גם אצלנו.. יש לנו שיעור אומנות
לבחירה למי שרוצה ויש גם כיתת ספורט ובזה זה מסתכם. שאר המקצועות הם הדברים הרגילים - סוציולוגיה שאפשר לקחת כמגמה, כימיה מוגבר, מתמט' 3/4/5 יחידות וכו'. יש כיתה מדעית ורק בה לומדים מחשבים - בכיתה ט' כולם לומדים שבמחשב יש כפתור מאגניב, שמדליק מסך מאגניב עם מערכת הפעלה מאגניבה שקוראים לה ווינדוס, ויש שם תוכנה מאגניבה שקוראים לה וורד ואפשר
לכתוב בה דברים! ואפילו לעשות טבלה! פלאי הטכנולוגיה.. מה שעצוב הוא שאנשים לא הסתדרו עם זה ונכשלו במבחן המעשי והתיאורטי יחד.. אני מצדי סתרתי בערך כל דבר שני שהמורה אמרה. "יש דבר כזה!" -"אין דבר כזה" -"יש.." *נגשת למחשב ומראה למורה את מה שהתווכחנו עליו* -"אה טוב, זה לא *בדיוק* מה שהתכוונתי אליו..". ובענייני חומרה היא חיה איפשהו בעידן המחשבים בגודל של חדר, ובדווקא הייתי מחפשת לה מפרטים ומוצרים קיימים שהיא טענה שלא קיימים בכלל למחשבים ביתיים
. בשאר השיעור בסוף השנה ישבתי ושיחקתי עם הפאלם אחרי שסיימתי את המשימה המאתגרת השבועית שלקחה שיעור שלם ("כתבו את שמכם, כתובתכם ומספר הטלפון שלכם בכתב XXX בגודל XXX בצבע XXX ומודגש/נטוי")
. וזה היה תמיד קטע של "למה את משחקת?" -"כי סיימתי" -"זו לא סיבה לשחק בגיימבוי!" -"אחותך גיימבוי, זה פאלם, אני לומדת על מחשבים עכשיו! *חיוך תמים*". זה בד"כ היה מנפנף אותה ממני כי לא היה לה כח להתעסק איתי.. בסופו של דבר היא התנקמה בי בציון - 90 כשהיה לי 97 בבחינה. ולא עשיתי שיעורים ("מצא מפרט של מחשב והסבר את הכתוב בו". הבאתי לה את המפרט של המחשב שלי ופרטתי לה על האמא והאבא של החלקים בו. ניהא.). איך, אני עדיין מנסה להבין. לחברה שלי שלה היה 88 בבחינה היא נתנה 100, כי היא אוהבת אותה. אם זו לא הייתה חברה שלי הייתי מתלוננת שהמורה הזו מפלה, אבל לא היה לי כח להתחיל להכנס איתה למלחמות (למרות שהיא לא תלמד אותי יותר בחיים) וגם לא רציתי שהיא תוריד את הציון לחברה שלי אז וויתרתי.