושב היום שזאת "עבודה" קשה להתפלל או לקיים מצוות אך האמת היא שזהו התענוג האמיתי, כל שאר תענוגי העולם הם רק אשליות חולפות. כאשר האדם יסיים את עבודתו בעולם הזה הוא יקבל את שכרו בעולם הבא.
 

SilentMike

New member
אז תהנה.

תתענג לך מה אתה רוצה מאיתנו? אף אחד לא מפריע לך להתפלל. רק אל תכנס לאחרים לנשמה ותגיד להם מה לעשות. זה כל מה שמבקשים ממך.
 

אוריאל 1

New member
תגובה

אף אחד לא אמר לך מה לעשות,רק הבאתי כמה עובדות {ואני יודע שהם עובדות ולכל אחד מכם המחשבות האלו עוברות בראש}.
 

SilentMike

New member
אם זה עושה לך טוב...

אם זה עושה לך טוב להזות שאנחנו שותפים להזיות ולדמיונות שלך תהנה. אבל אל תצפה מאיתנו לשתף פעולה. עדיף שלו תעמת אותנו עם "עובדה" זו יותר. למען לא תאלץ להכיר בעובדה שעובדה זו נמצאת אך ורק במוחך הקודח.
 
כמה שאלות

השאלה לדעתי מכילה כמה סתירות פנימיות. א. אם נקבל את הנחותיך - שיש אלקים ושאכן הוא ציווה לשמור שבת ולאכול כשר וכו', הרי שזה רצונו. אז איך אדם שעובר על רצונו ומחליט מעצמו מהו טוב ומהו רע, איך אדם כזה יכול להחשב צדיק? או, שמא אולי התכוונת להשוות בין דתי המקיים את המצוות לבין חילוני שאינו יודע כלל עליהם? כגון תינוק שנשבה? אם כך, ייתכן אולי שאותו אדם יחשב כצדיק אם אכן היה טהור לב כל חייו ועזר לזולת וכו'. ואולם ודאי שבשמעו על כך שישנם מצוות, יטה אוזן ואל יתעקש להמשיך שלא לדעת. ב. אם כפי שהנחת - יש עולם הבא. היתכן לא לרצות בו? האין זו צביעות? והאין זה מעיד על כך שאותו אדם למעשה כופר באותו עולם נצחי? ובהנחה שיש עולם הבא, האין זו בהמיות להתעניין רק בעולם הזה? בין לגבי עצמי ובין לגבי הזולת?
 

Brusi

New member
"למה לי רוב זבחיכם?"

1) זהו אחד המשפטים החכמים ביותר בתנ"ך. קודם לא ארצח, לא אשקר, לא אנאף ואכבד את אבי, אמי והזולת; ולאחר מכן אני לא אוכל גדי בחלב אימו (למען האמת - מחיי לא אכלתי גדי בחלב אימו. למעשה לא אכלתי גדי לעולם). לדעתי, הצדיקות היא לא בתפילה, ולא בזה שאני לא מדליק אור בשבת או לא מפריד כיורים, אלא בכך שאני מכבד את הזולת, ושומר על חמשת הדברות האחרונות. אלו הדברים שהופכים אדם לצדיק. 2) נגיד אדם חילוני יודע על המצוות, ובוחר שלא לקיים אותם. מה רע? הוא הזיק למישהו? הוא פגע במישהו? הוא הכעיס מישהו? כמובן שאני לא אסע בשבת בשכונה חרדית ולא אוכל סנדוויץ עם גבינה צהובה וחזיר ליד בית הכנסת ביום כיפור. אבל אני לא רואה כיצד הפרדת כיורים בבית וכיצד הימנעות מאכילת בייקון תועיל לי בחיים (בקשר לבייקון - רמת הכולסטרול שלי נמוכה במילא), או תועיל לכל נפש חיה בעולם הזה. אולי אלוהים יכעס, אבל אני מניח שאם הוא באמת כל כך חכם אז הוא יסתכל על הצדדים הטובים של מה שאני עושה בחיי וכיצד אני אדם טוב, והוא יצטרך לסלוח לי. מצד שני, את מושה רבינו הוא הרג כי הוא הרביץ לאבן
) 3) בוא באמת נניח שיש עולם בא. נשווה את המצב לתחרות "חפש את המטמון" בין שני אנשים. לצורך העניין נקרא להם צביקה ופיקה. לצביקה מספרים כי המטמון הוא אוצר מאין כמוהו, אשר יעשה אותו מאושר לנצח (=העולם הבא). לפיקה אומרים כי לתחרות אין משמעות, וכשהיא תיגמר אז לא יקרה כלום. צביקה ירוץ כל הדרך, ינסה רק להגיע אל המטמון, יסתגר בתוך עצמו ובכל משך המשחק הוא יתעסק אך ורק בנסיון להגיע אל המטמון. הרי כל סטיה מהדרך עלולה לגרום לו לאבד את הפרס הנכסף! לעומת זאת פיקה ייהנה מהמשחק עצמו. הוא יסתקרן, הוא יבדוק, הוא יצחק. צביקה מנסה לשכנע אותו כי הפרס גדול ויש מספיק לכולם - אבל פיקה מעדיף שלא לדעת. פיקה לא רוצה שמטרת המשחק תהפוך לתחרות כנגד הזמן וכנגד יכולתיו האנושיות. הוא רוצה לדעת שאם הוא יראה זקנה רוצה לחצות כביש אז הוא יעזור לה גם אם זה לא יקדם אותו אל עבר המטמון. וכפי שבטח כבר הבנתם - צביקה הוא הדתי המנסה להבטיח את דרכו לעולם הבא, ופיקה הוא חילוני שמה שחשוב לו הוא עכשיו, המשחק, ומה שחשוב הוא לא הפרס אלא איך מגיעים אליו. ובסוף כשצביקה ייהנה מחיי נצח, פיקה יתגלגל ויהפוך להיות עץ אשוח בבית אמריקאי טיפוסי בחג המולד, והוא יתבאס ויחשוב למה הוא עזר לזקנה ההיא לחצות את הכביש. וואו. איזה משל חזק.
 
תראה

כתבת כאן המון דברים ולא ברור למה כוונתך ואיך זו תגובה לשאלותי. אם תוכל להתרכז בשאלות ששאלתיך ולענות בצורה ממוקדת - נוכל להמשיך. ואח"כ נוכל לקנח במשלים ואגדות.
 

גוססי

New member
כמה רעיונות

"אם נקבל את הנחותיך - שיש אלקים ושאכן הוא ציווה לשמור שבת ולאכול כשר וכו', הרי שזה רצונו. אז איך אדם שעובר על רצונו ומחליט מעצמו מהו טוב ומהו רע, איך אדם כזה יכול להחשב צדיק?" מי אמר שעשיית רצון האל היא בהכרח עשיית הטוב? הזהות "רצון האל = טוב" מקובלת רק על המאמינים, ויש כופרים רבים הסבורים אחרת (שלא לדבר על בני דתות אחרות). "ב. אם כפי שהנחת - יש עולם הבא. היתכן לא לרצות בו?" בהחלט. מי אמר שהעוה"ב הוא כזו מציאה גדולה? אולי עדיף החדלון המוחלט, או אפילו כף הקלע? אף אחד לא חזר משם עם תיאור מלהיבים או משכנעים, ומה שאנו יודעים על העוה"ב לא מהווה מוטיבציה לוותר על תענוגות העולם הזה.
 
ומה שאנו יודעים על העוה"ב לא מהווה

ומה שאנו יודעים על העוה"ב לא מהווה מוטיבציה לוותר על תענוגות העולם הזה." תגובה: זוהי ככל הנראה הסיבה האמיתית שבגינה בחרת במוות.
 

neko

New member
הוא לא בחר,

וגם אתה לא בוחר. אין אף אחד שישאל אותנו, אתה יודע.
 

Governor

New member
...וזאת אתה אומר על סמך הזיה המצויה

אך בתבן אשר בין שתי אזניך?
 
לא הבנת גוססי

"מי אמר שהעוה"ב הוא כזו מציאה גדולה? " - השאלה שבראש השרשור קיבלה בתור הנחה, שיש עולם הבא כפי שהדת היהודית תופסת אותו. עולם שאין בו פגע ונגע או מחלה, עולם שכולו טוב, שאין בו שום חיסרון, שכולו שלמות ושהבריות שבו נבדלות זו מזו רק במה שהביאו הן את עצמן לאותה שלמות. עולם שבו כל מה שיכול להתמלא מלא. עולם שלגביו אמרו חז"ל שאפילו כל הנבואות של אחרית הימים שנתנבאו הנביאים כגון "וגר זאב עם כבש" וכו', לא נאמרו אלא לגבי ימות המשיח אבל עולם הבא - "עין לא ראתה" והוא מעל השגת הנביאים. ולגבי עולם כזה שאלתי - היתכן שלא לרצות בו?
 

גוססי

New member
הבנתי יפה מאד

נעזוב רגע את הבעיה הפעוטה של מחסור אקוטי בראיות לתיאור האידילי לעיל. אני טוען שהמין האנושי הוא אגרסיבי, סקרן, זקוק לאתגרים מתמידים, ובקיצור "מחפש צרות". דעתי היא שהעוה"ב כפי שהצגת אותו הוא מקום בו הנשמה האנושית הממוצעת תחוש בשעמום טוטאלי תוך רבע שעה לכל היותר. למעשה, נראה שתיאורך תואם היטב דוקא את הגיהנום.
 
לא. חס וחלילה

"מחפש צרות" - זהו ביטוי הומוריסטי ואת תקח אותו רחוק מדי. ובכלל "חיפוש צרות" היא לא תכלית. סקרן, זקוק לאתגרים, מסכים. ואתגר הוא להשיג מדרגה יותר גבוהה ממצבי הנוכחי. ואמרו חז"ל - "תלמידי חכמים בעולם הבא אין להם מנוחה שנאמר - ילכו מחיל אל חיל", דהיינו שישיגו השגות מעל השגות עד אין קץ באור פניו יתברך ובטוב שרצה להעניק להם. ואין הנשמה משתעממת אלא בעולם הזה, כשהגוף מעכבה מלהשיג את שהיתה רוצה. משיוסר עיכוב זה תשיג הנשמה את חפצה ותידבק ביוצרה ובמקורה מקור החיים. וזהו האתגר הגדול מכל האתגרים שבעולם הזה - להסיר את העיכוב במו ידינו.
 
כמה שאלות

אם העולם הבא הוא מקום שלם, שבו מתמלא כל שיכול להתמלא - לאן תוכל הנשמה לשאוף עוד? אם היא חלק מהשלמות הזו, היא מכילה ומוכלת בה. ולגבי אתגרי העולם הזה: מה הטעם באתגרים שמציג בפנינו העולם הגשמי, אם המכשול הפיסי מוסר בכל מקרה בעולם הבא? אם זה כדי לחשל את הנשמה, אתה מותיר אותה גם בעולם הבא במצב של חוסר שלמות, במצב אנושי, שהוא בעצם נגזרת של ההוויה הפיסית. זה לא מסתדר עם להיות חלק משלמות של עולם שכולו טוב. תסביר לי את זה בבקשה: הנשמה בעולם הבא, האם היא חלק משלמותו של אלוהים, או נותרת בשאיפתה הארצית להתפתחות?
 

L7

New member
כל תשובה תהייה ששיטת סימון העיגול

סביב המטרה. כך בנוי הרעיון הדתי.
 
למעלה