אני מרמה את עצמי?

babylon_a1

New member
נמלטים מצויינת

את הפרק האחרון ראיתי לפני חודשיים בערך
אני יחכה קצת עם מה שיש לי להגיד עליו
 
אתה בעצמך

קקי ופיפי ביחד.. עליך נאמר הקטנים עם הגדולים סופרנוס שולתתתתת!!!111
 

Le Fay

New member
בעונה הראשונה היא היתה מלהיבה מאד:

היה לה רציונאל מקורי, תיחכום, סגנון צילום ייחודי ועריכה מוקפדת בטירוף (למשל, מעבר בין כל שתי סצינות נשען על הקבלה מטונימית), היא היתה גם סידרת מתח והשימוש במספרת מתה היה תחבולה מוצדקת. מאז התעלומה כבר לא תעלומה, המתח לא מתח והסידרה נעשתה סבון. בהאוס לעומת זאת עדיין יש מתח, וההקבלה המכוונת לדמויות של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון מאד לרוחי.
 

Le Fay

New member
נ.ב. ואפחת מהרשימה לא מגרדת מבחינתי

את קצה הקרסול של ה"מפצח", כמובן. אבל צריך להסתפק בפחות פרקים. זה כנראה ההבדל בין קונפקציה לתפירה עילית למידה.
 

the dudu

New member
כן אתה עובד על עצמך לגמרי

קודם כל, אני לא זוכר שבטיש היית עם כיפה. אני לא חושב גם שזה הולך להיות בחברה של יוצאים בשאלה שכבר עשו את הבחירה ההפוכה ובכל זאת להישאר דתי. זה סוג של דיסוננס חברתי שלא מאפשר לך להמשיך בזה.
 

מתלבט13

New member
א' ב' וג'

א' ברחוב אני כן חובש כיפה. איזה טעם יש ללבוש כיפה בטיש? ב' אני גם בחברה של דתיים, מה שמושך לכיוון השני. ג' אין לי. אבל הבטחתי בכותרת. אז לפחות יש לי מילה.
 
לחלוטין

תראה, גם אני מוצאת דברים טובים ביהדות. למשל - הכתות היהודיות. היהדות הדתית עמותת גג: יש את חבד, גור, נטורי קרתא, לאומיים, רפורמים וכו' מה שהם עשו - זה אמת בנפשם, מתוך כלל היהדות הם לקחו את מה שמתאים להם ונתנו בו את הדגש, וקראו לעצם בשם. ואין דין חבדניקים כדין וישניצים. אתה צריך (רק המלצה) למצוא את הדברים שאתה מאמין בהם באמת, מבלי לחרטט לעצמך (בתחום אחר זה נקרא מציאת גבולות), זאת עבודה עצמית (ורוחנית) קשה, והיא אינה קשורה, כלל וכלל, להכרעה בין הכתות (כי סביר להניח שהאמונות שלך יתאימו בדיוק לך עצמך ותו לא). ברגע שאתה מודע למה שאתה מאמין באמת יהיה לך הרבה יותר קל (הכל יחסי), בין אם אתה מאמין בעקרונות יהודים אם לאו, בין אם אתה בעל סממנים חיצוניים של כת מסויימת ובין אם לאו, בין אתה גר בשכנות לאוכלוסיה כזאת או אחרת. אתה מרמה את עצמך לחלוטין - וזה הדבר החמור, כי אתה לא אמור להיות שלם עם אלוהים, אתה אמור להיות שלם עם עצמך (שמבחינתי זה אותו דבר). >ספל חמאה טוענת שרחמים לעולם אינם ראויים<
 

whitewidow

New member
../images/Emo45.gif

מסכימה איתך לגבי הכתות הזרמים והאפשרויות השונות בהן כל אחד (כמעט) יכול למצוא את עצמו איפשהו. אני את ההכרעה שלי עשיתי, אבל לעיתים אני תוהה האם אין ברירה אלא להכריע? האם התלבטות אינה יכולה להיות מצב קבוע- במיוחד אם אינה גורמת ייסורים יתר על המידה?
 

avi972

New member
שאלה

מה זה בשבילך "מכל המשמעויות של להיות חילוני" ? אין חיוב לא-לברך לפני כל ארוחה אין חיוב לא-להתפלל 3 פעמים ביום וכו' וכו' ברגע שאתה הולך בלי כיפה - התקבלת. אני לא חושב שיש איזה משמעות בזה מעבר לחוסר אמונה בעולם הבא וחוסר אמונה שמישהו עוקב אחרי כל צעד שאנחנו עושים ( נשמע לי כמו 1984 ). אם אתה ממילא לא מאמין, חבישת כיפה לא תשנה את זה ולא תתן משמעויות לחיים שלך. בנוסף, מה שכתכתי 3 שורות למעלה - חבישת כיפה היא לא בהכרח הסימן.היא רק ההודעה לשאר העולם. יש שיגידו שברגע שאתה לא מאמין אתה כבר נחשב חילוני. ...אני יודע שהתפלספתי קצת, וזה לא החלק החשוב בהודעה שלך, אבל המשפט שלך שציינתי בהתחלה, מזכיר לי את התקופה שהכניסו לנו לראש שלהיות חילוני זה כל היום מסיבות, סקס, סמים ורוקנרול ( לצערי זה לא נכון ) בכל אופן, דתיים הם המיעוט בקרב רוב חילוני, ובגלל זה הם צריכים להגדיר את עצמם וחלק מהגדרה זה משמעויות. להיות חילוני, זה להיות רגיל. (ומצד שני, חלק גדול מהפורום הזה, מוקדש למה שהולך מאז הורדת הכיפה, ועד שאתה מרגיש חילוני לכל דבר)
 

רוולי 21

New member
מתלבט כנס בבקשה : :)

אני קראתי וקראתי כל הודעה ולאט לאט סיימתי לקרוא את כל השירשור, ואני חושבת, שאתה צריך לעבור לפורום דתיים, כי אתה יותר נוטה לצד של להיתחזק ולא להפך ,
 

מתלבט13

New member
אני *ל*א* מאמין באלוהים.

אז נכון שנולדתי דתי ונכון שיש לי רגשות חזקים לדת. אבל לשלוח אותי לפורום הדוסים? הם יגידו לי שאני טועה ואני אוטוטו יאמין ואחזור בתשובה. אבל שמעתי את מה שאת טוענת שאני קשור לדת. טוב לשמוע מה את חושבת.
 

naty 1

New member
מה בוער?

התקופה שאתה מתלבט זה חלק מהפז"מ של החיים קח לך את הזמן. וכדברי רבי עקיבא על כל גל וגל שיבוא עליך כוף ראשך והמשך לשחות עד שתרגיש קרקע מוצקה מתחת לרגליים. תמצא חן בעיניך הקרקע תישאר בה לא תמצא חן, תמשיך לחפש או תחזור לנמל המוצא. כי החיים זה החיפוש עצמו וההתמודדות עם הגלים תוך שחייה לחוף מבטחים. כה זֶה, הַיָּם גָּדוֹל-- וּרְחַב יָדָיִם: שָׁם-רֶמֶשׂ, וְאֵין מִסְפָּר; חַיּוֹת קְטַנּוֹת, עִם-גְּדֹלוֹת. כו שָׁם, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ. ה יָסַד-אֶרֶץ, עַל-מְכוֹנֶיהָ; בַּל-תִּמּוֹט, עוֹלָם וָעֶד. ו תְּהוֹם, כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ; עַל-הָרִים, יַעַמְדוּ מָיִם. יט עָשָׂה יָרֵחַ, לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ, יָדַע מְבוֹאוֹ. כ תָּשֶׁת-חֹשֶׁךְ, וִיהִי לָיְלָה-- בּוֹ-תִרְמֹשׂ, כָּל-חַיְתוֹ-יָעַר. כא הַכְּפִירִים, שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף; וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל, אָכְלָם. כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, יֵאָסֵפוּן; וְאֶל-מְעוֹנֹתָם, יִרְבָּצוּן. כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ; וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב. כד מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה-- כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ, קִנְיָנֶךָ. לא יְהִי כְבוֹד יְהוָה לְעוֹלָם; יִשְׂמַח יְהוָה בְּמַעֲשָׂיו. לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד; יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ. לג אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי; אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי.
 

naty 1

New member
ובכל מקרה

אף פעם אל תתנצל ואל תמעיט בערך עצמך. אם לא בא לך אל "תתפלסף" ותמנע זאת מאיתנו. אבל אם חשקה נפשך, לך על זה ואל תתנצל בפני אף אחד ואחת, כל עוד זה אותנטי. מטרידה אותי העובדה שחקירה בשאלת אמיתותיה של הדת הפכה להיות למילה גסה בעולם פוסט-מודרני, בו הכל רק פונקציה של מה אני "מרגיש" ואם אני "מרגיש" נכון להיות נוצרי אז בשבילי זה "נכון" שאלוהים זיין בתולה שילדה את ג'יזס (נכון גם לגבי סיפורים הזויים אחרים בדתות אחרות לרבות מטה שהפך לנחש ובלע את כל המטות האחרים). עד כדי כך העולם הפך שיטחי ונבוב עד שבפורום זה למשל, נטישת הדת עקב כפירה בעיקר או בטפל, ולא מטעמי נוחות, הפכה להיות כמעט מילה גסה. למרות שבאופן אישי אני מרגיש שקצת מיציתי שנאמר דְּבַשׁ מָצָאתָ, אֱכֹל דַּיֶּךָּ: פֶּן-תִּשְׂבָּעֶנּוּ, וַהֲקֵאתוֹ. אבל אלו שאלות העומדות ברומו של עולם לאדם שמתלבט בעניין אמונתו ואורח חייו הדתי. כמו שכתבתי לך קודם קח את הזמן. שום דבר לא בוער. מה שאתה עושה בישיבה בנתיים, זה גם סוג של אוניברסיטה, לפעמים לא פחות נוחה ונעימה.
 

soelistit

New member
ת'אמת כאילו?

גמני עד היום לא סגורה על עצמי - אין לי שמץ מה אמת ומה שקר - ומה טוב ורע במינוחים אבסולוטיים - אבל יש לי שמץ אחד - ועל פיו מיקמתי את עצמי - אני פשוט לא מקיימת אורח חיים דתי - ובכך אוטומטית מקוטלגת תחת ההגדרה החד משמעית -יפה או לא, נחמדה או לא, מרנינה או לא - של חילונית. יש לי ספקות? לבטים? געגועים? חרטה? - אולי. אך למדתי להשלים עם העובדה שהחיים אינם דיכוטומיים - הייתי יותר מכניסה אותם תחת הקטגוריה של צבעוניים, מגוונים ומלאי השראה- וכפי שכבר הצהרתי - אני פשוט שרה מהלב - והוא אשר מכתיב לי את קצב המאורעות וסומכת עליו שהוא יודע יותר טוב מכולם מה טוב עבורי....
 
למעלה