אני לא בטוחה שזה נכון לגמרי
בעיקרון לפי הראיה שלי שאני משווה מי שלמד איתי הומני ומי שלומד מקצועות מדויקים שזה גם חברות מהבית, גם אחי הקטן וגם אתן, אתם הרבה יותר היסטריים מאיתנו... אח שלי לא היה בבית כבר חודשים כי יש לו מבחנים והוא הכניס גם את ההורים שלי להיסטריה כזאת שהם אפילו לא מעיזים להתקשר אליו לשאול מה שלומו. זה דבר נורמלי? זה הרבה יותר מדי. אז אנחנו לוקחים לנו את החצי שעה ביום לשבת על הדשא... נכון כשיש לי חלון של שעה וחצי ויש מישהו שיש לו חלון איתי אני אעדיף לשבת איתו קצת לדבר מאשר להיקבר בספריה למרות שיש לי עבודה לכתוב... אז בסדר, מבחינתי לא קרה כלום.. אני אשלים את השעה וחצי הזאת בזמן אחר בסופ"ש, בלילה, בבוקר ואני אשלים אותה תוך חצי שעה. ובלי שום קשר, גם אם הייתי משקיעה את כל ימיי, חיי ונשמתי בתרגילים למתמטיקה בלי לקום מהכיסא לרגע, עדיין הייתי נכשלת. אין לי שום ספק בזה. מישהי כמוני פשוט אין לה את היכולות לזה. לעומת זאת כן יש לי את היכולות לכתוב עבודה של 50 עמודים בכמה ימים וגם לקבל בסוף מעל 90 שזה ציון שיספק את כולנו לא משנה מה אנחנו לומדים. ולהרבה אנשים אחרים אין את זה, כמו שבת אל אמרה למעלה. אז זה שאני "משקיעה" פחות דם בלסיים את התואר שלי לא אומר כלום על הקושי/קלות שלו ועל מה הוא דורש, זה יותר אומר עליי ומה אני מסוגלת לעשות ומה רמות הלחץ שלי. בהכללה גסה כל מי שאני מכירה שלומד מקצועות מדעיים למיניהם הרבה הרבה הרבהההההה יותר לחוץ ממני. ובכל מקרה בלי ללמוד דקה אף אחד לא יכול לעבור את התואר שלנו.