אני קוראת כאן על מקרים קשים שאנשים

[meshi4]

קראתי המון

ספרים בנושא השואה.הרגשות שעלו בי אז היו :הערצה לאנשים שנלחמו לשרוד בתנאים איומים של השפלה,רעב,אכזריות. כאב עצום על אלו שהיו חסרי אונים.הורים שמסרו את ילדיהם כדי שישרדו וכו'.כל זמן הקריאה חשבתי לעצמי :"איך הייתי מתנהגת במקומם".חרדות שמא זה יקרה לנו שוב. אנשים מגיבים בצורה שונה לאותה סיטואציה.גם אצל ניצולי שואה ששרדו.היו אנשים שהתחזקו באמונתם הדתית.או ההפך הפסיקו להאמין שיש אלוהים.אנשים שנהיו חזקים וללא רגישות לזולת[בגלל הזוועות שחוו]או כאלה שנשברו ולא יכלו להתמודד עם הזוועות שחוו ולקו בדכאון. אנחנו מעוצבים על פי העבר שלנו לטוב ולרע[אם נבחר לשכוח או לא]

 

[א ס י ת]

משי, למרות שעברתי מה שעברתי

אני עדיין חושבת שאני חיה חיים רגילים. רק עם תעצומות נפש שאין להרבה אנשים. אולי זה נשמע יומרני. אבל זה כך.

 

[האם של איתי]

באותו עניין שהעלית משי

למרבה התוגה, הכי נורא זה לקרוא עדויות של שורדי שואה שהגיעו ארצה. איך קבלו אותם הצברים דאז - פשוט מזעזע. ועוד יותר מזעזע לדעתי, זה לקרוא מה עשתה ההנהגה הציונית בארץ, כשידעה על מה שקורה באירופה.

 

[AIDA1]

א ס י ת ריגש אותי ../images/Emo23.gif

הסיפור והכנות שלך. אני דווקא חושבת שאת מאוד רגישה בפנים ,פשוט למדת (וזה מדהים ) לא לייחס חשיבות לדעות של הסביבה ,לאישורים או ביקורת של אחרים , אפילו לאדישות או הניסיון להתעלם ממך , לא לקחת ללב , לא לתת לאחר לשלוט על הרגשות שלך , בקיצור למדת לשרוד ולהסתגל. זה מה שאני הבנתי ומאוד הזדהתי עם כל המשמעויות האלה . אני יכולה להבין את הרגשת האי שייכות בכל מעבר מסביבה אחד לשניה ועוד יותר מארץ לארץ. אני לא רק שהרגשתי את האי שייכות ,אלא את האנטישמיות בחו"ל והאי קבלה פה בארץ אחרי העליה . כמה שרציתי והשקעתי להיות אחת מהשורה , הרבה פעמים נתקלתי בדלתות סגורים ,בזילזול ,ניצול , שקר וכוי. כמו שאין אהבה בכוח , כך אי אפשר לקבל יחס שלו מצפים ,בכוח . אז מה שנישאר לי זה להסתגל , לקבל ולשרוד . האמת שלמדתי להיות החברה הכי טובה של עצמי לטוב ולרע .

 

[א ס י ת]

AIDA1 את היחידה שמצליחה להבין אותי

תדעי לך שגם אני התקבלתי ממש רע בארץ ואני כאן מגיל 4. החוויה המתקנת שלי הייתה דוקא ניו יורק. דוקא שם. כולם התפעלו ממני, מהידע שלי, ממה למדתי בצואר ראשון שזה מקביל אצלם לתואר שני. כולם אהבו את חוש ההומור שלי, כשבארת הוא לא נחשב לחוש הומור.. פתאום גילי שאני נמצאת באוכלוסיה שבה אני ממש מצטיינת. ובארץ סבלתי מנידוי של עולה חדשה ממקום לא נכון..זאת שהגיעה מהמשרפות. אין אוכלוסיה יותר רעה ומזלזלת כמו הישראלים לעולים חדשים. אני בהחלט יכולה להבין אותך. האמריקאים קבלו אותי כל כך יפה שכל הבטחון העצמי שלי עלה פלאים.. יש לי רק זכרונוךת טובים מארה"ב. אז למה חזרנו לארץ? כי שם לא יכולתי לעבוד. בתקופה שלי נשים היו מנועות מלעבוד או ללמוד כשיש להם ילדים קטנים.. כך היה בסביבה שלי. ולזה לא הסכמתי כמובן. אז חזרנו לארץ. אבל אני כבר הייתי במקום אחר. יותר בוטחת בעצמי. יותר אסרטיבית..ידעתי מה אני שווה באמת..אף אדם לא יכול היה להוריד אותי. בטח שלא גברים..כי מי הם? מקסימום הבוס שלי. אז מה? בעלי הוא מובן מאליו הגרופי שלי.

 

[AIDA1]

א ס י ת ../images/Emo45.gif../images/Emo24.gif

אני שמחה שהצלחתי להבין אותך . את צודקת בכל מה שאת אומרת . ואת יודעת מה ? אני הרגשתי את האופטימיות וההומור שלך מתוך תגובתך . ממש נהניתי לקרוא אותך.

 

[א ס י ת]

AIDA1 ../images/Emo51.gif../images/Emo45.gif../images/Emo24.gif

 

[האם של איתי]

אני מרשה לעצמי אידה

להגיד לך שאני חושבת שאת וכל מי שעולה לארץ אמיצה/ים הכי שאפשר. ובכל פעם שאני פוגשת עולה (עולים תמיד נשארים עולים גם אם הם 600 שנה בארץ) אני פשוט מתביישת שאני שייכת לעם הכי לא סובלני שיש (עם ישראל) שיכול לירות לעצמו ברגל, מצד אחד להבין שרק עליה תציל את הכלכלה,המדינה והחברה, ומצד שני להתנהג בצורה כל כך מביכה (בלשון המעטה) למי שהוא עולה חדש. אני מקוה שזה שאני מתנצלת בפניך, כי אני יודעת מעט על קליטה,ממש מעט, ואם הייתי יכולה לשמח אותך במשהו, אני ממש אשמח. האם זה יהיה לא דיסקרטי מידי לשאול אותך מאיזה ארץ עלית ?

 

[AIDA1]

האם של איתי ../images/Emo141.gif../images/Emo45.gif../images/Emo51.gif

את כבר הצלחת לשמח אותי עם המילים שמוכיחים הבנה ואינטליגנציה (יודעת שאת לא אוהבת כשמחמיים לך ...אבל לא יכולתי להתאפק ). מה לעשות , ההיגיון והרגש ( שמושפעת על ידי מערכת ההישרדות של המוח לפי מה שהבנתי ממך ) ,לעיתים נדירות מנגנות על אותו מיתר. את צודקת שלא קל לעזוב מקום שהיה לך בו הכל מבחינה כלכלית ולהתחיל מחדש בלי לדעת מילה . הרגשתי כמו בפלנטה אחרת . אבל זאת הייתה הבחירה שלי ולקחתי על עצמי את כל האחריות לתוצעות השינוי שעברתי ( כך הגשמתי את חלומי מגיל 18 ). ולשאלתך " האם זה יהיה לא דיסקרטי מידי לשאול אותך מאיזה ארץ עלית ? " : לא זה לא לא דיסקרתי מדי ,אבל אני אענה לך בכלליות שבאתי מאירופה מבלי לפרט כי כך לפחות שייכת לקבוצה קצת גדולה יותר מאשר ארץ . לשימחתי יש הרבה עולים ( אפילו שנשארים עולים גם אחרי 600 שנה לדבריך ) שמצליחים בארץ ומייצגים אותה בכבוד , כמו למשל אבא אבן ,יליד קייפטאון שבדרום אפריקה . כמו שכבר כתבתי , אין אהבה בכוח . אני מסתפקת במעט האנשים כמוך שחושבים אחרת , לכן הרשי לי לחזק את ידיך בשתי ידיי

 

[א ס י ת]

אידה, את נשמה טובה.../images/Emo24.gif

 

[האם של איתי]

אני אוהבת אותך ומקדישה לך את הדמעות

שעלו בעיני כשקראתי את התשובה הכל כך מרגשת שלך. התבוננתי ביצירה הגראפית ששלחת לי, שיש בה הכל, גם לב רחב (כפול) וגם יונה של רוח חופשיה. תודה הכיחמה שיש

 

[האם של איתי]

במחשבה שני אחרי שלקחתי הכל לעצמי

את כל המחמאה היפה שלך, אני חוזרת אליך עם כמה תובנות שנשארו בי אחרי שגמרתי ליהנות עם עצמי. אידה, את הולכת רחוק מידי, וסוגרת על דוגמה של אבא אבן. תני לי להציג לך כמה דוגמאות של היום, ענקיות, שאלמלא היתה עליה, לא היינו זוכים: אני מאד קרובה לתיאטרון נתחיל איתו: קחי דוגמה את גשר. אין תיאטרון שמתקרב אליו איך שלא תטגני את זה. זה התיאטרון היחיד בארץ שאין לו תוכנית מנויים, וכל ההצגות שלו מכורות. הגעתי אליהם במקרה, בהצגה הראשונה שלהם "רוזנקרנץ וגידרשטרן" שהם הציגו במרתף של הבימה לפני מיליון שנה ברוסית. התחשמלתי. הרגשתי שאני סוף סוף נוגעת באמנות שנקראת תיאטרון מאז כמובן, שלא החמצתי אף הצגה ובכלל לא משנה לי אם אני פחות ניהנית. ואת יודעת, אידה את ההצגות הראשונות שלהם, ראיתי עם אזניות תרגום מרוסית לעברית ובפירוש הרגשתי בחו"ל, ואני עפר לרגליהם. בואי נדבר רגע על ריקודים סלוניים. אם לא הרוסים, לא היתה אפשרות בכלללקיים תחרויות ריקוד כמו שיש עכשיו בארץ, ואני זוכרת שקראתי על זוג רקדנים, הוא מרוקאי והיא רוסיה - מי היה מאמין בואי נדבר על מחויבות של הורים לחינוך הילדים לאינטלקטואליות (יצא לי בסוף) הם מוותרים על המון כדי להקנות לילדים שלהם אינטרדיסיפינריות כדרך חיים, ולא חסרות בכלל דוגמאות. כשקראתי ראיון עם עולה מרוסיה ששאלה איפה השמאל במרכזי הקליטה, אני בכלל לא מתפלאה שרוב העליה הזאת הידרדרה ימינה ( אני מתרכזת בהם דווקא כי הם מסה קריטית שיכולה לחולל שינוי) הסתכלי על תעשיית הלחם, ואני לא מדברת על ארז, אני מדברת על הסופר איזה דחיפה של שינוי הם תרמו להרגלי הצריכה של הלחם. המוצר הכי בסיסי שתפריט של האזרח. קחי את לובה. מה לובה עשתה לכל חווית ההומור, והיא לא גשש חיוור, וזה לא רק בגלל שטל פרידמן משגע. בגלל שלובה היא המראה הכי נכונה כנראה בצומת הזמן שאנחנו נמצאים בה, להומור מטורף ושפוי כאחד. סופר פוזיציה קוראים לזה המבינים. אני בכוונה לא נטפלת למצוין אחד או מצוין שני,כי הם ממש לא חשובים לצורך הדוגמה.ובהקשר הזה, ועם קישור למה שמשי כתבה. הענין שלי בהשיגים האולימיים ובמדליות הציוניות פסק באחת, שעה שגיליתי, ששרת החינוך רצה ליוון כדי לעלות על הפודיום של גל פרידמן. כשהנכה הביאה את מדלית הזהב, וכן גם אז נגנו התקווה, היא הופיעה מקסימים בעמוד האחורי של העיתון.

 

[א ס י ת]

האם של איתי העליה הרוסית

אבי היה רוסי במקור ואני מכירה את המנטליות של העליה הזאת. יש דברים שאת רואה נכון, ויש דברים שאת לא רואה. לובה היא המרוקאי התורני של התקשורת שצוחקים ממנו. רוב הרוסים נעלבים מהדמות של לובה. אנחנו הכי צוחקים מסטריאוטיפים של עדות. ככה היה עם כל עליה. ראי בדיחות על פולניות שלא נס ליחן. דברת על השאיפה להשכלה ולמצוינות של העליה הרוסית. מהיכן את חושבת שאני קבלתי את הדחף הזה, גם מאבא שלי. אבל לא דברת על הכבוד שהילדים רוחשים לאבותיהם עד כדי כך שהם לא מוכנים לוותר על השפה הרוסית בנוסף לעברית. לא כתבת על הכבוד שיש להם לאנשים מבוגרים ולחוכמת החיים שלהם, בניגוד גמור למה שקורה בארץ. דור המבוגרים חסר ערך אצל הישראלים. מקסימום צריך לסבול אותו. היחס שאידה נתנה לי הוא היחס למבוגרים שהיא נותנת למשפחתה. ויכולתי לחוש את ההבדל בין היחס שלה ליחס שלך. היא כיבדה אותי, ואת מקסימום השוות אותי לאמא שלך, שאתה את לא מתווכחת כי היא מדור אחר, ובכך ביטלת את תוקף דברי. יפה מאוד מצידך. ולמה ויכוחים חייבים להיות עניין של דורות בכלל? מדוע שלא יהיו עניין של מהות? ולמה שאידה לא תיקח דוגמה מאבא אבן שהוא היה איש אציל, תרבותי, ורב פעלים, והיה ממקימי המדינה. מה מיושן בו? שמעת על אופנת הרטרו? כאילו שמה שקורה היום הוא חדשני ומלהיב יותר? מותר לקחת גם דברים מהעבר. נכון שאני לא נוטה לעשות את זה, אבל מה רע בכך? ובאמת אידה הייתה היחידה שבאמת הבינה אותי. ותודה לה על כך אידה. כנראה שאני לא שונה כל כך מהנשים הדעתניות שהיא מכירה, ויש להן בהחלט מקום של כבוד בעליה הרוסית, לעומת הזיזול בי שאני חשה פה. גם ממך, וגם היום קבלתי רמז עבה כפיל מיעל, שאני לא רצויה כאן. אני מוצאת שיש כאן שתי מנחות, ומספר גרופיות ששניתנות לטיפול. האם אני כועסת..חושבתי שכן. שוב עולה לי הצל המכוער של אי המקובלות של הזר והשונה. נכון, אני שונה משתיכן. במקום לקבל את השונות ולתת אפשרות לאחרים לבחור, אתן מעדיפות להדוף אותי, לא בצורה ישירה כמובן. בצורה אלגנטית אתן אומרות לי, שאין לי מקום בקונפורמיות של הפורום.

 

[האם של איתי]

סליחה, את מבלבת את היוצרות

כתבת לי מכתב פרידה עניתי לך במכתב פרידה הפורום הוא של יעל הפורום לא שלי ולא יהיה לי שום פורום פרטי התרשמתי מדבריך שיעל אמרה לך משהו, את הבנת ופרשת. זכותך. יקירתי להשתתף ולפרוש מכל מקום אם תחליטי להשאר בפורום הזה או אחר אני תמיד אכבד את החלטותיך. אני ממש לא מבינה מה את רוצה. לא הדפתי אותך ולא קרבתי אותך. הקשבתי לך רוב קשב, והשקעתי הרבה זמן בתשובות שלי אליך מתוך התחשבות בך ובדעותיך. תרשמי לעצמך, אני לא מכירה את יעל. זה הפורום שלה. אני תיירת בפורום הזה כמו שאני תיירת בפורומים אחרים. לא הדפתי אותך לא בצורה אלגנטית ולא בצורה ישירה. החלטת לפרוש, עשית זאת ברוב חן, במכתב יפה דווקא אלי, נהדר. ברשותך אני מתעלמת מכל מה שכתבת קודם, כי מה שכתבת כתבת בכעס שמבחינתי אין לו מקום בטח לא בקשר אלי. ואם את מרגישה שלא כיבדתי אותך, אני שוב מתנצלת, היתה לי הרגשה שאני מבטאת את הכבוד שאני רוחשת לך בהמון מילים. במכתב הפרידה שלך ממני חשבתי שאת הגרופית הכי גדולה שלי, ושאני בכלל לא רואיה לכל המילים הנפלאות שאת שולחת לי לפני שאת עוזבת. אני מציעה לך אסית, לנסות לא להעלב . זה רק פורום. את לא מכירה איש או אישה מאחורי הדמויות שמופיעות כאן. זה לא החיים האמיתיים, זה רק אינטרנט. את תוכלי למצוא מיליארד פורומים להביע בהם את דעותיך, כי חשוב לך להביע אותן. אני מציעה לך גם לקרוא מה כתבתי לך, אישית, את כל האיכויות היפות אם לא הנהדרות שמצאתי בך. אני לא באה מתרבות פלסטיק אמריקאית, אני כותבת את מה שאני מרגישה, ומנסחת כנראה היטב. צאי לדרכך בלי אינקובציות, ואל תנסי לקלקל בהבל פה של עידנא דריתחא אתכל הנפלאות שחוללת

 

[יעל ארבל]

ואני מעדיפה, אסית, שאם יש לך משהו

להגיד לי - פשוט תגידי, במקום להוציא את הכעס שלך במקומות לא נכונים. האם של איתי תורמת איכויות רבות ועניין לפורום, שתינו לא מכירות האחת את השנייה, אלא מעל דפי הפורום הזה, נדמה לי שלהגיד שבפורום הזה לא מקבלים את הזר והשונה, זו הכללה מחוסרת כל בסיס. לעומת זאת, את היא זו שהעדת על עצמך באחד השרשורים הקודמים שאנשים נכים מפחידים אותך. ומה זה אם לא הצהרה גלויה של דחייה מפני מי שהוא שונה מאיתנו בצורתו החיצונית? זאת ועוד, אני רוצה להפנות את תשומת לבך לנושא ההודעה שאליה אני משיבה - נושא שאת בחרת להעלות: העליה הרוסית. אם תוכלי למצוא הקשר בין העלייה הרוסית ובין נושא הפורום, אני אשמח להקשיב. כפי שכתבתי בתגובה על השרשור שהעליתי - אני אחת שבוחרת בדרך הישירה להגיד את הדברים שעל לבי. ועל כן, הסקת המסקנות באשר ל"הדיפתך מהפורום" היא שלך ושלך בלבד. אני לא העליתי זאת על דל שפתיי. ערב נעים,

 

[רן בת]

ערב טוב אסית

קראתי את סיפור חייך המרתק. אני קוראת לו מרתק משום שבדרך כלל אין לי סבלנות לקרוא את כל ההודעות הארוכות עד הסוף וכאן פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא. דברים קשים ומורכבים עד מאוד עברו עלייך, ודברים אלה הם שעשו אותך אסית של היום. אסית החזקה, השאפתנית ועוד ועוד. ה"בום" שאני חטפתי בראשי ושעיצב את חיי נראה ככלום אחד גדול לעומת מה שאת חווית מרגע הולדתך, אך אל נא תשפטי אנשים חלשים. חולשה היא לא פשע. את יודעת, המודל שלי לחיקוי כל חיי היו הסבתא והסבא המדהימים שלי שאני מעריצה את הרצפה עליה הם דורכים. שניהם שרדו את אושוויץ ושם גם איבדו את כל משפחתם, אך הם האנשים החזקים והאוהבים ביותר שאני מכירה. הם כמעט בני תשעים ומתפקדים כמו בני עשרים בערך ותמיד הכל מתנהל עם הומור ענק. רוצה לאחל לך רק טוב ועשייה.

 

[א ס י ת]

רן בת תודה יקירתי. אם יש לך את

הדוגמא של הסבא והסבתא שלך להשרדות, את תצליחי בכל. אולי בקצב אחר. אבל תצליחי להשיג את כל חלומותיך. הסבא והסבתא הורישו לך גנים חזקים ששרדו את הכל, יש לך תוחלת חיים ארוכה. אגב שרון סטון הייתה בבית 5 ימים עם שטף דם במוח. עד שאקס שלה הגיע לביקור וראה את מצבה. עברו עוד 6 ימים עד שגילו מה היה לה. כי היא לא יכלה להסביר. היא מספרת שהיא הסתובבה עם זה 11 יום עד שניתחו אותה. אופרה שאלה אותה מדוע רק התקשרה לבעלה לשעבר שלא היה יכול לבוא מייד כי הוא היה במסע עסקים וחשב שהיא סתם מצוננת, לכן לא מיהר להגיע. מדוע לא התקשרה מייד אחרי זה לבית חולים. היא אמרה שזה בדיוק קרה לה בשבוע של קריסת התאומים ואף אחד לא היה לוקח אותה ברצינות. היא גם אמרה שיכולת החשיבה שלה הייתה מעורפלת, והיא לא ממש הייתה יכולה הלסביר בבית חולים מה יש לה. היא לא זכרה מה עשתה בימים האלה, עד שהאקס מצא אותה. היה לך מזל גדול שחברך היה לידך.

 

[רן בת]

בהחלט היה מזל גדול, תודה