מי מפחד מהומואים?
יש היום (1 לנובמבר) תמונה שמראה את ההפגנות בכיכר השבת. הפגנות קדם למצעד הגאווה. (על אנשי "הישוב הישן" המחליאים ועל ההנאה המרובה שהם מפיקים מהפגנות כבר מזמן לא צריך לכתוב. כביש שש עובר מעל קבר, אולי של יהודי? הם שורפים פחים. נתיחת גופה באשדוד? הם זורקים חיתולים. מצעד גאווה. הם הראשונים להתלהב. ואם לא שאני מכיר אותם מה"סופר" (התכוונתי לכובע "סופר". לא לסופר מרקט, וזו לא הגרסה החרדית ל"אני זוכר אותה מהמכלת") ועד הגרבים המשומשות שהם לובשים. הייתי ושב שמדובר בציבור יראי השם שפשוט חשוב לו מאד כל נושא דתי שהוא... נו טוב... שיהיו בריאים כל משועממי ההפגנות..) אבל הכתב ממשיך ומספר על אנשי "הבית הפתוח" מארגני ההפגנה. ש"לקחו ברצינות את האיומים נגד המצעד ונערכים בהתאם". לפני שהמשכתי לקרוא כבר דמיינתי עשרות גייז בודי בילדרים שהרגע יצאו מחדר הכושר "אברי בודי" בדיזינגוף, מגובים בסכיני גילוח ופחיות צבע ורוד שלא יורד. זקופים וגאים ומוכנים להשיב מלחמה שערה. וכבר באמת חששתי ממלחמת אחים. אבל הכתב מרגיע אותי ומתאר את החלטותיו של מטה המאבק: "אם יירצח אחד המפגינים, יוחלט במקום האם להמשיך או לעבור למתכונת של שירי זיכרון ונאומי אבל. במקרה של פציעת מפגינים הוחלט להפסיק את המוסיקה ולפרסם מיד בציבור את שעות הביקור בבית החולים..." ((((-: מה היה שם בדיוק בדיון הסוער של וודעת המאבק של "הבית הפתוח"? אני יכול לדמיין עשרות פעילי שכונות גאים מתכנסים בסערת רגשות. "חוצפה! לאיים עלינו ברצח? אנחנו נראה להם מה זה! שרק ינסו! אנחנו נלמד אותם לקח שלא יישכח! עוד לא צספיק הגוויה הראשונה להתקרר ואנחנו נעבור למתכונת כזו של שירי זיכרון שמאה שערים תרעד! נראה את נמנן בלוי עומד ברצף של שעתיים מישירי נעמי שמר ואהוד מנור! נראה את החרדים המסריחים האלו שומעים "ים של דמעות" ו"לאורך הים" ועוד בביצוע של נינט בלי להתחרפן! אנחנו נראה להם מה זה! רבע טרק אלקטרוני הם לא יקבלו! ,אני הולך לבכות לך" - זה מה שמשי-זהב ישמע שבוע שלם! אנחנו ננאם להם כאלה נאומי אבל שהם יבואו אלינו על הברכיים. הנה, אני אדגים לכם איך הם יבואו אלינו על הברכים. בוא רגע אמיר, רד על הברכים. רגע... מה אתה עושה? אי זה מגדגד... טוב נו... תמשיך... אח... כן... תמשיך... מה אתם אומרים? זה סופי? רגע... אח... שיט... כן. ככה... פציעה? מה זאת אומרת פציעה? אה... מה נעשה במקרה של פציעה? מה אי אפשר להשמיע איזה משהו ביניים? נגיד עברי לידר? שזה לא שירי זיכרון אבל גם לא טראנסים? ומה עם שלמה ארצי במקרה של פציעה? לא יפחיד אותם מספיק? רגע. מה עם מרתון בוגרי כוכב נולד 4? חריף מדי אה? כולה דקרו מישהו בבטן, לא צריך להיגרר ככה אה? אי אמיר! תיזהר! השיניים שלך יפצעו אותי בסוף ואז מה? בעדינות... טוב. אז מה סיכמנו? במקרה של פציעה נקריא להם שירים של אבות ישורון. לא טוב? קצר מדי אה? מה עם ביקורת קולנוע של אמיר קמינר על כל הסרטים החדשים שיצאו לסינמטק? מה אתה אומר? הם כבר קראו לבד? אז מה נקריא להם במקרה של פציעה? טוב. נראה כבר. נחליט במקום. בנתיים תרשום שנקריא את זמני הביקורים בבתי החולים בארץ! זהו! זה ילמד אותם לקח שלא ישכחו הרבה זמן! אח אמיר, בחייך! אתה לא חייב... נו טוב... בסדר... אח... כן.. ככה..." וככה בערף הסתיים לו הדיון הסוער שבסופו הוחלט שרק במקום הארוע עצמו יחליטו אם לעבור לשירי זיכרון או להמשיך להשמיע טכנו מינימליסטי עם אלמנטים גותיים... ((-: ואני אומר: מילא שנקודת הג'י הגברית נמצאת בפי הטבעת. אבל השכל?