ההופעה בהרצליה או "בא לי למות"
אוי אוי אוי, איזה הופעה. אחת הטובות שהייתי בה. האנרגיות, בחירת השירים, המקום, האנשים, העברי. טוב, אז נתחיל עם זה שהמקום דיי קטן אבל נחמד, ולראות הופעה שלמה בישיבה זה גם שינוי אווירה מיוחד. ישבנו בשולחן אחד ארוך, אני, רותם, חופית, נדב, טים, ספיר ורעות. העברי עלה לבמה (בזמן!!!), ובואו נגיד, שלפי ההתנהגות שלו מהרגע שעלה לבמה, ופיזור החיוכים לכל מקום, העברת האצבע בסביבת האף כל כמה שניות לא היתה מצינון, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. הקטע הוא, שזה עשה לו רק טוב. והוא היה ממש חמוד, דיבר עם הקהל (יחסית, יחסית, זה עדיין עברי) התבדח הרבה והיה ממש מאמי. פצחנו עם "האנשים החדשים", "פיז'ו צבאית" (יניב אגב, היה בקהל), ומשם, בדיוק כמו בתל-מונד, ועדיין שיא הערב, "כשהקיץ יבוא". כמה פשוט, ככה יפה. לאחריו, הפתעת הערב, "כמה כוכב", שהיה בדיוק במקום. ולדברי העברי: "זה מקום רגוע, נשיר שירים רגועים". היה מדהים. לאחר מכן "התחממנו" followed by "איש יקר", "תמיד אהבה", "ליאונרדו","בתי קפה", "משהו אמיתי" שהיה עם הסוף הכי מטורף והכי אנרגטי שאני ראיתי את עברי עושה אי-פעם, "על קו המים", "החברים הישנים שלי", הפתעת הערב מס' 2: "זה טוב", יותר טוב כלום מכמעט. ואז הגענו לכוס הכחולה. מכיוון שגם צעקנו את כל השירים, גם הערנו הערות בינים מצחיקות וגם בגלל שספיר ורעות לא הפסיקו לצרוח, העברי שם לב לשולחן שלנו עד השלב הזה, למרות שלא היינו ממש קרובים אליו, וממש שר את השיר לשולחן שלנו, כי הרי בכוס הכחולה הקהל שר איתו. והוא אפילו הקדיש לי משפט שלם שבו אני הסתכלתי אליו והוא הסתכל אליי ושרנו יחד (ויש עדים רבים) את המשפט הכי יפה בשיר: "היו אנשים שאמרו לי, אנחנו כאן, ממש לידך, עכשיו כולם נעלמו לי, כולם נעלמו רק נשארת אתה". היה מרגש. אח"כ הוא הרים את אחת הספוטים, מהרצפה, כיוון על השולחן שלנו, ואמר לכולם, "תראו אותם, הם כל כך יפים". הוחמאנו. סיימנו עם הכוס הכחולה. ירד, עלה. ביצוע, שהוא אכן שיפור מההופעה בתל-מונד, אבל עדיין לא משופשף מספיק, של "חורף" עם עילי על הגיטרה. ואז הוא אמר. נכון, זה היתה הופעה יחסית שקטה, מפני שאנחנו נמצאים בפאב מכובד, בהרצליה, אבל זה לא אומר שאי-אפשר לעלות על השולחנות?" שניה אחרי זה, עם אנחות "מרי לנצח" האלקטרוני ברקע, כולם כבר היו על השולחנות/כסאות, ובעצם מה לא. עוד הדרן אלקטרוני, שכלל את הנ"ל ואת הארוגזמה המשלושת (למי שלא יודע, השם השני של "בוא" האלקטרוני) יצא לדרך, והיה כהרגלו, מטורף. אני חושב שבשלב מסויים איבדתי את ההכרה או שמא היה זה את שיווי משקלי, וכמעט נפלתי מהכסאות שעמדתי עליהם. תשמחו לדעת שעצרתי את עצמי ברגע האחרון מנפילה איומה, וגם מבלי לעשות פאדיחות יותר מידי לעצמי. חברים, היה מדהים. כרגיל, יצא העברי לאחר מכן, לשוחח עם הבנות הצווחות, ואני הייתי ברקע עומד מרחוק ומביט, ורואה שעברי רואה שאני שם. עושה דברים בנונשולטיות מדהימה. לאמור: "היה מדהים" אבל לצווח/חתימה/תמונה/חיבוק, אני לא רוצה. בנות הפורום גם פלירטטו (חלקם יותר חלקם פחות) עם הנגנים המוכשרים (רייכל בא לביקור גם, אבל לא עלה לבמה), ורותם ניהלה שיחת נפש עם יניב ובעצם, עם מי לא? היה מדהים. ונסיים בזה. איש יקר נ.ב תומר, אין לי תמונה. ממשית כאילו. אבל בראש יש לי.

Mission Accomplished . דבר איתי