אני יכול להגיד לך משהו כזה...
לאור שינוי מסויים שאימצתי לעצמי לאחרונה... גם לי הייתה הדילמה המסויימת הזאת, (להיות או להיות) ואני הלכתי על כן להיות. כאילו, פאק, אם לא תלכי בעקבות הלב שלך, מה עוד נשאר? איזה עוד דברים יש לחיים האלה להציע?! איזו עוד התרוממות נפש קיימת היכולה להשתוות לזו של חיבוק האיש/אישה שאתה אוהב? להסתכל בעניים ולדעת שלפחות להווה הקרוב, מה שאתה רואה שם הוא חלק ממך ואתה חלק ממה ששם? ואני, שמגדיר את עצמי אדם המשתדל להיות מוסרי וללכת בעקבות עקרונותי, הבנתי שיותר חשוב מכך שיהיו לך עקרונות חשוב שתהיה לך סיבה לקום בבוקר על מנת שתוכל לקיים את העקרונות האלה. אני חושב שיש מעט דברים בעולם ששוללים ממך את הרצון לקום בבוקר כמו זאת של אהבה לא ממומשת... אני יודע שלו הייתי במקומך, והייתי בוחר בלא להיות עם בחירת ליבי, שגורמת לי להרגיש כל כך נפלא, כמו שאת אומרת, ורק בגלל הסיבה המסכנה כי "הסביבה שלי לא מקבלת את זה"?! (יש סיבות הרבה יותר גרועות - היא הייתה יכולה לא לאהוב אותך בחזרה, היא הייתה יכולה לעבור לגור בארץ אחרת, היא הייתה יכולה למות, חס וחלילה!) אני הייתי מצידי או כופה על הסביבה שלי לקבל את זה, או מתנתק מהם, גדול עד קטן... אפילו אם הייתי רוצה להשאר שם, הייתי מפתח כלפי כולם כזאת עויינות עד אפילו לרמה של משטמה, כי הם מה שמפריד ביני לבין אהבתי... זה אפילו לא כאילו הייתה לי אופציה, כשחושבים על כך. אבל זה אני אומר לגבי, כי אני כזה בנאדם. יכול להיות שלגבייך ואחרים זה שונה. בכל אופן, זוהי נקודת מבטי על העניין, מקווה שעזרתי. ובלי קשר, קבלי
הזדהות מסמפט...